מהי טנטרה? מבוא לתפיסת עולם ייחודית.

בסקירה זו תוכלו ללמוד על הבסיס הרעיוני לטנטרה ועל העקרונות החשובים ביותר. טנטרה לומדים דרך חווייה והתנסות ופתוחות בפניכם אצלנו שפע של הזדמנויות להתנסות.

גוטאם בודהה. האדם המואר המפורסם ביותר בהיסטוריה.

מהי הארה?

הארה הינה מצב בו אדם מחובר באופן טוטאלי ורציף לאני הגבוה שלו, לבורא, ליקום. הוא נמצא בשלוות נפש עמוקה (סמהאדי, מוקשה, נירוואנה) שלא ניתן להוציאו ממנה.

כל אחד מאיתנו חווה לעיתים רגעים קטנים של הארה. אנחנו קוראים לזה "להיות ב-zone". זה קורה בדרך כלל כאשר אנחנו נדרשים להיות ממוקדים באופן מוחלט לכאן ולעכשיו ללא הפרעות.
לדוגמה, שחקן NBA שמתרומם לקלוע לסל, מחובר לעצמו בטוטאליות (ונמצא בעצם ברגע של הארה). אם לא, הוא יפספס את הקליעה.
כשאנחנו חייבים דיוק מוחלט או חווים רגע של סכנת מיידית, אמיתית, אנחנו נכנסים לרגע של הארה (לכן מרבית אומנויות הלחימה הן תורות רוחניות מעיקרן).

אדם מואר נמצא ברגע כזה ברצף.

תנאי הכרחי לאדם כדי שיהפוך למואר - הוא חייב להיות נינוח, טבעי ומשוחרר, מאוזן בכל רבדי החיים, עם מיינד שקט לחלוטין ובשליטה על המחשבה.

טנטרה עתיקה מאד, בת למעלה מ 12,000 שנה.

לאורך אלפי השנים התפתחו בטנטרה זרמים רבים.

לפני שנתחיל להבין את העומק של הטנטרה, חשוב לדעת שלאורך אלפי השנים, עקב אירועים היסטוריים/חברתיים רבים התפתחו בטנטרה זרמים רבים. הדבר מאד מבלבל את מי שאינו מכיר את הטנטרה ומקשה על ההבנה של עיקרי תפיסת העולם מכיוון שישנם הבדלים גדולים בגישה.

מבלי להיכנס יותר מידי לעומק, מבלי לבלבל, הנה שלושה הזרמים העיקריים של הטנטרה כיום.

SAMAYACHARA

זרם ה SAMAYACHARA הוא זרם מאוחר יותר שהתפתח בעיקר לאור אירועים היסטוריים/חברתיים משמעותיים שקרו לאורך אלפי שנים.
במערב, קוראים לזרם זה "טנטרה של יד ימין" או "טנטרה לבנה".
המילה SAMAYA פירושה טהור, נעלה, נשגב, מעל לכל.
פירוש המילה CHARA הוא נתיב או דרך.
בכתבים שונים תוכלו למצוא גם את המילה SAMAYAMARGA (המילה MARGA היא הוראה, או בית ספר)

זרם זה אינו דוגל בנון-דואליות והוא רואה הפרדות ומעמדות.
די רגיל לשמוע ממורים המלמדים בזרם זה שישנם "מעמדות" בין זרמי הטנטרה וכי זרם ה SAMAYACHARA הוא הנעלה מביניהם, ושייך לאנשים שכבר מתקדמים בדרכם הרוחנית. אין בכך אמת וכל הזרמים יכולים להביא אדם להארה במידה שווה. הסיבה לאמירות הללו נעוצה בעיקר בשורשים היסטוריים ולא כאן המקום להיכנס אליהם.

המאפיין העיקרי של זרם זה הינו שכל העבודה נעשית פנימית, ללא סממנים חיצוניים של פעילות פיזית גופנית או מגע.
הוא זרם יותר נמנע ויותר קרוב לצד הסגפן. כל הטקסים העמוקים נערכים בסימבוליקה בעיני רוחו של המתקדש.
אין בזרם זה כל נגיעה מעשית בנושא המיניות.

DAKSHINACHARA

זהו זרם הביניים שנע בין ימין לשמאל ומבקש להביא איזון.
לזרם זה משוייכת ה"טנטרה יוגה" המשלבת בין גישת היוגה וגישה הטנטרה.

מה שמאפיין בעיקר את ה DAKSHINACHARA הוא דייקנות, סגפנות, שכלתנות, היצמדות לפרטי הדיקדוקים של הטקסים השונים.
הוא מאד פיזי ומתבונן המון על היבטי הגוף, בעיקר היוגיים המדיטטיביים.
כמו כן גם בזרם זה יש התייחסות ניכרת לנושא העבודה האנרגטית עם הגוף.

פירוש המילה CHARA הוא נתיב או דרך.
בכתבים שונים תוכלו למצוא גם את המילה DAKSHINAMARGA (המילה MARGA היא הוראה, או בית ספר)

VAMACHARA

זהו בעצם הזרם המקורי, העתיק מאד שהתפתח מהפרוטו-טנטרה (מה שקדם לטנטרה) ועבר אבולוציה רבה עד ימינו.
יש לו הרבה מאד הסתעפויות ותתי-זרמים, או כתות.
במערב קוראים לזרם הזה "טנטרה אדומה" או "טנטרה של יד שמאל".

המילה VAMA מיוחסת לגבורה, התגברות פנימית או אומץ.
פירוש המילה CHARA הוא נתיב או דרך. כך ש VAMACHARA הוא בעצם דרך הגבורה או דרך האומץ.
בכתבים שונים תוכלו למצוא גם את המילה VAMAMARGA (המילה MARGA היא הוראה, או בית ספר)
הזרם הזה נקרא גם KAULA או KULA.
הפירוש של KAULA הוא שבט, שבטיות, ביחד, התכנסות.
תיתקלו בכתובים גם בכינויים KAULAMARGA או KULAMARGA.

המאפיין העיקרי והחשוב ביותר של זרם ה VAMACHARA הוא הנון-דואליות. התפיסה הבסיסית שהכל אחד. הבורא והבריאה הם אחד, בלתי ניתנים להפרדה. מתוך הנון-דואליות ישנה התבוננות מיוחדת על נושאים רבים בחייו של אדם.

גישת ה VAMACHARA מתאפיינת בארציות, חגיגת החיים כפי שהינם במודעות כדרך להארה, שימוש בחומרים ""אסורים"" ועבודה עם מגע ומיניות.

חשוב לדעת ולזכור.

הדרך בה אנו פוסעים הינה דרך ה VAMACHARA (KAULA)

מתוך כך, המבוא שמובא בפניכם כאן מתייחס בעיקר להנחיות הזרם הזה. בכל מקום בו מופיעה המילה "טנטרה" בכלליות, ההתייחסות שלנו היא בעיקר לטנטרה של הנתיב שלנו. חשוב שתדעו ותזכרו - בהחלט עשוי להיות שתגיעו ללמוד ממורים שפוסעים בנתיבים אחרים ותשמעו מהם דברים אחרים. זה לא בהכרח שמישהו לא מדייק לכם. יכול להיות שהם פשוט מלמדים זרם אחר.

לדאבוננו הרב תיתקלו גם במורים או "מורים" שלא ידייקו (בלשון המעטה עדינה) ודי לחכימא...
דעו להפעיל שיקול דעת והיגיון בריא.

