בקורס האחרון שלו, שיצא לאור לפני כחדשיים "11 החוקים הנשכחים",
הוא אומר דבר מקסים שאנו מאד מתחברים אליו.

"We are not physical beings having a spiritual experience.
We are spiritual beings, having a physical experience."

אנו איננו יצורים פיזיים שחווים התנסות רוחנית,
אנו יצורים רוחניים, שחווים התנסות פיזית.

"אני לא ממש מתחבר לכל זה..."
אחד המשפטים השגורים שאנו שומעים מידי פעם בפעם מאנשים הוא:
"אני לא כל כך רוחני...", או,
"אני לא ממש מתחבר לכל הרוחניות הזו..."
חיוך עולה על פנינו בכל פעם שאנו שומעים הצהרה כזו. רובנו, בעיקר אנשים מודרניים מערביים, הורגלנו בצורת חשיבה מסויימת,
אנו נוטים לחשוב שמה שאמיתי הינו רק מה שאנו קולטים בחמשת חושינו הבסיסיים.
אם אני לא יכול לשמוע את זה, או להריח או לטעום או למשש ולחוש את זה,
זה אינו קיים.

ארבעת הרבדים שלנו.
כולנו, בני האדם, בנויים מארבעה רבדים מקבילים.

לכל אחד מאיתנו יש את הרובד הפיזי, של הגוף.
עדיין לא פגשנו אדם שבא ואמר "אין לי ידיים ואין לי רגליים",
איש אינו מתכחש לקיומם של אברי גופו. הם פיזיים.
ניתן לראות אותם, להניע אותם, לחוש אותם בכל חמשת חושינו.

כולנו מודעים מאד גם לרובד המנטלי, השכלי.
לעיתים אולי אפילו יותר מידי... :-)

כל אחד מכיר בעובדה שיש לו מוח ושיש לו יכולת חשיבה.
האמת ניתנת להאמר שטנטרה הכירה כבר מזמן בעובדה,
שמרביתנו לא באמת חושבים. למרביתנו יש פשוט "רעש", ערבוביה של מחשבות בראש.
זו הסיבה העיקרית לכך שלאנשים כה רבים קשה להתמקד ולהתרכז.
לא חשוב אם זה רעש או חשיבה בהירה - בכל מקרה,
כל אחד מכיר בעובדה שיש לו מוח חושב.
מי שיש לו מודעות גבוהה מאד לגופו, יכול אפילו להרגיש את המוח חושב!
כן, באמת! בעת חשיבה אינטנסיבית, המוח צורך הרבה דם, מתלהט (כמו המעבד במחשב...)
ואפילו זז לו שם בתוך הקופסה...

עכשיו אנחנו כבר "עולים כיתה"...
כולם מודעים לכך שיש לנו רגשות. לאף אדם אין ויכוח על כך.
כל אחד חווה יום יום קשת שונה של רגשות. אהבה, קנאה, שמחה, כעס, עצב ועוד.
את הרגשות אנחנו לא חשים באופן ישיר עם החושים שלנו,
אבל אנחנו בהחלט חווים עם החושים את התוצאה של הרגשות.
כל אחד מכיר מה קורה לגופו בעת שמחה או כעס, בעת עצב, בעת ריגוש ומיניות...
לא כל אחד מרשה לרגשות להיות ולהתבטא. לא כל אחד מודע לרגשותיו בכל רגע,
אך עדיין - קשה למצוא אדם שיתכחש לעצם קיום רגשותיו.

ברובד הרוחני - כאן זה כבר סיפור אחר לגמרי.
כאן, מתקיים מעין "ויכוח פנימי".
המוח שלנו עובד בדפוסים, מה לעשות.
מיום שנולדנו, מוטמעים בו דפוסי חשיבה והתנהלות אוטומטיים.
אחד הדפוסים החזקים ביותר שקיימים אצל כולנו הוא ההתייחסות לחושים המידיים.
עבור המוח של רובנו - אם זה לא מוכר, זה לא קיים.
כאשר אנו רואים משהו שכבר ראינו בעבר, זה נופל על תבנית סדורה מראש,
ואז המוח מזהה במה מדובר.
אם לא ראינו את זה קודם לכן, המוח לא מצליח ליצור התאמה לתבנית,
ואז אנו צריכים לראות את זה מספר פעמים כדי ליצור תבנית חדשה.

