הפעם אנו נוגעים בענייני בנקאות, וזה לא כיוון שאפרת היתה יועצת מס שנים רבות... ☺

 


חשיבותם של הרגשות

טנטרה הינה חסידה גדולה של העבודה הרגשית.
כתפיסה, היא המעניקה לגיטימציה מוחלטת לכל הרגשות. כדרכה, מנערת אבק ומנפצת סטיגמות חברתיות ישנות כמו "לא יפה לכעוס", "לא גברי לבכות", "לא מנומס לקלל ולצעוק"...
דווקא הלגיטימציה הזו מביאה להפחתה משמעותית של הרגשות הכבדים, של הצורך בהתפרצויות רגשיות ובנטייה לאלימות, כיוון שכאשר הרגש מוצא לעצמו ביטוי, האנרגיה יוצאת מהגוף והצורך נמוג. דווקא בתרבויות ה"מנומסות" והמאופקות, בהן אנשים מחונכים להדחיק את רגשותיהם, נוצרות בעיות קשות. האנרגיה של אותם רגשות נשארת כלואה בגוף ללא לגיטימציה לצאת, ואז היא נותנת את ביטויה בפגיעה בגוף ובבריאות, או שהיא פשוט מסתובבת לה שם, מחכה למנת האלכוהול הראשונה שתשחרר אותה מהכלא.
דוגמא בולטת לכך ניתן למצוא אצל אוהדי הכדורגל הבריטיים, שנוטים להתפרצויות אלימות ששמות בכיס הקטן את כל מה שאנחנו מכירים בארץ. הם באמת שורפים להם את המועדון, ואף יותר...

בנק הרגשות

בחרנו הפעם להאיר את עיניכם במטאפורה קסומה וייחודית איתה אנו עובדים הרבה. היא לא באה מעולם הטנטרה, אבל קשורה קשר הדוק לעבודה הרגשית. הקונספט הזה הינו "בנק הרגשות" עליו מספר סטיבן קובי בספרו "שבעת ההרגלים".

בכל אינטראקציה שלנו עם כל אדם, מספר סטיבן, אנו פותחים חשבון בנק. אין זה משנה מה טיב מערכת היחסים, באיזו מסגרת או מה משכה, בין כל שני אנשים קיים כזה חשבון. כמובן, ככל שמערכת היחסים קרובה וחשובה יותר, כך חשבון הבנק משמעותי יותר. חשבון הבנק הזה מנוהל בבנק הרגשות והוא מתנהל בדיוק כמו כל חשבון בנק רגיל. יש מאזן, יש הפקדות, יש משיכות...

המאזן בחשבון הבנק הזה, מעיד על רמת הביטחון והאמון ההדדי שיש לנו עם אותו אדם. כאשר החשבון נמצא ביתרת זכות גדולה, יש לנו עתודה. אנו יכולים למחול על שגיאות, לסלוח על פליטות פה או על "פיקשושים" מקריים, דהיינו - על משיכות מהיתרה. לעומת זה, כאשר המאזן נמצא באפס או במשיכת יתר, אנחנו הולכים בשדה מוקשים. רמת האמון ההדדי נמוכה או לא קיימת, אנו במתח, התקשורת שלנו מתגוננת, היחסים מתדרדרים והופכים נוקשים, מנוכרים, או במקרה הטוב יותר, יחסים טכניים של קיום אינטרסים משותפים כגון ילדים, מעמד, דימוי חברתי. אנו נוטים להתנהגות השרדותית של "הילחם או ברח" (Fight or Flight).

אנו נתקלים בעבודתנו בכל כך הרבה מערכות יחסים (בעיקר זוגיות) שמאופיינות במאזן שלילי מבלי שהמעורבים בכך מודעים לעניין. אנו מסבירים ומנחים,ופעמים רבות אורו עיני המקשיבים. העקרון כל כך פשוט, אבל אנשים אינם מכירים אותו. אנחנו מסבירים, ומייד שומעים את הרעש של גלגלי השיניים במוח מסתובבים... "רגע, אם זה ככה, אז איך המאזן שלנו? ואיך המאזן שלי עם... ועם ...?) ואז, עצם המודעות לעניין כבר גורמת לשינוי משמעותי באופן ההתנהלות שלהם. התפקיד שלנו מעבר להסבר הבסיסי, הוא כמובן, להדריך אותם איך לבצע את ההפקדות, לעזור להם "לאפס את החשבון" כדי שיהיה בסיס לתיקון מהיר של המצב, לעודד ברגעים קשים של היישום. הקושי מתעורר בעיקר כיוון שכאשר מערכת היחסים מעורערת (מאזן שלילי), נדרשות הפקדות רבות ורצופות (לעיתים רק ע"י צד אחד) עד שהתוצאות מתחילות להתגלות על פני השטח. יש למוסס דפוסים ישנים נוקשים.

