אנחנו מפרסמים מידי שבוע מאמר מעניין ומקורי בנושאי העיסוק העיקריים שלנו: מיניות, טנטרה, זוגיות והתפתחות אישית.

את המאמרים תוכלו לקבל, יחד עם עדכוני הפעילויות והסדנאות השוטפות שלנו אל תיבת המייל שלכם. הניוזלטר נשלח אחת לשבוע.

על מנת לקבל את המאמרים והעדכונים... לחצו כאן!


לחצו על הכותר על מנת לקרוא את המאמר הרצוי.

🧕🏼📖 נערה אחת מול הפחד - סיפורה של מללה יוּסָפְזַאי 🇺🇳♀️

בשנת 2009, בעמק סוואט, פקיסטן, השתלט הטליבאן החשוך על האזור והכריז כי לבנות אסור ללכת לבית הספר.
עבור ילדות רבות זו הייתה גזירה שקטה: העתיד נסגר בפניהן.

אבל ילדה אחת בת 11 סירבה לקבל זאת.
שמה היה מללה יוּסָפְזַאי.

מללה החלה לכתוב בלוג אנונימי על חייה תחת שלטון הטליבאן ועל רצונה הפשוט - ללמוד.
היא דיברה בגלוי על זכותן של בנות לקבל השכלה, וקולה הלך והתחזק.

עבור הטליבאן זו היתה קריאה שערערה על השליטה החשוכה שלהם.

גם לאחר שהצבא הפקיסטני הדף את הטליבאן מהאזור ובתי הספר נפתחו מחדש, האיום לא נעלם. מללה כבר הפכה לקול בולט בעד חינוך לבנות - והטליבאן, שירדו למחתרת, החליטו להשתיק את קולה.

בשנת 2012, כאשר הייתה בת 15 בלבד, עלה טליבאני חמוש לאוטובוס שבו נסעה מבית הספר ושאל:
“מי זאת מללה?”
כאשר זיהו אותה - הוא ירה בה.
הכדור פגע בראשה אך היא שרדה באורח נס.

הסיפור האמיתי מתחיל דווקא לאחר נסיון הרצח.

לאחר הפציעה הקשה, מללה הוטסה לבריטניה ועברה סדרת ניתוחים ארוכה ושיקום מורכב. רבים חשבו שהיא תבחר מעתה לחיות חיים שקטים, הרחק מהמאבק שסיכן את חייה.

אך מללה בחרה בדרך אחרת.

כשנה לאחר שניצלה מהפיגוע, ביום הולדתה ה-16, הוזמנה מללה לנאום בפני עצרת הנוער של האו״ם. האולם היה מלא במנהיגים, דיפלומטים ונציגי מדינות. בדבריה הפשוטים והישירים, לא קראה מללה לנקמה ולא דיברה מתוך כעס. היא ביקשה דבר אחד: חינוך לכל ילד וילדה בעולם.
"ילד אחד, מורה אחד, ספר אחד ועט אחד יכולים לשנות את העולם" אמרה.
כך הפכה הנערה שניסו להשתיק בנסיון רצח, לאחד הקולות הברורים והחזקים ביותר למען חינוך וחופש.

מאז הפכה מללה לאחת הדמויות הבולטות בעולם במאבק למען חינוך לבנות. היא הקימה את קרן מללה, שפועלת במדינות רבות כדי לאפשר לבנות ללכת לבית הספר גם במקומות שבהם הדבר עדיין נחשב לאיום.

אבל אולי הדבר המרשים ביותר בסיפור שלה הוא לא הפרסים, הנאומים או התהילה, אלא העובדה שלאחר נסיון הרצח - היא העצימה את קולה הרבה יותר.

ולפעמים זה כל ההבדל:
לא להיות האדם החזק ביותר בחדר, אלא להיות האדם שלא מוכן לשתוק.

המסר של מללה היה פשוט אך עוצמתי:
לפעמים כל מה שצריך כדי לשנות את העולם הוא קול אחד שלא מפחד לדבר.

בימים שבהם נשים רבות ברחבי העולם עדיין נאבקות על חופש, חינוך וזכויות בסיסיות - הסיפור של מללה מזכיר לנו עד כמה אומץ יכול להתחיל במקום קטן:
ילדה אחת.
ספר אחד.
והבחירה להשמיע קול ולעשות למרות הפחד.

מאחורי הסיפור של מללה עומדת אמת פשוטה:
כאשר אישה מחוברת לעצמה באמת - אין דבר שיעמוד בפניה.