למרות שישנם המון נהרות, הם מאוחדים בתוך הים.
למרות שישנם המון שקרים, אמת אחת תנצח הכל.
כאשר השמש מופיעה, החשיכה, עמוקה ככל שתהייה, תיעלם ותימוג.
כענן העולה מהים, את הגשם תספוג האדמה ותכיל, כך, כשמים, הים נותר, מבלי לגדול או להצטמצם.


סארהה, השירה המלכותית
הכל אחד. בורא ובריאה, מיקרו ומאקרו, אני והיקום כולו

עקרון הבסיס המהותי והחשוב ביותר עליו הכל מושתת - עקרון האחד.

העקרונות והרעיונות של הטנטרה התבססו בדרך מדיטטיבית ומתוקשרת. למרות שהיסודות הונחו לפני אלפים רבים של שנים, תוכלו למצוא הקבלה ואישוש של יסודות אלה במדע המודרני דרך פיזיקת הקוואנטים. לא את כל היסודות הללו המדע המודרני מסוגל כיום להוכיח אך סביר מאד להניח שזה יקרה בקרוב, ככל שטכנולוגיות הננו והקוואנטים הולכות ומתפתחות.

העיקרון החשוב ביותר הנמצא ממש במרכזה של תפיסת העולם הטנטרית (בדגש גדול על דרך הקאולה) הינו עיקרון האחד. עיקרון הנון-דואליות (Non-Duality). עיקרון זה קובע כי הכל אחד מכל ההיבטים. גם הפיזי וגם האנרגטי-רוחני. הבורא והבריאה חד הם. אין ביקום שום הפרדות והכל מחובר להכל, מגיב להכל, אחד עם הכל.
בדרך הקאולה עיקרון הנון-דואליות הינו טוטאלי, מוחלט ובלתי ניתן לעירעור.

את עיקרון הנון-דואליות תוכלו למצוא בכל הזרמים המעמיקים של תרבויות בעולם.
תמצאו אותו אצלנו, בקבלה (קריאת שמע מסתיימת במילה אחד, במשמעות של הכל אחד). תמצאו אותו בסופיזם המוסלמי, בשאמניזם האפריקאי, הסיבירי, האינדיאני, בהוואי. בקיצור, זה עיקרון חובק עולם וחוצה קווי תרבויות ויבשות.

המשמעויות של עיקרון האחד הן נרחבות ועמוקות ביותר וככל שמעמיקים בהן, עוברים טרנספורמציה מהותית בתפיסת החיים כחיים של עוצמה ובריאת מציאות.

מתוך כך שהכל אחד והכל קשור בהכל, המיקרו והמאקרו הם אחד ואין ביניהם בעצם הבדל. מה שקורה ברמה המיקרוסקופית בחיידק קורה גם בגלקסיות של הקוסמוס. מה שקורה פנימה בתוכי, קורה גם בהכרח כתמונת מראה גם מחוצה לי (אם יש בכלל מושגים כאלה). אין גדול וקטן. אין קרוב ורחוק. הכל קורה כאן ועכשיו באותו מרחב.
אנחנו תופסים את העולם כתלת מימדי 3D. לגבי דברים מסויימים (למשל שטח) הוא דו מימדי 2D, לגבי אחרים (זמן, מרחק) הוא חד מימדי 1D. בעצם ראיית העולם העוברת דרך הפרדיגמה של האחד היא חסרת מימדים כלל - עולם של 0D. זו ראיית עולם שמעניקה עוצמה רבה בכל הקשור לבריאת מציאות והחיים מכיוון שהתפיסה הינה כי הכל אפשרי ושום דבר אינו גדול מידי, רחוק מידי...

טנטריקה תמיד יחיה אמת ככל יכולתו. שכן, השקר יהדהד מייד בכל היקום.

הוא המקיים את הוראות הטנטרה, אך יוצר הפרדות, בוגד ברוח הסמאייה.
הפסק כל פעילות, נטוש כל תשוקה, תן למחשבות לעלות ולרדת כרצונן, כגלי האוקיינוס.
הוא אשר לעולם לא יפגע בכל בן-חלוף, ולא בעיקרון של חוסר ההפרדה, אכן מקיים את עקרונות הטנטרה.


טילופה. קסם המהמודרה.

מאיה - MAYA נגזרת חשובה של עקרון האחד.

לאור מה שתואר כאן לגבי השלכות של עיקרון האחד אנו מתבוננים על עוד רעיון חשוב שנגזר ממנו.
מאיה זה לא רק זן של מנגו. מאיה בסנסקריט פירושה בתרגום חופשי "האשלייה הגדולה של הקיום הפיזי". על פי תפיסה זו, כל העולם שאנחנו תופסים כמוצק, מוחשי, קיים, אמיתי אינו פיזי כלל. הוא רק עולם של ריק, תדרים ואנרגיה. פיזיקת הקוונטים אכן מראה שבהתבוננות ברמת הקוואנט אין חומר. הכל ריק ואנרגיה.

אם כל עולמנו הוא רק תדרים ואנרגיה, קיימות השלכות רבות עוצמה למאיה והן באות לידי ביטוי בהיבטים רבים של הטנטרה.
בראש ובראשונה, אם אין חומר, אין צורך לרדוף אחרי החומר. זאת מתוך ההכרה שהמרדף אחר החומר הוא אחד הגורמים המעכבים ביותר את ההארה.
מעבר לכך, התפתחה ההבנה שאם הכל אנרגיה ותדר, גם גופנו כזה וחייבים להבין את המערך האנרגטי של הגוף. זה הביא לכך שטנטרה חקרה זאת לעומק ותיארה בכתוביה את הצ'אקרות, את מסלולי האנרגיה בגוף, והקפידה מאד בתרגוליה להביא למצב בו מסלולי האנרגיה פתוחים והאנרגיה זורמת.

דרך התפיסה הזו ניתן להבין לעומק תופעות רבות של האינטראקציה האנושית.
הבנה זו עוזרת לטנטריקה להגיע לעוצמה ושלוות נפש גדולה.
זהו הבסיס לחלק "הכישוף" בטקסים הטנטריים, בהם עוסקים בבריאת מציאות מתוך הבנה שזורמת בנו אנרגיית הבריאה ואם הכל ריק ואנרגיה אנחנו יכולים לברוא בעזרת כח המחשבה והתדר כל מציאות שנרצה.

זכרו תמיד - אין חומר - כל היקום הוא רק ריק, אנרגיה ותדר.

מהמודרה היא מעבר למילים וסמלים, אך עבורך נארופה, נאמן ולמוד תלאות, אומר זאת.
החלל אינו זקוק לתמיכה, ומהמודרה אינה נשענת על דבר.
מבלי לעשות כל מאמץ, רק בהישארו נינוח וטבעי, יכול אדם לשבור את היצול, ובכך לזכות בהארה.


טילופה. קסם המהמודרה.

אז איך מגיעים להארה?