מהן אם כן הפקדות?

ההפקדה הראשונה במעלה הינה ההבנה האמפתית. הבנת האחר מנקודת מבטו הוא, מהפרדיגמה האישית שלו. מדוע זה כה חשוב? כיוון שמה שבעינך נתפס כהפקדה גדולה, יכול להיתפס בעיני הצד השני כהפקדה קטנה או אפילו כמשיכה. לדוגמא, ילד שמבקש לקנות תקליט רוק, ומקבל מהאבא מלא הכוונות הטובות, הרצאה על ערך הכסף וכמה חבל לבזבז אותו על תקליט רוק "מטופש". חשוב להבין את הצד השני מנקודת ראותו על מנת שמה שנפקיד באמת ייתפס כהפקדה.
שנית, תשומת הלב לפרטים הקטנים. גילויים קטנים של חסד... מכירים אותם? לומר בוקר טוב בחיוך, עם חיבוק... לא כי צריך, כי זה בא באמת מהלב. הפרטים הקטנים... לשים לב לצרכים של הצד השני, לדאוג להם. לדאוג לנימוס, לכבוד ולקדושת האדם, זו פרוסת הלחם לרעב, או הטישו למזיל הדמעה. להיות כתף תומכת בשעות קשות, אפילו אם זה רק ע"י הקשבה, נוכחות או שיחת טלפון קצרה. זה אולי ה SMS הקצר באמצע היום, לפני שנכנסים לישיבה חשובה, שמזכיר למישהו מה הוא עבורנו.
דבר נוסף, לעמוד במחוייבויות. כל עמידה במילה, בהבטחה, בהתחייבות, הינה הפקדה רצינית, וכמובן, כל ההפכים הינם משיכות.
אל תבטיחו אם אינכם מסוגלים לקיים!
אל תתחייבו. אם התחייבתם,דאגו לקיים.
כאשר הצד השני חש בכנות של החשיבות שאתם מייחסים להתחייבויותיכם, הוא יימחל לכם מידי פעם על מעידה (בתנאי שלא תהפכו זאת להרגל).
דאגו בכל מערכת יחסים שלכם, להבהיר ציפיות באופן ברור עד כמה שניתן. לעיתים רבות, מערכת הציפיות אינה גלויה וברורה. היא סמוייה מן העין אך היא קיימת שם. היא תוצר של חינוך, חברה, סטריאוטיפים, הסרטים שלנו בראש...
כאשר אנו לא מוותרים לעצמנו ולאחרים ובאומץ, מתעקשים להבהיר ציפיות, אנו מפקידים הפקדה גדולה, ופוטנציאל להפקדות רבות אחרות. צריך לשם כך הרבה אומץ כדי לא להעמיד פנים כאילו אין חילוקי דיעות. זכרו את העקרון האחרון שטבענו אנו בהצהרת העקרונות שלנו: "דבר אינו מובן מאליו".
דאגו תמיד לאינטגריטי שלכם - היושרה. יש הבדל מהותי בין יושר שהינו הצמדות למציאות החיצונית, ובין האינטגריטי, היושרה, שהוא התאמת המציאות וההתנהלות שלנו, לעקרונותינו הפנימיים. כמו שנאמר במקורותינו אנו - להיות אדם שפיו וליבו שווים, או כמאמר הביטוי האמריקאי: Walk Your Talk. אנשים סביבנו, ובמיוחד הקרובים אלינו, מכירים היטב את עקרונותינו,והם חשים מייד ברגע בו אנו עצמנו סוטים מהם.

בעינינו, הפקדה אדירת מימדים הינה אהבה נטולת תנאים, קבלה אמיתית וכנה והמנעות מוחלטת משיפוטיות.

לבסוף, אם בטעות ביצעתם משיכה, דעו להתנצל בכנות גמורה ומעומק הלב. הודו בטעותכם והפגינו את צערכם על הטעות. זה דורש כמובן מידה של בטחון עצמי ותחושת ערך עצמי, כיוון שההודאה בטעות מהווה פגיעות, חולשה, ומי שחסר בטחון פנימי מתקשה להיות במקום זה.

כמובן, משיכות מבנק הרגשות הינן פשוט ההיפך הגמור מההפקדות.

אז - תתאמנו על זה בבית וזכרו - בניגוד לאמירתו של גברי מהגשש, בבנק הזה, לא כל הקופאים נמוכים, קרחים, עם משקפיים. ☺