בכל אישה טמונה נמרה עוצמתית ומנצחת. אך לעיתים רבות היא רדומה. חינוך, מסרים חברתיים ועוד, השתיקו אותה.
מגיע לך להעיר את הנמרה הפנימית שלך! לעמוד על שלך, לברוא לעצמך חיים חדשים וטובים גם מול אתגרי החיים. למצוא את עצמך, את קולך הפנימי, את המיניות שלך ואת היכולות האינסופיות הטמונות בך.
וזה בדיוק מה שקורה בתהליך ההעצמה הנשית.
עכשיו הזמן שלך. עכשיו תורך להיות מספר אחת.
אם את מרגישה קריאה פנימית לצאת לדרך שלך - צרי קשר ובואי לפגישת היכרות חינם.


#בן_ואפרת #יום_האישה #מללה_יוספזאי #העצמה_נשית #חינוך_לבנות #אומץ #קול_נשי #מנהיגות_נשית #חופש #נשים_משנות_עולם

🫓🥚 פסח שמח, אביבי ופורח של חירות ואהבה 🍷🌸

"כואב לי מאד האגן, הגב התחתון, וגם הבטן התחתונה ממש הורגת אותי. אני זקוקה לריפוי."



כך התחיל סשן תהליכים מהימים האחרונים.
ישבתי והקשבתי לה, מתארת את מה שעובר עליה לאחרונה.

"אני מלאת תיסכולים וכעסים. אין לי איפה לבטא ולחלוק. אני אוגרת הכל בפנים. האמת? אפילו עכשיו כשאני פה, בסשן, קשה לי לבטא את מה שעבר עלי לאחרונה."

"בואי ננשום ונשמיע קול. נזרים את האנרגיה וניתן לה לצאת." אני אומר לה. היא נושמת איתי, אבל הקול לא יוצא מגרונה. משהו שם תקוע. היא אוחזת בבטן התחתונה, מנסה לשכך את הכאב.
"כרגע, שום ריפוי לא באמת יעזור. את חייבת להבין מה קורה כאן. בלי זה, ריפוי שתקבלי יעזור מקסימום לכמה דקות."

הסברתי לה שכאשר היא עוצרת את עצמה מלבטא תסכולים וכעסים, אם זה כדי "להיות נחמדה" או אם זה כי היא לא מאפשרת לעצמה להיות אותנטית עד הסוף - היא עוצרת רגשות. רגשות הם מים. כאשר לא מבטאים את הרגשות, המים מתחילים להצטבר בגוף ונוצרת הצפה.
מתוך שיחות קודמות שלנו, ידעתי שמדובר בעניינים שקשורים למצבה הכספי, למה שקורה אצלה בבית וגם באיזה שהוא אופן, למיניות שלה.
האגן שלנו, הגב התחתון והבטן התחתונה הם איזורי אלמנט האדמה בגוף. זה אומר שאלו איזורים שקשורים בכל ההישרדות הבסיסית, הפרימיטיבית שלנו. כל מה שקשור לאדמה, לבית, משפחה, כסף, מיניות בסיסית, פרנסה - כל ההישרדות שלנו יושבת שם, כל האלמנטים השורשיים ביותר של קיומנו.

ההקבלה האלגורית לאלמנטים האמיתיים בטבע חזקה לאין שיעור וניתן ללמוד ממנה המון לגבי ההתנהלות האנושית שלנו.
אם כך, מה קורה כאשר המים של הרגשות מצטברים ומציפים? במיוחד כאשר מדובר ברגשות שקשורים לאלמנט האדמה?
כאשר מים מציפים את האדמה והיא לא מסוגלת להכיל, נוצר בוץ. הבוץ מקשה על התנועה. שוקעים בו ומבוססים בו. הקרקע שמתחת לרגלינו הופכת להיות לחקלקה, אין לנו על מה להישען, ואנחנו מאבדים את היציבות ואת הביטחון שלנו. דמיינו כיצד תתנהלו כאשר רגליכם שקועות בבוץ עמוק. זזים לאט, מאבדים את זקיפות הקומה, הרגליים נעשות כבדות.

"את מבינה עכשיו, שמה שקורה לך כעת באגן, בבטן התחתונה ובגב התחתון זה פשוט בוץ שתוקע אותך?"
היא כבר מכירה אותי וידעה מראש לאיזה כיוון אני מכוון אותה. התשובה החיובית לא איחרה לבוא ובעיניה ניצת אור.