טילופה, אחד מגדולי המאסטרים הטנטריים של כל הזמנים מסביר שטנטרה אינה Doing אלא Being. זה לא מה עושים אלא באיזו הווייה נמצאים. הסוד הגדול נמצא בחוסר העשייה וחוסר המאמץ, בנינוחות, בטבעיות. בחוסר המתח. כאשר אדם מאוזן בכל רבדי חייו אין בו מתח.
כדי להיות חסרי מתח, אנו צריכים לפרוץ את חומות הכלא החברתי, לנתק שלשלאות וכבלים (טילופה קורא לזה היצול ויש בכך המון עומק שלא ניכנס אליו כרגע). אנו צריכים להיות טבעיים - להיות מי שאנחנו באמת. להוריד פאסדות, הצגות, קליפות, צרכים.
כדי להגיע למצבים האלה, חייבים מיינד שקט וחסר מחשבה. אנחנו חייבים להפוך לבעלי הבית על המיינד שלנו ולהשקיט אותו. אנחנו גם חייבים שהאנרגיות של הגוף תזרומנה בחופשיות ללא מעצור ותהיינה מאוזנות.

כל הנושאים שנתאר בהמשך (וגם הרבה מעבר לזה) בעצם הולכים בקווים הללו כדי לתמוך ביכולת להגיע להארה.

נמסטה - אני רואה, מעריץ, מכבד את האלוהי, המקודש, הבודהה שבעצמי ובך.

יש קדושה בכל!!!

טנטרה (קאולה) רואה את עיקרון האחד והשלכותיו באבסולוטיות. אין הפרדות כלל, וזה עד לרמה התת אטומית. אם אני רואה קדושה בבורא (ובאמת, לא ניכנס כאן למהי קדושה ומהו הבורא כי לא נצא מפה) - אזי לא ייתכן שיש אטום אחד בודד ביקום שאין בו קדושה. אחרת, או שאין קדושה, או שאין אחד.

מתוך הרעיון הזה - טנטרה רואה קדושה בכל! ממש ממש בהכל. גם בדברים שאחרים יראו כטמאים או פסולים או מגעילים. זה ממש לראות קדושה במיץ של הזבל. כמובן, לראות את הקדושה שבכל יצור חי, בכל עלה של עשב, בעצמנו, בגופנו ומיניותנו, בחיים.

קיימות כתות בטנטרה שעל מנת להוכיח בפועל שהכל מקודש, מטלטלות ומזעזעות, שוברות את כל הטאבו האפשריים. הכל כדי להוכיח את הקדושה בכל. במקור היו אלו אנשי הקפאליקה (אנשי הגולגלות) ומתוכם התפתחו האגהורים (Aghori) שחיים עד היום, בעיקר בווראנסי, הודו. האגהורי מסתובבים הרבה באתרי שריפת גופות, הולכים עירומים, מתמרחים באפר מתים. הם מקשטים את גופם במחרוזות עשויות עצמות אדם. הם משתמשים בגולגולת אדם בתור קערת אוכל וקיבוץ נדבות. הם צורכים כמויות בלתי נתפסות של אלכוהול ומריחואנה ובטקסים הכי עמוקים שלהם הם אף אוכלים בשר אדם. מוטו עיקרי אצלם הוא לסלק כל פחד אפשרי, כולל מהמוות ומהמחלה, שכן הפחד מרחיק אדם מהארה (וזה הגיוני).
נשמע מזעזע?
אכן - זו בדיוק כוונתם של האגהורים. לטלטל ולזעזע ולהוכיח שבכל יש קדושה. אין טאבו.

כאשר אדם באמת רואה קדושה בכל, משהו בתוכו חייב להשתנות מקצה אל קצה. התדר שלו אחר.

התבונני באיזה חפץ, כל חפץ, באהבה. אל תעברי לחפץ אחר.
כאן, במרכז החפץ – הברכה.


שיווה, וויגיאן בהירווה טנטרה.

אהבה כדרך להארה.

טנטרה הבינה שמרבית בני האדם מבינים אהבה בדרך שגוייה שמביאה לסבל. הם רואים אהבה כפעולה על אובייקט.
חישבו על המשפט: "אני אוהבת מישהו" (או משהו). הוא מביע הכל - אני מבצעת פעולה על אובייקט!
זה יוצר תלות רגשית גדולה. ראשית, אני חייבת שיהיה לי אובייקט. אנשים בעולמנו מסתובבים אומללים כי "אין להם את מי לאהוב" (או את מה). גם כשכבר יש לי את מי לאהוב אני שוב בתלות. מה יקרה עכשיו אם המישהו הזה יעזוב אותי? יבגוד בי? ימות לי? או הדבר שאני כה אוהבת ייעלם, יישבר, ייגנב...

כל תלות, ובמיוחד תלות רגשית, יוצרת סבל ומרחיקה מהארה. טנטרה הבינה זאת. בעיני טנטרה חופש הוא ערך עליון!
לכן טנטרה מלמדת אהבה שאין בה תלות ויש בה חופש אדיר.

מתוך אותה התבוננות על האחד ועל רעיון המאיה, טנטרה הבינה שאהבה היא דבר מאד פשוט. אהבה היא אנרגיה בתדר מסויים.
אדם יכול לבחור להיות באהבה כמצב הווייה. פשוט, להיות בתדר.
זו בעצם ההנחייה בציטוט שמופיע למעלה, של גדול המאסטרים - שיווה - לדווי שהיתה זוגתו, אהובתו, הסנייאסית (תלמידה) שלו. הוא מלמד אותה לבצע מדיטציה שמאמנת אותה להיות במצב הווייה של אהבה.

כשאדם נמצא במצב הווייה של אהבה, בתדר, הוא נמצא בעוצמה גדולה ובשלווה. תדר האהבה משודר סביבו לכל היקום, והיקום, מגיב. כל מי שנמצא באותו תדר, מהדהד את התדר בהרמוניה ותהודה והאדם הופך מקור משיכה אדיר לאהבה אליו (יותר נכון, איתו). האהבה שלו כבר אינה תלויית מטרה או אינטרס. אין בה כל תלות שהיא. המיינד שלו שקט ממחשבות בסגנון של "האם ירצו אותי?" "האם יאהבו אותי?" "האם אני חשוב?"

כשאדם נמצא במצב הוויה של אהבה הוא כמו נר שמפזר את האור שלו סביבו.

  שיווה ושאקטי איזון ואיחוד בין איכויות.

שיווה ושאקטי - איזון ואיחוד בין איכויות.

טנטרה רואה את הבריאה כולה כאיחוד מושלם ומאוזן בין שתי איכויות אנרגטיות.
שיווה היא האיכות הזכרית. שאקטי היא האיכות הנקבית.
שימו לב - זה לא בהכרח גבר ואישה. בכולנו יש את שתי האיכויות, רק שברובנו הן לא מאוזנות. פגשנו כבר גברים רבים שאצלם דווקא האיכות של שאקטי דומיננטית יותר ונשים שבהן איכות שיווה דומיננטית.

שיווה: איכות של קווים ישרים ותכליתיות מדייקת, חתירה למטרה, היצמדות לרצף, סדר, זמן, מרחק. שיווה זה שקט, סלע, עוגן.
שאקטי: איכות של חופש ושחרור. הוליסטית וכוללת הכל. רכה, זורמת, מעמיקה, משוחררת לחלוטין מהיצמדות לסדר, לזמן, למרחק.

כאשר אדם מבקש להגיע להארה, הוא שואף לאזן בין האיכויות הללו באיזון פנימי. ככל שיהיה יותר מאוזן, יהיה יותר אפקטיבי ועוצמתי ויהיה נעדר מתח.
ברמת העבודה הגבוהה והמתקדמת אנחנו מדברים על איחוד פנימי בין השיווה והשאקטי הפנימיים. וכבר אמרנו שהכל אחד - ואז, גם שיווה ושאקטי היקומיים מתאחדים.

