מודעות, מודעות, כל הזמן מדברים איתנו עליה.
אבל מה זו בכלל מודעות?
אנשים מסתבכים עם הגדרות ארוכות, מלוות במילים מפוצצות,
ובסוף מרדימים אותך בלי שהבנת את המשמעות.
ההגדרה הפשוטה ביותר של מודעות, היא כל הזמן לשאול את עצמך שאלות.
אין הכוונה בהכרח לשאלות בסגנון של ממש לדבר עם עצמך בראש,
כי אז אתה בסכנת רעש רקע מתמיד של מחשבות,
והרי בדיוק את זה מדיטציה שואפת לסלק.
זו יותר כוונה לאומנות הדקה של לשאול את עצמך שאלות לא מילוליות,
שהתשובה להן אינה בהכרח מילולית,
אבל היא מבהירה לך, שאת מה שאתה עושה,
אתה עושה אחרי שבחרת בחירה, ושזה בדיוק מה שבחרת,
או שאתה יודע בדיוק מה או איך אתה מרגיש,
בעקבות התבוננות בלתי שופטת ומדייקת לחלוטין.
סיפור מקסים ממש, מסופר במיתולוגיה הטנטרית,
אודות נאג ארג'ונה שהיה פקיר ערום, אך נאהב ע"י המאמינים.
מלכה אחת אהבה את נאג ארג'ונה מאד והרבתה להתייעץ עימו.
יום אחד הזמינה אותו לארמונה כאורח והעניקה לו במתנה
קערת קבצנות עשוייה זהב טהור ומשובצת יהלומים ואבנים טובות.
"קח אותה" אמרה לו. "אני אשמור את קערת העץ שלך ואעריץ אותה,
יש בה חלק מהתדר שלך".
בניגוד מפתיע לקדושים שהתנזרו מהעולם, הסכים נאג ארג'ונה
לקבל את קערת הזהב, כיוון שעבורו היתה זהה לקערת העץ שלו.
בעוזבו את הארמון, ראה אותו גנב ולא האמין למראה עיניו.
"אדם עירום עם חפץ יקר כל כך... כמה זמן יוכל לשמור עליו?"
ולכן החל לעקוב אחריו.
נאג ארג'ונה התגורר במרחק רב מהעיר, בתוך מקדש הרוס חסר
חלונות ודלתות. כשעזב את הארמון והלך, היה מודע לגנב שעקב אחריו
אך לא שינה מאומה מהתנהלותו.
הגנב השמח המתין בחשאי שקורבנו יילך לישון ויירדם, אך זה האחרון
הפתיע אותו לחלוטין, והשליך את קערת הזהב החוצה מהחדר אל המסדרון.
הוא היה מודע לרצונו של הגנב והחליט לא לתת לו לחכות אלא לסיים
עניין וללכת לישון.
הגנב ידע שהקערה הושלכה אליו ולא היה מסוגל לעזוב בלי להודות
לנאג ארג'ונה. הוא ביקש רשות להכנס ואמר "תודה אדוני, אבל...
אתה יחיד במינו. אני מבזבז את חיי בגניבה וקיימים אנשים כמוך?
האם תרשה לי לגעת ברגליך?" (סימן מוסכם לקבלת מרות ההוראה מגורו).
נאג ארג'ונה צחק ואמר "כן, זו הסיבה שהשלכתי את הקערה החוצה,
כדי שאתה תוכל להכנס". הגנב נשבה בקסמיו, נכנס ונגע ברגליו.
בנוגעו, חש לראשונה בחייו את ניצוץ האלוהות ושאל: "כמה גילגולים
ייקח לי להיות כמוך?".
"כמה גלגולים?" שאל נאג ארג'ונה, "זה יכול לקרות היום, כאן ועכשיו"
"אתה ודאי צוחק" אמר הגנב. "אני גנב ידוע. כל העיר יודעת עלי,
ואפילו המלך פוחד ממני, כי כבר שלש פעמים גנבתי מאוצרותיו,
אבל הם פשוט לא יכולים לתפוס אותי"
נאג ארג'ונה ענה "אם בפינת בית עתיק יש חושך מאות שנים,
ותדליק שם נר, האם תוכל החשיכה לומר, הייתי שם מאות שנים,
לא אוכל להסתלק כי הדלקת נר..."?
"אולי היית בחשיכה מיליוני שנים, אך אלמדך סוד שידליק אור ביישותך"
"ומה באשר לעיסוקי?" שאל הגנב, "האם אצטרך לעוזבו?"
"על זה תחליט אתה" ענה נאג ארג'ונה, "אין לי עניין בך ובעיסוקך.
אני רק יכול ללמדך את הסוד".
והגנב המשיך "אבל, תמיד כשפניתי לקדושים הם אמרו לי: ראשית
תפסיק לגנוב ורק אז נלמד אותך"... נאג ארג'ונה צחק ואמר לו,
"כנראה שהלכת לגנבים לא לקדושים. הם אינם יודעים כלום".
"רק היה מודע לנשימתך, זו השיטה העתיקה של הבודהה,
התבונן בנשימה הנכנסת ויוצאת ככל שתזכור, אפילו כאשר אתה גונב!
כאשר אתה נכנס לביתו של מישהו בחשיכה או פותח אוצר יהלומים,
התבונן בנשימך. עשה מה שתעשה, אך התבונן בנשימה".
"זה נשמע פשוט" אמר הגנב, "שום מוסר, אופי, דרישות אחרות?"
"לא" ענה נאג ארג'ונה, "בהחלט לא. רק התבונן בנשימה!"
לאחר 15 יום חזר הגנב אך היה אדם אחר לחלוטין. הוא נפל לרגליו
של נאג ארג'ונה ואמר לו "לכדת אותי בקסם כה רב,
עד כי לא יכולתי אפילו לחשוד. ניסיתי משך 15 יום,
אך לא יכולתי... אם אני מתבונן בנשימה אינני יכול לגנוב,
ואם אני גונב, אינני יכול להתבונן בנשימה. כשאני מתבונן
בנשימה אני הופך כה שקט, עירני, מודע ובהכרה עד שאפילו יהלומים
נראים בעיני כחצץ. יצרת לי דילמה. מה אני אמור לעשות עכשיו?"
"הסתלק מכאן!" ענה נאג ארג'ונה. "עשה כרצונך. אם אתה חפץ בשקט,
בשלווה והמודעות, התבונן בנשימה. אם תחשוב שכסף זהב ויהלומים
שווים בעיניך יותר - בחר בהם. מי אני שאתערב בחייך?"
האיש ענה "איני יכול לבחור להיות שוב חסר מודעות. מעולם לא
חוויתי רגעים שכאלה. אנא, קבל אותי כאחד מתלמידיך, צרף אותי"
ונאג ארג'ונה ענה "כבר צירפתי אותך מזמן".
זה (בין היתר) היופי המדהים בטנטרה. טנטרה מקבלת אותך בדיוק
כפי שהינך, לא שופטת אותך כלל. בין אם אתה גנב או נזיר,
טנטרה מתבוננת בנשמתך ורואה בה קדושה. לא מתעסקת במוסר, אלא
מבקשת ממך רק דבר אחד: כל אשר תעשה - עשה זאת במודעות.
העיקר להיות במודעות...
הנכם מוזמנים באהבה להשאיר כאן פרטים על מנת שנוכל לצרף אתכם לרשימת הדיוור שלנו.