המשכתי:
"ודאי יוצא לך להסתובב בימים אלה ולראות מה קורה ברחובות לפני הפסח..."
היא לא הבינה מייד את כוונתי והתבוננה בי במבט שואל.
"עכשיו, לפני הפסח, אנשים מוציאים לרחוב טונות של דברים שהם לא זקוקים להם. גן עדן לאספנים ולממחזרים למיניהם. הם בעצם מבצעים תהליך פיזי של התבוננות פנימה, לזהות מה אצלם לא נחוץ יותר ומה הם מבקשים להוציא החוצה כדי להקל על העומס שלהם. כמו בבית - כך גם בגוף.
מגיע גם לך לחגוג את חג החירות שלך. להתבונן פנימה, לזהות למה את לא זקוקה שם בפנים ברמה הרגשית, לבטא את זה ולהוציא את זה החוצה, בדיוק כמו אותם אנשים שמוציאים דברים לרחוב. צאי לחירות! וכשאת מבטאת את זה, אל תדברי בשפה מרומזת, מתפתלת וברמזים - דברי ישירות ובטאי ממש בדיוק את כל מה שאת מרגישה ולמה את מתכוונת."

היא התבוננה בי בעיניים זורחות ואמרה לי "בוא ננשום יחד ונשמיע קול!"
הפעם, ממש מתוך בחירה פנימית נחושה, הקול שלה נשמע, והיא המשיכה לבטא אותו עוד דקות ארוכות.
כעת, היא באמת היתה פנוייה לשיח רגשי, מוכנה לקבל את הריפוי האנרגטי שהענקתי לה, ויצאה מהסשן חופשיה מכאב.

מה אתם לא מצליחים לבטא, להוציא מקרבכם? מה קשה לכם לזהות?
זה לא חייב להתבטא בכאבים באגן או בגב התחתון - זה יכול להיות כל דבר.
יש מי שיכול לסייע לכם לאתר, לזהות, להבין ולבטא.
אנחנו כאן עבורכם - מגיע גם לכם לצאת עכשיו מעבדות רגשית לחירות אמיתית ואותנטיות.
צרו עימנו קשר, בואו לסשן היכרות ונצא יחד לדרך חדשה ומלהיבה בחיים שלכם.
פסח שמח.


#בן_ואפרת #פסח #חג_החירות #חירות #רגשות #תסכול #כעס #הצפה_רגשית #הישרדות #בית #פרנסה #משפחה #הבעת_רגשות #הבעה_רגשית

🚶‍♂️🚶‍♀️ נו תלכו, אני אשאר לבד בחושך ☹️🌃

נו תלכו, תלכו, אני אשאר לבד בחושך...
להישאר ב down...
חברה אהובה כתבה לנו על רגעים קשים שהיא עוברת :
"אני אמורה להתחבר עכשיו לחלק השני, המעשי-אופטימי אבל עוד לא גייסתי כוחות נפש ... אולי כדאי להשאר ב down הזה בלי להלחם כל כך נגד זה..."
יש מידה גדולה של אמת בדבריה שהרי המלחמה עצמה מעצימה את התחושות הללו.
אם אנו חיים את הרגע כאן ועכשיו מתוך קבלה מוחלטת, זה מביא אותנו לתפישה שכל מה שקורה צריך לקרות. טנטרה גורסת כי גם לתחושות הללו ולרגשות הכבדים העולים מהן יש לגיטימציה ומקום, כי שיעור טמון בתוכם כאוצר הממתין להתגלות. ההתבוננות בתחושות הללו מתוך שלום וקבלה מסלקות את הערפל סביב והתמונה מתבהרת.
משחר היחד שלנו אימצנו לנו הרגל, בשעות לא קלות ובעתות כאב אנו מחפשים "מה טוב בזה?" לפעמים לא קלה הדרך להבנה, לא קל השעור, אך מה שחשוב הוא לא לוותר ולהמשיך לשנות פרספקטיבה עד שמוצאים.