כאשר בני זוג טנטריים (או כל שני אנשים הנמצאים בהוויית אהבה ובחיבור מעמיק) פתוחים אנרגטית ומאוזנים ברמה גבוהה הם שואפים להגיע לאיחוד וחיבור האיכויות ביניהם ואז האיחוד הנוצר נחשב איחוד קוסמי. הוא עוצמתי ביותר ומהווה שער לבריאת מציאות וליצירת קיצור דרך להארה.
האיחוד הגבוה הזה הוא היסוד והבסיס, הכוונה המהותית של המיניות המקודשת.

עשה מאומה עם גופך, רק היה נינוח. סגור פיך בנחישות והישאר דומם.
רוקן את המיינד ואל תחשוב על מאום. כקנה הבמבוק החלול, נוח ברכות עם גופך.
לא מעניק או לוקח, הנח למיינד שלך במנוחה. מהמודרה הינה כמיינד אשר אינו נצמד למאום.
ובכך, עם התרגול, תהפוך לבודהה.


טילופה, שירת המהמודרה.
סוד המדיטציה - כאשר המיינד שקט, האמת ניגלית.

סוד המדיטציה - כאשר המיינד שקט, האמת ניגלית.

המיינד שלנו הינו כלי אדיר, רב עוצמה, מורכב ומשוכלל יותר מכל מחשב שקיים כיום עלי אדמות. אך הוא מגיע עם "חבילה" של אתגרים.
המיינד הוא זה שאיפשר לנו מבחינה אבולוציונית לשרוד על פני מינים אחרים. מכיוון שכך, הוא התפתח ככלי הישרדותי. הוא פחדן גדול! הוא תמיד, באופן קבוע, מחפש סכנות. מה לא תקין, מה לא בסדר, מה מסכן אותי. מתוך שכך, הוא מייצר באופן קבוע המון רעש.
צרה נוספת של המיינד היא שהוא חי כמעט תמיד בשני זמנים בלבד - או בעבר, או בעתיד. זה מכניס עוד המון רעש, כיוון שההתבוננויות הללו תמיד מלוות בפחדים וחששות.
כדי לייעל את פעולותיו, המיינד עובד עם דפוסים שמעבירים פעולות רבות לטייס אוטומטי. הצרה הצרורה עם זה היא כאשר מתפתחים דפוסים שליליים שגורמים לנו להגיב לא נכון לסביבתנו (החיצונית או הפנימית. אין זה משנה).
אם כל אלו לא מספיקים - הנה הבעייה הגדולה ביותר. לאורך השנים המיינד הפך ממשרת, לבעל הבית! למרבית האנשים אין שליטה עליו והוא עושה מה שבא לו. מסריט סרטים דימיוניים ומגיב ופועל (כולל רגשית ופיזית) בהתאם לסרטים הדימיוניים הללו.

טנטרה הבינה שכאשר המיינד הוא בעל הבית, הוא מרחיק אותנו מהאמת, מההדרכה הגבוהה שלנו, מהאור. כאשר זה קורה, אין כל סיכוי שאדם יוכל להגיע להארה.
הבסיס החשוב ביותר להארה הינו השקט הפנימי.
לכן טנטרה פיתחה באופן אינטנסיבי המון כלי מדיטציה שכולם נועדו להשקיט את המיינד ולהשיג עליו שליטה. כאשר המיינד שקט לחלוטין, ההדרכה הגבוהה נגישה לחלוטין ואז ניתן להגיע למידע וידע שאין אליו גישה בדרכים אחרות. זה מה שאיפשר לטנטרה לגלות המון דברים שהמדע המודרני רק מתחיל לגלות וללמוד, או שהוא אפילו עדיין לא שם. לדוגמה, המבנה האנרגטי של הגוף.

כדי להבין את עניין ההדרכה הגבוהה אנחנו אוהבים להיעזר באלגוריה חזקה מאד.
דמיינו שאתם נמצאים במסיבת קוקטייל. המוני אנשים באולם גדול מדברים, מרעישים עם כוסות וכלי אוכל. בפינת האולם יושב אדם ולוחש. כמובן שאין סיכוי שנשמע. אך אם ברגע אחד נשתיק את כולם לחלוטין, נוכל לשמוע את הלוחש. המיינד שלנו עם כל הקקפוניה שלו, הוא מסיבת הקוקטייל האין סופית. הלוחש הוא ההדרכה הגבוהה שלנו.

חשוב שתבינו שמדיטציה הינה מצב. היא אינה מחייבת תנוחת גוף מסויימת. היא אינה מחייבת חוסר פעולה גופנית. היא אינה מחייבת שקט חיצוני. אמנם, כל אלו הם חומר למתקדמים. מי שמתחיל את דרכו בהחלט נעזר בכל אלה כדי לתרגל מדיטציה, אך הם אינם המהות. כאשר מתרגלים מספיק, גם ריצה, חיתוך סלט, מקלחת, ריקוד או כל פעילות אחרת עשוייה להיות מדיטציה.
קיימות אין ספור דרכים להגיע למדיטציה וכולן נפלאות.

טנטרה היא אם כל המדיטציות. כל מדיטציה שתעלו על דעתכם או תיתקלו בה, בסופו של דבר נגזרה מאיזו מדיטציה טנטרית.
שיווה, האבא הגדול של הטנטרה שחי כנראה בתקופה של 5000 לפנה"ס, הותיר אחריו חיבור מרכזי, כתב קודש, הנקרא "וויגיאן בהירווה טנטרה" (ספר הסודות). בחיבור זה, מתואר דיאלוג פיוטי בין שיווה ודווי (אהובתו, תלמידתו, הגורו שלו) ובו שיווה מוסר לה את סודות ההווייה דרך 112 מדיטציות שונות.
אומרים על ספר הסודות שאין אדם בעולם שלא יוכל למצוא בו לפחות מדיטציה אחת שדרכה יוכל להגיע להארה.

מדיטציה הינה הדרך להגיע אל השקט, האמת והאור. היא כלי מרכזי וחשוב בטנטרה.

טנטרה זה חופש!

היזכרו בעיקרון האחד ותוכלו להבין את המהות העמוקה של חשיבות החופש בטנטרה.
הכל אחד! אנחנו אחד עם הבורא ועם הבריאה, הקוסמוס כולו. הבורא והבריאה הם אין סופיים. הם יכולים להיות אין סופיים רק אם הם לא קיימים כלל, או שהם לא מפסיקים להתרחב. שכן, אם יפסיקו להתרחב, יהיה להם סוף. הבסיס להתרחבות הוא חופש. כאשר אין לאדם חופש, אין לו אפשרות להתרחב.
כאשר אני מתרחב, הבורא והבריאה מתרחבים דרכי.

הכלא החברתי.

כולנו ללא יוצא מן הכלל, מי יותר ומי פחות, חיים בכלא! כלא של ממש. זהו הכלא החברתי.
הכלא הזה מתחיל עוד לפני שאנו נולדים. הורים ומשפחה, עם כל הכוונות הטובות, משדרים לנו ומחנכים אותנו על פי הכלא החברתי שבו הם עצמם כבר נמצאים. בהמשך הדרך מתווספים לכך מורים, חברים, דת, תקשורת ותשקורת, אנו סופגים מסרים כולאים ומגבילים אשר מצרים את צעדינו, את העוצמה, היצירתיות, חופש המחשבה וחירות הביטוי שלנו. כל אלה יוצרים באדם מתח איום ונורא. בצורה כזו אין סיכוי להגיע להארה.
זו הסיבה שטנטרה מבקשת בדרכים רבות שנפרוץ את חומות הכלא החברתי ונצא לחופשי.

