אודות הקנאה....
לפני מספר ימים התארח אצלנו זוג מקסים.
שוחחנו על טנטרה (איך לא?), על סדנאות, על חוויות מיניות זוגיות.
"איך אתם לא מקנאים?" שאלו אותנו.
"איך אפשר להשתחרר מהקנאה?"
זו שאלה מאד נפוצה אצל אנשים רבים. היא תמיד מעוררת הדים,
תהיות, וויכוחים.
פנים רבות לה, לקנאה. היא מתבטאת במצבי חיים רבים ושונים,
ולא בהכרח כלפי בני זוג. וברור הוא, שאנו מדברים על הקנאה
לאדם, ולא על הקנאה באדם (שגם היא, כבודה במקומה מונח, נושא בפני עצמו).
הבסיס הנכון לזוגיות טובה.
חייכנו לעצמנו ואליהם, וכהרגלנו בקודש, הרמנו את שתי
הידיים, ובין אצבע מורה ואגודל, יצרנו שני עיגולים.
"הנה הבסיס", אמרנו להם.
אדם שרוצה זוגיות טובה, יציבה, מזינה ומפרה, צריך להיות שלם,
כמו העיגול הזה, שאנו יוצרים עכשיו עם האצבעות.
"שלם", הדגשנו, "לא מושלם". שלם עם עצמו, אוהב את עצמו,
חותר בהתמדה ככל האפשר לקראת עצמאות רגשית.
כאשר אדם מגיע באופן יחסי לעצמאות רגשית, הוא מתקרב להיות שלם.
"ואז", הוספנו ואמרנו, כשאנחנו מקרבים את הידיים זו לזו,
כאשר העיגולים שיצרנו נוגעים, משיקים זה לזה,
"כאשר נוצר חיבור, נוצרת זוגיות, נוצר האינסופ, הנצח"
עיגולי האצבעות המשיקים יצרו את סמל האינסופ.
"שימו לב, שהעיגולים מתחברים רק בנקודת השקה אחת מצומצמת",
"אין מצב שעיגול אחד אינו שלם, או שהוא עוטף את העיגול השני,
כי או אז, החיבור כדי אינסופ אינו יכול להתקיים."
בתוך אותה נקודת חיבור משיקה, מתמקדת אנרגיה אדירת מימדים ועוצמתית.
כך היא גם, הזוגיות המוצקה. היא בנוייה על נקודת השקה,
שבה אנו חשים את כל אנרגיית היקום שבאה לידי ביטוי כאנרגיה של אור ואהבה,
אבל מעבר לנקודה הזו, יש המון המון חופש.
חופש להיות שלם, חופש להתבטא...
והחופש הזה, הוא חופש פנימי מעיקרו.
מה משמעות העצמאות הרגשית?
כאשר אנו נולדים, אנו נולדים בתלות מוחלטת.
קיימים שלשה סוגי תלות עיקריים לו, לאדם.
הבולטת ביותר היא התלות הפיזית. אנו נולדים בתלות פיזית מוחלטת.
איננו מסוגלים כמעט לנוע, לא להתהפך או לזחול, ודאי וודאי שאיננו
מסוגלים להזין את עצמנו. אנו תלויים לחלוטין בהורינו שיזינו אותנו,
וידאגו לכל צרכינו הגופניים. לעיתים, כאשר אדם מזדקן, או חלילה וחס,
נפגע עד כדי נכות, הוא הופך שוב לתלוי פיזית, אך זו התלות ממנה הכי קל
להשתחרר, ושאיתה הכי קל לתפקד. ראו את סטיבן הוקינס...
אנו מכירים אשה אחת אמיצה, שעקב מחלה נותרה רק עם אצבע אחת מתפקדת,
ודרך האצבע הזו ניהלה חיים שלמים, כולל זוגיות והורות לילד, וכתיבה מופלאה.
התלות השנייה, כבר קצת יותר רצינית ועיקשת. זוהי התלות החברתית.
כתינוקות, אנו תלויים בחברת בני משפחתנו הקרובים. כילדים, אנו תלויים
בהורינו שיאפשרו לנו להיות בסביבות חברתיות. כשאנו גדלים, אנו
תופסים לעצמנו חיש מהר עצמאות חברתית.
המקום בו רבים מאיתנו נותרים בתלות גם בגיל מבוגר הוא התלות הרגשית.
אדם שמקיים תלות רגשית ניכרת, מגיב לכל ארוע רגשי בסביבה באופן
מיידי. הוא גם מייצר בקלות רגשות קיצוניים בעקבות כל ארוע בסביבתו המיידית.
התלות הרגשית היא בעצם חוסר חופש - החופש לבחור.
לכל אחד ואחד מאיתנו ישנה יכולת בחירה שמתבטאת במקום שבין הגירוי והתגובה.
אנשים שנמצאים בתלות רגשית מגיבים באופן אוטומטי לכל גירוי של הסביבה,
ובמקרים רבים באופן שעליו הם אח"כ מתחרטים.
כלל שאדם הופך יותר ויותר עצמאי רגשית, הוא מגדיל את המרווח שבין
הגירוי והתגובה.