קולומבוס מגלה את תורת הקוואנטים
מסופר על הילידים בחוף המזרחי של דרום אמריקה שלא הצליחו לראות את
הספינות המתקרבות של קולומבוס, כיוון שלא ראו דבר כזה מימיהם.
רק השמאן שהיו לו יכולות גבוהות יותר, יכול היה להתנהל שלא מתוך דפוסים,
ולראות את הספינות. הסיפור מתואר יפה בסרט ה "What the Bleep do we know?" (מומלץ!).
אז מה לקולומבוס ולתורת הקוואנטים? קחו את הסרט בספריית הוידיאו הקרובה, ותראו.

איך אפשר להאמין...
זו הסיבה העיקרית לויכוח הפנימי הזה אצל רבים.
איך אפשר "להאמין" לרוחניות, לקיומה, כאשר אין אפשרות לחוש בה?
לא אחת קורה לנו, שכאשר אנו מסבירים לאנשים שבעיני הטנטרה אנו יישות נצחית,
שמתקיימת ללא קשר להיותה במימד הגשמי או לא,
אנו נתקלים בהרמת גבה, בציניות נסתרת או גלוייה, בתמיהה.
כמובן שזהו נושא שנמשך אלפי שנים לאורך דורות ההתפתחות האנושית,
אבל אנו (ואחרים רבים) חשים, שזוהי תקופה שונה ואחרת,
זו תקופה בה יותר ויותר אנשים חשים נינוחות לוותר על הצורך לחוש ולראות.

מה מגניב?
דוקא כאשר מוותרים על הצורך לחוש ו"לראות את הרוחניות", ופשוט מקבלים זאת,
אנו פתוחים לעבודה שדרכה אנו ממש רואים וחשים דברים שונים.
אנו מסגלים לעצמנו יכולת לראות אנרגיות, את אנרגיית הנשמה,
מסגלים לעצמנו יכולת לחוש באנרגית החיים בחושים, ועוד.
עבורנו אישית, זה כבר לא מקום של אולי, או רק להאמין, אלא לחוש ולחוות.

זה לא רק ראסטות
מתוך שיחות רבות למדנו, שעבור רבים, הרוחניות נתפסת כטרנד, או ז'אנר.
היא נתפסת אצלם צמודה לדרך התנהלות מסויימת, לצורת דיבור, או הופעה.
עבורם, רוחניות זה אנשים עם ראסטות ובגדים זרוקים, לא תמיד הכי נקיים,
שהיו מינימום שנה בהודו, ומדברים בשפה משלהם, לא ברורה כזו...
ולא ממש מחוברים לחיי היום יום, למחויבויות, להתמודדויות.

לאלו שאצלם זו התפישה, אנחנו מזכירים אנשים כמו בוב פרוקטור וג'ו ויטאלי,
כמו שרי אריסון (לא צריך להציג, נכון?), או משה חורב (מנכ"ל אורקל ישראל וסמנכ"ל אורקל העולמית)
ועוד רבים וטובים, שחיים עם שתי רגליים נטועות עמוק באדמה, וזה לא
מנוגד אצלם לתפישה רוחנית גבוהה ומעמיקה.

ובסופו של עניין, כתמיד, מה שעושה את העבודה הוא החווייה בגוף ראשון.
כשאדם מגיע לפעילות, רוקד, חווה חוויות, מחייך, ובסוף שואל בפליאה:
"וואללה? זה מדיטציה?... לא יכול להיות."

אז - זה בטח לא רלוונטי עבורכם :-) אבל אם מישהו שאתם מכירים,
אומר לכם מתי שהוא "אני לא מתחבר לכל הרוחניות הזו",
הנה לכם תשובה מן המוכן.

הנכם מוזמנים באהבה להשאיר כאן פרטים על מנת שנוכל לצרף אתכם לרשימת הדיוור שלנו.
אנו נשלח מידי פעם עידכונים לגבי פעילויות. אנו מבטיחים לכם כי כתובת המייל שלכם לא תועבר לשום גורם שהוא וכי לא נעשה בה כל שימוש מלבד לעדכן אתכם בפעילויות כל עוד תחפצו בכך.

כתובת האימייל:
שמכם:
מס' טל' נייד:
מין:	גבר אשה זוג
הערות, הארות, בקשות...:
נסו מילה שונה...	מסיבות אבטחת מידע, אנא הזינו את המילה המופיעה בתמונה.