איך פורצים את חומות הכלא החברתי? הסוד הוא מודעות!
לגבי כל תחום ותחום בחיינו, תמיד נשתדל להגיע לקצה גבול איזור הנוחות ונפסע עוד צעד אחד. לא קפיצה קוואנטית רחוקה מידי - במודעות. נבחן איך אנו מרגישים. אם פרצנו את הגבול במודעות וטוב לנו, זה לא היה גבול שלנו ואז, התרחבנו.

מדוע יש אנשים שפוחדים מטנטרה?

עבור מי שאינו חי חופש והוא רגיל לכלא - חופש הוא דבר מפחיד מאד.
זה מפחיד עבורו עצמו לצאת לחופשי וזה מפחיד עבורו כשלאחרים יש את החופש שהוא אינו מרשה לעצמו.
כאשר אנשים כאלה נתקלים בחופש שמשדרת הטנטרה, הם מרימים את כל החומות וההגנות של ההימנעות, של הציניות, הסרקאזם, הביקורתיות והשיפוטיות. בדרך כלל זה נמשך רק עד שהם מעזים לטעום מעט "מהפרי האסור" ואז, אם זה במסגרת הנכונה, הם נפתחים ומעזים יותר ויותר.

החופש האולטימטיבי - SVECHACHARA.

זהו מושג בסיסי עבור דרך הקאולה. על פי רעיון זה, מאחר והאדם הוא יילוד של שיווה (הכוונה כאן ליציר האל), הוא מקבל את ההדרכה וההנחייה הטובה ביותר ואין לו כל צורך בכבלים חברתיים ושלשלאות של מוסר או רעיונות של אחרים. מאחר וכך, יש לו חופש מוחלט לבחור להיות מה שירצה ולעשות מה שבא לו.
כאן אנשים ששומעים את זה ישר קופצים ושואלים: "מה, אפילו רצח?" ואנחנו מסבירים שהעיקרון הוא חופש מוחלט וטוטאלי. אך מאחר ועיקרון העל הוא עיקרון האחד, טנטריקה לא יפגע. אם פגעת בעלה של פרח, פגעת ביקום כולו.

מה שחשוב להבין לגבי ה SVECHACHARA הוא שהגישה כאן אינה גישה של איסור או אמירת "לא". בכלל, אין בטנטרה עשה ואל תעשה.
אחד הדברים שאנחנו הכי אוהבים בטנטרה הוא שהיא ממש מכוונת אותנו בכל דרך אפשרית לאחריות אישית. אדם אינו יכול לחיות בחופש מוחלט ללא אחריות אישית, אחרת חייו יהפכו לכאוס שלם.
אדם שחי אחריות אישית טוטאלית אינו זקוק למוסר, ודרך הקאולה אכן אינה מתבוננת על מוסר מכיוון שמוסר הוא דואליות והפרדות והוא פוגע בעיקרון האחד.
כאשר אדם הופך את עיקרון האחד לעיקרון העל שלו, וחי באמת על פי תפיסת העולם הטנטרית, הוא יהיה אדם חיובי ויתרום לסביבתו וליקום כולו.

להגיע לחיים אמיתיים של SVECHACHARA נחשב למעלה גבוהה ביותר. אדם שחי כך באמת מגיע למעלת האל.

להיות נוכחים ברגע - כאן ועכשיו!

להיות נוכחים ברגע, כאן ועכשיו! סוד ההווייה הטנטרית.

זהו מפתח עצום להווייה הטנטרית שמביאה להארה. להיות נוכחים ברגע, כאן ועכשיו.
זהו הסוד למדיטציה, לחיים נכונים ונעדרי מתח, לחיבור לאמת, לכל דבר בעצם.

מה זה אומר בעצם?
כבר דיברנו על כך שהמיינד חי בעיקר בעבר ובעתיד, מסריט סרטים והוזה. גם מעבר לכך, הוא מדחיק ומעלים את מה שלא נוח לו ומוליך אותנו שולל. כל עוד זה קורה, אין לנו סיכוי להיות מוארים וחיינו רצופי סבל.
דיברנו גם על עיקרון האחד והזכרנו את העניין שבעצם על פי טנטרה, באמת אין בכלל מושגי זמן, מרחב, גודל. הכל נמצא כאן, הכל קורה עכשיו. זה לא סתם איזה משפט "רוחניקי" ששמים על סטיקר. זו אמת צרופה שמשמשת לחיים אפקטיביים ולריפוי עוצמתי של טראומות וסבל אחר.
כשאדם לא נמצא בכאן ועכשיו, הוא נמצא בשקר. כשהוא כאן ועכשיו הוא במצב מדיטטיבי עמוק ומחובר לאמת ולהדרכה הגבוהה.
אז איך עושים את זה בפועל?
אנחנו מדמיינים את רצף האירועים והזמן כמו איזה נקניק סלאמי ארוך ופורסים אותו לפרוסות דקות ככל שרק ניתן. ואז, אנחנו מתמקדים התמקדות מלאה ומוחלטת רק בפרוסה הנוכחית. לא קיים שום דבר מלבד הפרוסה הנוכחית. לא מה היה, לא מה עתיד לבוא. זהו רגע צרוף ומזוכך שבו אנחנו מחוברים בטוטאליות לאני הגבוה שלנו.
אנשים מאומנים מאד, מסוגלים להגיע לפרוסות דקות מאד ואז הם כמעט כל הזמן נמצאים ב"כאן ועכשיו"

הקשר לאומנויות הלחימה.

כאשר אדם נמצא במצב מסכן חיים, הוא נוכח ברגע, כאן ועכשיו. אם לא יעשה זאת, סיכוייו למות גדולים.
בן זוכר היטב (אפילו בגעגוע) את אותם רגעים בעת מרדפים, היתקלויות ולחימה שבהם אין עולם. יש רק את הרגע הנוכחי. למרות הסכנה הגדולה שהיתה, הגעגוע הוא לאותה תחושה של שקט מוחלט ושלמות שחווים באותם הרגעים.

אחד מהמאסטרים הטנטריים הגדולים ביותר היה בודהי-דהרמה (מאה 5 לספירה). הוא היה אדם נוקשה וחם מזג ולימד את הסנייאסים (תלמידים) שלו בנוקשות חסרת רחם וחסרת פשרות, עד שדרכו נודעה ברבים כ"החרב של בודהי-דהרמה".
בודהי-דהרמה ידע היטב את הסוד הגדול של היות כאן ועכשיו בזמן לחימה ולכן ייסד את מנזר השאולין בסין והניח את היסודות לתורת הלחימה קונג-פו. דרך אותה נוכחות מדיטטיבית של כאן ועכשיו, הנזירים של השאולין מבצעים דברים בלתי נתפסים ממש עם גופם.
זה לא סתם שמרבית אומניויות הלחימה המזרחיות נחשבות תורות רוחניות בראש ובראשונה.