טנטרה מתרגלת את העצמאות הרגשית בדרכים רבות. הרגיעה שבאה בעזרת המדיטציה,
מאפשרת לנו להגיב מתוך השקט. ההגמשה הרגשית שבאה בעקבות התרגול של
ביטוי הרגשות ומתן לגיטימציה לטוטאליות של החווייה הרגשית. התרגול
של נושא הנון-אטאצ'מנט...
אולי התרגול העוצמתי ביותר שמלמדת הטנטרה לעניין זה, הינו התרגול
של להפוך לצופה מן הצד, לא מעורב. להתבונן בדברים שקורים בחיינו כעננים
חולפים בשמיים. גם כאשר עננים כבדים מכסים הכל, אנו נשארים שמיים צלולים
ואינסופיים מעבר לעננים.
איך קשורה הקנאה לתלות הרגשית? מאין באה הקנאה?
אי אפשר להתעלם מכך, שחלק נכבד מהקנאה ההתחלתית, זו של אדם
אשר אולי לא נחשף לעולם לרעיונות הטנטריים (או דומיהם), נובע מקונפורמיזם.
מכך שאדם מרשה לעצמו לחיות על פי מוסכמות חברתיות שלא בדק מעולם ברצינות.
מעולם לא בחן - האם מה שחינכה אותי אליו החברה (כולל הורים, כולל הכל...)
הוא אכן נכון עבורי? לימדו אותי להתנהל על פי קודים מסויימים,
האם הם כלל נכונים? החברה שלנו, התקשורת, מלאות שטויות.
גם הכינויים השגורים בחברה לגבי זוגיות קבועה מעידים על כך. "אשתי", "בעלי"...
לא צריך להרחיב. נכון?
אבל גם אדם שנחשף כבר לרעיונות אחרים, ורוצה להשתחרר, עדיין חש בקנאה.
כאשר אדם תלוי רגשית, הוא חש חוסר בטחון.
בטחון עצמי תלוי במידה רבה בעצמאות הרגשית שלנו. גם האדם התלוי רגשית
אינו מרוצה ממצבו (אפילו אם אינו מודע אליו!). הנטייה הזו, לתגובות
בלתי צפויות, מוקצנות, אינה נעימה. הפחד שמלווה אותו, להשאר לבד, ללא
האנשים שסביבו ושבהם הוא תלוי רגשית, גורם לו להצמד יותר ויותר.
טנטרה מלמדת אנשים לאהוב קודם כל את עצמם. לא ממקום של אגו, אלא ממקום
של ערך עצמי, של קדושה. התפיסה שאני שלוחה ישירה של הבורא, חלק ממנו,
שהגעתי לכאן מושלם ואהוב כפי שהנני - ממלאת את הנשמה.
ההמשך הטבעי לכך הוא ללמד את יצירת הקשר הזוגי ברמה אחרת. רמת הנשמה.
קשר כזה, בראש ובראשונה לפני הכל, ממלא מבחינה רגשית. גם אדם שמתנהל
ממקום של תלות רגשית, לאט לאט יכנס למקום יותר מלא, יותר בוטח, כאשר
הקשר הנבנה הינו ברמת הנשמה. מעבר לכך, טיב הקשר הזה, מאפשר להעניק
משקל פחות להיבטים הפיזיים השונים של יצירת קשר עם אחרים. כאשר בני זוג
קשורים ביניהם ברמת הנשמה, זה כבר הופך להרבה פחות עקרוני ומהותי,
מי נוגע במי ואיך. הרבה יותר קל וטבעי לפרגן אחד לשני על הנאה צרופה.
אצל זוגות שיוצרים את הקשר הזה ברמות מאד גבוהות, יש גם פחות חשש מאינטימיות
שיוצר בן הזוג עם אחרים (ואנחנו לא מתכוונים לאינטימיות במובן שרווח
בציבור, במשמעות של התייחדות מינית. אנחנו מתכוונים לאינטימיות של
חיבור רגשי בין אנשים).
הרצון להעניק לבן/בת הזוג חופש התנהלות, בא בדרך כלל ממקום של אהבה,
והוא נתקל בקשיים כאשר קיים מקום של פחד הנובע מתלות רגשית. זהו בעצם
ביטוי מיוחד של פרדיגמת החסר, גם אם בתת מודע בלבד.
"אני מתנהל מתוך חסך רגשי, אין לי, חסר לי,
אז אם יבוא מישהו וייקח גם את המעט שיש לי, אני אבוד".
לעומת זה, ככל שהאדם מתקרב יותר למצב של עצמאות רגשית, הוא מתנהל מתוך
פרדיגמת השפע. אז, "ככל שאני חווה שפע רגשי, אני מושך אלי עוד ועוד מאותו השפע".
בעצם, החופש שאנו מעניקים לבני זוגנו להתנהל בחייהם, גם אם המשותפים איתנו,
הינו בעצם תמונת הראי של החופש שיש לנו מבפנים, בעיקר, החופש הרעיוני, והחופש הרגשי.
הנכם מוזמנים באהבה להשאיר כאן פרטים על מנת שנוכל לצרף אתכם לרשימת הדיוור שלנו.