להיות נוכחים ברגע כאן ועכשיו אפשר לתרגל בדרכים רבות. בעבודה שלנו עם פוסט-טראומה זהו אחד מכלי העבודה המרכזיים.
הדרך העיקרית שבה ניתן להשיג זאת הינה דרך מודעות לגוף ולסביבה. קירקוע, נשימה עמוקה, כל גירוי חושי כמו צלילים, ריחות, מגע. לצאת אל הטבע ולחוש אותו.
כאשר מתרגלים זאת יותר ויותר, ניתן להעביר את התרגול להיות פחות חושי ויותר תודעתי ואז ניתן להחיל זאת על כל דבר ממש וניתן להיות נוכחים ברגע ממש כמעט ברצף.

התמקדי באש עולה דרך גופך מהבהונות ומעלה עד שגופך נשרף לאפר, אבל לא את.


שיווה, וויגיאן בהירווה טנטרה.

היעדר תאחיזה - Non Attachment

כולנו נאחזים. זו תכונה טבעית שבאה לנו מלידה.
תינוק שיוצא מרחם אימו מתוכנת להיאחז. הידיים נקפצות לאגרוף באופן טבעי. זו תכונת הישרדות שנודעה להבטיח את הזנתו. כאשר אנו מתבגרים התאחיזה נמשכת. נאחזים בשמלה של אמא כתינוקות, נאחזים בצעצועים שלנו כילדים...
זה ממשיך ככל שאנו מתבגרים ועובר לתאחיזה רגשית לאנשים וחפצים. אנו מפתחים תפיסה שגוייה לחלוטין שבלעדי האנשים או החפצים הללו, לא נשרוד. כמובן שזה קורה בתת המודע. באופן מודע לא נודה בכך בפני עצמנו. אך זו תפיסת הישרדות במיטבה.

תאחיזה היא עבדות!

תאחיזה היא תלות רגשית שממש מייצרת סוג של עבדות.
"מה יקרה לי אם יעזבו אותי?" "מה יקרה לי אם מישהו ימות?" "אוי ואבוי לי אם הספל הזה שקיבלתי מתנה מאמא יישבר" ועוד ועוד...
בסופו של יום, אנחנו עבדים לתחושה סובייקטיבית שקרית לחלוטין, שהמיינד שלנו מייצר מתוך התכנות הקדמון ביותר שלו - לשרוד.
כשאנחנו בהישרדות - אין לנו כל סיכוי להיות מוארים.

טנטרה הבינה את המהות האמיתית שלנו!
אנחנו לא הגוף שלנו וגם לא המיינד שלנו.
אנחנו זרם תודעה אינטיליגנטי, אלוהי, נצחי וקיים תמיד.
קיומנו אינו נתון לעולם בספק ולעולם שום דבר לא יכול לקרות לנו. למי שאנו באמת. קל מאד להוכיח שאנו לא הגוף שלנו. הרי אם נחליף את הגוף (או חלקים ממנו) באיברים מלאכותיים (ואנחנו מתקרבים לכך יותר ויותר) נישאר מי שאנו. אפילו אנשים שאיבדו חצי מוח בתאונות או פציעות קרב, נשארו מי שהינם. וכשאדם עוזב את גופו, אם נתפוס את זה מספיק בזמן, נוכל לקחת חלקים מגופו והם ימשיכו לחיות בגוף אחר ללא כל תלות. גם קל להוכיח שאנו לא המיינד שלנו. כשאדם מתורגל נכנס למדיטציה מאד עמוקה, המחשבות עוצרות לחלוטין ונוצר שקט. עדיין, גם ללא מחשבה, אנו נותרים מי שהננו. כשאנחנו מבינים את המהות האמיתי שלנו ומבינים שאנחנו בעצם בלתי פגיעים, נוצרת דרגת חופש בלתי רגילה.

איך להשיג היעדר תאחיזה?

יש כאן שני אלמנטים מרכזיים. הראשון והחשוב שבהם הוא פיתוח העצמי כאדם שלם החי אחריות אישית טוטאלית בכל המימדים. רק זה יכול להעניק לאדם ביטחון עצמי מוחלט ויכולת להשתחרר מתפיסת ההישרדות המוטעית. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בתאחיזה לאנשים ולקשרים. השני הוא להתאמן באופן עקבי לשחרר אנשים וחפצים בעיני רוחנו. כל הזמן לחזור ולשנן כמנטרה "גם זה אינו הכרחי", "אני רוצה אך לא חייב", "אהיה בסדר. לא יקרה לי כלום"

הדרגה העליונה...

הדרגה העליונה של הטנטריקה לעניין היעדר התאחיזה הינו שחרור של התאחיזה לחיים עצמם. הרעיון של התעלות כה גבוהה לדרגה שבה אדם מחובר לאני האמיתי, הרוחני שלו, כה מודע לקיומו הנצחי, עד כי אין צורך להיאחז בחיים. זה לא אומר שטנטריקה לא ירצה לחיות. בדיוק ההיפך. טנטריקות הם אלופי ההנאה מהחיים. הם רק לא כבולים בשלשלאות התאחיזה. מה יוצא מזה? עוצמה אדירה ובלתי נתפסת, מכיוון שמנצחים בעצם את הפחד הכי גדול של כל בן אנוש - פחד המוות. וכשאתה לא פוחד מהמוות, מי יוכל לאיים עליך? ובאיזו דרך? לשם שואפים האגהורים. זוהי הדרגה העליונה של החופש.

הטוהר הנלמד בגישות אחרות הוא טומאה עבורנו.
הטוהר האמיתי, דרכו מגיעים לאושר, הוא החופש ממחשבות משלות.


שיווה, וויגיאן בהירווה טנטרה.

התמסרות וקבלה מוחלטת.

מי לא מכיר את הצורך בשליטה?

הצורך בשליטה מגיע מתוך תכונת ההישרדות והפחדנות של המיינד.
המיינד חייב לדעת ולתכנן מראש כמה שיותר צעדים על מנת להבטיח את ההישרדות. העניין הוא, שלרוב אנחנו בכלל לא במצב הישרדות אמיתי. המיינד רק מדמיין ומסריט סרטים. אנשים שחיים חזק במיינד יהיו בד"כ "חולי שליטה". מה רע בזה? גם זה סוג של עבדות. זה מייצר אובדן אנרגיה, תלות, מתח, מגבלות ומונע יצירתיות וחופש אמיתי. יש לכך גם השלכות חברתיות כיוון שאדם כזה חש שהוא חייב גם לשלוט בסובבים אותו, אחרת יאבד שליטה.
מה שאנשים קוראים לו "שליטה" הוא בפועל חוסר שליטה טוטאלי!
הסביבה שלנו משתנה כל הזמן. גם אנשים, גם אירועים... הכל משתנה. הדבר היחיד שבטוח הוא שאין שום דבר בטוח. כאשר האדם מנסה בכל לשלוט בסביבתו הוא נלחם כל הזמן, מאבד אנרגיה, מתוסכל תדיר מכיוון שהוא חש שהוא לא מצליח בעצם לשלוט.

ברור שהצורך בשליטה מונע מאיתנו להגיע להארה.
טנטרה הבינה זאת ולכן טנטרה מלמדת התמסרות מוחלטת.
הנה עבורכם אלגוריה חזקה: אדם מטייל, מועד ונופל לנהר גועש. אם הוא יילחם נגד הזרם כדי להישאר במקום (שליטה) הוא בוודאות יטבע. אך אם הוא יתמסר לזרם וירפה, הוא יוכל לשלוט בהווייתו בתוך הזרם, לשחות ולצאת ממנו.
חשוב להבחין בין התמסרות וויתור (או ריצוי).
וויתור או ריצוי באים ממקום של חולשה. האדם מוותר על עצמו ועל צרכיו. הוויתור תמיד כרוך באובדן אנרגיה, תיסכול, כעס, "פולניות", מתח בלתי פוסק. התמסרות באה מתוך בחירה ועוצמה. אדם שמתמסר שלם עם בחירותיו. הוא שלם ובעל ביטחון עצמי המאפשר לו להתמסר.
התמסרות אמיתית היא בעצם השליטה האמיתית.

קבלה מוחלטת כדרך לעוצמה והארה.

כדי להבין את הרקע לנושא הקבלה המוחלטת ניזכר שוה בעיקרון האחד. מתוך שטנטרה מחזיקה בעיקרון האחד בטוטאליות, הגישה הינה שאי אפשר לעשות הפרדות. אי אפשר לייצר דואליות. ברגע שיצרת דואליות פגעת בעיקרון האחד. לאור הרעיון הזה טנטרה בחרה לא לעסוק במוסר מכיוון שמוסר הוא דואליות. מוסר יוצר הפרדות, שיפוטיות וחוסר קבלה. בדיוק כפי ששיווה התייחס בציטוט למעלה (יש לאמירה הזו גם רקע היסטורי חשוב) - עצם ההתבוננות על טומאה וטוהר הוא פסול מעיקרו. הוא יוצר הפרדות. מתוך ראיית האחד, טנטריקה ממילא יהיה אדם "מוסרי" במרבית אמות המידה המקובלות.

קבלה מוחלטת של כל מצב.
הנהר הגדול של החיים תמיד זורם, משתנה, יוצר מצבים משתנים תדיר.
הטעות הגדולה שאנשים עושים היא כשהם חושבים שקורה להם משהו. שעושים את זה להם.
אנחנו זרם טהור, נצחי של תודעה אלוהית. לא גוף ולא מיינד. ולכן, לעולם לא יכול לקרות לנו כלום. דברים קורים רק סביבנו! טנטרה מלמדת שכאשר אנו שופטים מה שקורה "לנו" כ"טוב" או "רע", אוטומטית אנו מכניסים סבל ומתח לחיינו. כך לא נוכל להיות מוארים. מתוך שכך, אנו מתאמנים ומתרגלים את עצמנו בקבלה מוחלטת של כל מצב שזורם בחיינו.
תרגלו את עצמכם לומר ממש על כל דבר: "זה לא טוב, זה לא רע, זה מה שזה". ותחיו חיים של עוצמה ושלווה פנימית.

קבלה מוחלטת של כל אדם כפי שהינו.
כל אדם הוא יקום ומלואו. כל אדם הוא זרם תודעה נצחי, אלוהי וטהור. כל אדם הוא חלק אינטגרלי מהאחד הגדול.
לכולנו יש קליפות, פסאדות, הצגות... שמות, תארים, דרגות, תפקידים, לאום, זהות מגדרית ועוד...
כל אלה הם לא אנחנו!!!
טנטרה מתבוננת על אדם כנשמה, לא הקליפות שלו.
כשזה מגיע לתכלס, זה אומר חוסר שיפוטיות מוחלט. לא שופטים אנשים, לא מקטלגים אותם או מתייגים אותם. לא מכניסים אותם לתבניות, מסגרות. לא מביטים בהם לא מלמטה ולא מגבוה. לא פעם התרגול הזה ממש מאתגר. זה מאתגר לראות את השונה והאחר שבאדם השני כיתרון ולא כטריגר או חיסרון.
כשמקבלים אדם כפי שהינו מתרחש הקסם. אדם יכול להיפתח, להירגע, להיות באהבה.

סגפנות מול איזון וחגיגת החיים.

על מנת להבין את המהות כאן, חייבים לזכור שאחת הדרישות היסודיות ביותר להגעה להארה הינה איזון מוחלט בכל רבדי החיים. כאשר אין איזון במשהו, נוצר מתח. כאשר יש מתח, אדם לא יכול להיות מואר.

תפיסות ודתות שונות בחרו בסגפנות.

דתות ותפיסות עולם שונות (ואף חלק מזרמי הטנטרה) בחרו בדרך הסגפנות על מנת להגיע להארה.
הנחת העבודה היתה שאם אנו רואים במשהו ארצי ומשעבד, עדיף שפשוט נימנע ממנו ולא נעסוק בו. נייחד את עצמנו לעסוק רק ב"רוחני" הנעלה והלא-ארצי.
נתבודד, נתבדל, נתרחק מהחברה, נימנע ממיניות, אוכל, מנעמי החיים. נצום ונתפלל כל היום.
יש עם הגישה הזו כמה בעיות מרכזיות.

  1. אם מראש היינו ברוח בלבד, ברמה הלא ארצית, האנרגטית בלבד ומתוכה בחרנו להתגשם בגוף על מנת להתפתח ולהתרחב מתוך ההתנסות, מה הטעם לנסות להיות לא ארציים ולא גשמיים? הרי בכך אנו מתכחשים לכוונה המקורית שלשמה באנו לכאן.
  2. כדי להגיע להארה חייבים איזון. הסגפנות היא גישה לא מאוזנת מכיוון שהיא קיצונית ואינה טבעית למרבית בני האדם.
  3. זה פשוט לא מעשי. כאשר אדם נמנע ממשהו, הוא עדיין עוסק כל הזמן במשהו הזה, רק מהצד שלהחסר, של ה"אין"

דרך הארצי והמשעבד...

טנטרה של הקאולה (VAMACHARA) הבינה שהדרך היעילה היחידה להגיע לנינוחות ואיזון במשהו, הינה לעבור דרך החווייה וכל מימדיה במודעות.
קל לדמות זאת למטוטלת שנעה בין הקיצונים מצד אל צד ובדרך מבקרת את נקודת האיזון שלה - הנקודה של מינימום אנרגיה.
כך, מלמדת הטנטרה, דווקא דרך מה שנחשב בעיני אחרים כארצי ומשעבד תושג ההארה.

לחגוג את חגיגת החיים!

כל אספקט של חיינו נע על פני צירים, סקאלות.
לכל סקאלה יש נקודות קיצון, ובנקודה מסויימת, לא בהכרח באמצע, יש את נקודת האיזון.
אדם שמבקש להגיע להארה, צריך בעצם להגיע לאותה נקודת איזון בכל האספקטים של חייו.

מתוך התבוננות חוקרת, טנטרה למדה שדרך הסגפנות אכן היו אנשים שהגיעו להארה. זה אומר שהם החלו את דרכם בקצה הקר, המנוכר, הלא נעים. משם, עשו את דרכם לנקודת האיזון בכל אספקט של חייהם.
אם כך, מדוע שלא נתחיל את המסע שלנו מהקצה השני של אותה סקלה? נלך לקצה של הנהנתנות ומשם, במודעות נעשה את דרכנו אל האיזון וההארה.
כמובן שלא ניתן לוותר על המודעות. אחרת נהייה סתם נהנתנים שטוחנים מים ולא נגיע להארה.

מתוך ההכרה הזו התפתחה טנטרה של הקאולה כדרך שחוגגת את חגיגת החיים.
היא מלמדת להגיע להארה דרך כל חווייה ארצית, רגשית, חושנית...
דרך הריחות והטעמים, המוזיקה והשירה, הריקוד, המגע, המיניות וכל דבר ארצי אחר, בעזרת המודעות, נגיע להארה.
טנטרה פורחת בכיכר השוק...
בדיוק באותו מקום שהחיים קורים באינטנסיביות, מתחככים זה בזה אנשים, צבעים, ריחות, קולות. לא במגדל השן הבדלן, אלא בחיים האמיתיים.

דרך של אמירת "כן"!

בטנטרה של הקאולה אין "לא". יש אמירת "כן" לכל דבר, לכל חווייה שהחיים מזמנים על דרכנו, קוראים לנו.
אם אנחנו רוצים להגיע לאיזון שמביא להארה, לא נוכל להסתמך על חוויות של אנשים אחרים. אותה נקודת איזון בכל אספקט של חיינו היא מאד אינדיווידואלית. כדי להגיע אליה, אנו חייבים להתנסות בכל חווייה. רק בדרך זו נגיע לנקודת האיזון האמיתית האישית שלנו. רק כך נוכל להירגע אל תוך החווייה.
לכן טנטרה קוראת לנו לפתוח את כל הדלתות והחלונות, לחוות ולהתנסות בכל. כמובן - במודעות.

נקודות קריטיות לגבי טנטרה ומיניות.

  • טנטרה כמובן, לא עוסקת רק במיניות.
  • רק חלק מהזרמים עוסקים במיניות. בעיקר אלו הקשורים ב VAMACHARA.
  • בניגוד למה שרווח במערב - זה לא סקס פרוע וחילופי זוגות.
  • זה בטח לא "איך לא לגמור" או "איך להפוך למאהב האולטימטיבי"
סצנה ממקדש קהג'ורהו בהודו - גישת הטנטרה למיניות.

גישת הטנטרה למיניות.

גם במיניות כבכל דבר, מטרת הטנטרה - להביא אותנו להארה!

הכל אחד ואין כל שיפוטיות או הפרדות. יש חופש מכבלים ושלשלאות של מוסר או הכלא החברתי. אנו מתבוננים על החיים כפי שהינם על כל מה שבהם וחוגגים את חגיגת החיים במודעות כדי להגיע להארה.
דווקא דרך מה שאחרים מחשיבים כארצי ומשעבד, אנו נשיג הארה.
מכיוון שכך, ומאחר והאנרגיה המינית היא האנרגיה הכי עוצמתית שלנו, אנרגיית החיים, טנטרה חקרה גם את המיניות לעומק.

מהי בכלל מיניות?

זוכרים את ההסבר על "מאיה"? האשליה הגדולה של הקיום הפיזי, כאשר בעצם הכל רק ריק ואנרגיה.
זוכרים את ההסבר על אהבה? אהבה היא פשוט אנרגיה בתדר מסויים (ולא ביטוייה).
טנטרה הבינה שגם המיניות מעיקרה היא פשוט תדר של אנרגיה. האנרגיה המינית שלנו שטנטרה מכנה אנרגיית הקונדליני. כאשר מבינים את זה לעומק, מייד ניתן להבין מהי מיניות אמיתית בין אנשים. זהו בעצם הרמוניה ורזוננס, הדהוד, בין תדרים זהים או דומים של הקונדליני.
כאשר אנשים נמצאים בפעילות מינית שאין בה את ההדהוד התדרי הזה, המין מנותק, טכני ולא באמת מספק.
על מנת שהאנרגיה המינית תהדהד ותתגבר, היא חייבת לזרום בחופשיות. אחרת היא לא תוכל לרטוט את התדר שלה.
חלק ניכר מהעיסוק של טנטרה במיניות נסוב סביב פתיחת מסלולי האנרגיה בגוף על מנת שתזרום בחופשיות. תוכלו לקרוא על כך בהרחבה בהסבר שלנו אודות החליל הפנימי בדף על עיסוי יוני.

כאשר שני אנשים נמצאים במצב הווייה של אהבה ובחיבור מעמיק, נוצר מצב בו אדם רואה את עצמו בעיני בן/בת זוגו.
מאחר והכל אחד, זה מהווה גם חיבור מוחלט לאני הגבוה, לבורא, ליקום. הווייה של אחדות.
כאשר החליל הפנימי פתוח ואנרגיית הקונדליני זורמת בו בחופשיות, כאשר המתרגל שולט בזרימת האנרגיה שלו/שלה, האוהבים יכולים להגיע למצב של איחוד אנרגיה מעגלית ביניהם.
זהו האיחוד הקוסמי בין שיווה שואקטי - תמצית הקיום. תמצית הבריאה.

על אורגזמה והארה.

טנטרה חקרה לעומק את החווייה האורגזמית והבינה מספר דברים חשובים.
ראשית, אורגזמה היא תופעה מורכבת.
ישנן תופעות פיזיולוגיות שכולנו מכירים. קצב לב מוגבר, הזעה, נשימה, שפיכה נשית וגברית, רעידות ועוד. אך ישנן גם תופעות אנרגטיות רוחניות. כל אלה ניתנים להפרדה. כאשר מתרגלים טכניקות טנטריות שונות, ניתן להגיע למצב בו חווים את האורגזמה האנרגטית ללא קשר לפיזיולוגיה של הגוף.
מצב אורגזמי הוא בעצם רגע של הארה, מכיוון שבאורגזמה עצמה אנחנו לא חושבים על כלום. אנחנו פשוט הווים.
מאחר ואורזגמה פיזיולוגית היא תופעה קצרת טווח (כמה שניות), ניתן דרך תירגולים טנטריים להגיע למצב שבו האורגזמה (בעיקר האנרגטית) מתארכת. ניתן אז להיות במצב אורגזמי של חצי שעה, שעה ואף יותר. זהו פשוט שער להגיע דרכו להארה.

מהו משגל טנטרי?

מה שמייחד משגל טנטרי הוא שהינו חסר מטרה לחלוטין, מדיטטיבי ואינו תלוי בגורמים פיזיים כמו זיקפה וכדומה.
ברגע שיש למשגל מטרה כל שהיא, המיינד מתחיל לחפור, להסריט סרטים, חרדות, מתחים. ברור שזה מחבל בהנאה מהמשגל, אבל מה שמעניין טנטרה שזה מרחיק אותנו מהארה. לכן, אנחנו מנתקים את עצמנו מכל מטרה. אנחנו כמו מטיילים בעמק, בלי מטרה מול העיניים, פנויים לחוות את כל החוויות שהדרך מזמנת לנו.
המשגל הטנטרי הוא מדיטטיבי.
בניגוד למה שרבים חושבים (או מתיימרים ללמד), זה לא אומר שזו בהכרח מיניות עדינה ורכה. היא לחלוטין יכולה להיות פראית וייצרית.
מה שהופך אותה למדיטטיבית זה שהיא מיינדלס - ללא מחשבות, ללא שיפוטיות, ללא תאחיזה, ללא מטרה, אפילו חייתית.
כאשר המיינד שקט, ניתן לרתום את האנרגיה המינית לטובת איחוד מקודש וגבוה ולהגיע להארה דרך המיניות.


#מהי_טנטרה #מה_זה_טנטרה #הארה #מדיטציה #שיווה #שאקטי #קונדליני #מיניות #צ'אקרה #צ'אקרות #הכל_אחד #טנטרה_במודיעין #טנטרה_במרכז