סיפור יפה.
ההתבוננות בקושי מנקודת מבט גבוהה וכוללנית מזכירה לנו סיפור שמסתובב בהרבה גרסאות במיילים.
אישה מגיעה לאמה לבקש עיצה, אותות הלחץ הנפשי ניכרים בפניה וכל גופה אומר לאות.
-מה לך ביתי? שואלת האם.
-הו, אמא, כל כך קשה לי... פורצת הבת בבכי, אתמול נפער עוד סדק בקיר חדר השינה שלנו הטיח מתקלף , אנחנו שנינו עובדים כל כך קשה ועדיין אין כסף לעבור דירה, המכונית התקלקלה, הילדים מתרוצצים כל היום בחוץ ולא מכינים שיעורים, בעלי הביא לי ליום ההולדת כרטיס ברכה וספר זה כל כך לא רומנטי...רע לי אני כבר לא יודעת מה לעשות.
הוציאה האם נייר קטן וסמנה במרכזו נקודה שחורה.
מה את רואה כאן? שאלה את בתה
אני רואה נקודה שחורה. ענתה הבת
מה עוד? שאלה האם
כלום ! ענתה. שכחת דבר חשוב, אמרה האם, את רואה גם את הנייר????
חייכה האישה ונזכרה שאמנם הבית שלה ישן אבל , יש לה קורת גג מעל לראשה. הילדים מתרוצצים בחוץ זה אומר שהם בריאים ומלאי אנרגיה. הרכב התקלקל אך זה אומר שיש לה רכב – שלא כמו לאחרות. היא חייכה כשחשבה על בעלה, הוא אולי לא בחר את המתנה האידיאלית אך חשב עליה וזכר את יום הולדתה והיא בעצם יודעת עד כמה הוא אוהב אותה.
היא הבינה שלפעמים אנו מתמקדים בנקודה השחורה ולא רואים את הנייר עצמו.

או במילותיו של טילופה:

מי שנצמד למיינד, אינו רואה את האמת של מה שנמצא מעבר למיינד.

טילופה

קוברים את הרגשות.
אך ישנה גם התבוננות נוספת, חשובה מאין כמותה.
עצם העובדה שאנו נשארים בתוך רגש כבד, חווים אותו, עדיין אינה מסייעת לנו. עלינו לעשות זאת מתוך מודעות מלאה לכל מה שאנו חווים ועוברים. וחשוב עוד יותר, לתת ביטוי מעשי ופעיל לרגשות אלו. אם אנו בכעס, למצוא את הדרך לבטא כעס זה, אם בעצב, לבכות. אם אנו קוברים את הרגש בחוסר ביטוי, אנו רק מזיקים לעצמנו.
ההתבוננות הפנימית ברגש והמודעות להבדלים בינו ובין רגשות אחרים, מקנה לנו יכולת מופלאה מאין כמותה הנקראת "גמישות רגשית". זו בעצם היכולת שלנו להשתנות ולהסתגל לשינויים ברמה הרגשית בקלות ובמהירות. כל מי שחווה אי פעם מדיטציית אום – על זה בדיוק עובדת מדיטציה זו. כאשר אנו מפתחים גמישות רגשית ויכולים לעבור מבכי גדול לצחוק מופרע בהנד עפעף, אנו יכולים להתקדם לרמה הבאה. הרי המשך החיבור שלנו לרגשות הכבדים נעשה מתוך בחירה, וזו גלולה מרה לבליעה. “מה, אני בחרתי להיות עצוב? אני בחרתי לכעוס? “
כן, בהחלט!!!
טנטרה תמיד מטילה את כל האחריות שלנו על כתפינו אנו. אין תירוצים. וכאן טמון יופי גדול. כי באותה מידה בדיוק, נוכל לבחור אחרת, ולהרשות לעצמנו להתנתק מהרגשות הכבדים שלכאורה משרתים אותנו, ולהתחבר במקום זה לאהבה, לרגשות אחרים, קלים יותר.

להישאר לבד בחושך...
מילת המפתח כאן הינה "רשות".
אנו תמיד משתדלים ללמד ולהראות לאנשים, שכל השלבים המאתגרים ביותר בעבודה עצמית והתפתחות רוחנית, הם בסך הכל קלים ומהירים לעבור, ועם זאת קשים מאד. וכאן הפרדוקס (וטנטרה מלאת פרדוקסים, הם גורמים לנו לחשוב.) מדוע? כיוון שהקושי הגדול ביותר טמון ברשות שאנו נותנים לעצמנו להתגבר על מצב ולהשתנות. ברגע שהרשות ניתנת, זה הופך קל מאין כמותו.
אז אם כך, מדוע איננו מרשים ישר, וזהו?
כי במקרים רבים, הקושי "משרת" אותנו בדרכים נסתרות, ("אתם תהנו, אני אשב לבד בחושך...") וקשה לנו לוותר על התענוג.
כאן נכנסים לתמונה הגמישות הרגשית והרגל האחריות האישית שהטנטרה מפתחת בנו. בליווי של עוד אלמנטים אותם מחזקת הטנטרה כגון תרגול ה Non Attachment, אנו יכולים לעבור הרבה יותר בקלות לפאזה של חיוך וצחוק, ולהמשיך לחגוג את החגיגה הגדולה של החיים.

אתם מוזמנים ליצור איתנו קשר ולבוא ללמוד הלכה למעשה איך לפתח גמישות רגשית, איך להתמקד בחיובי ובטוב ואיך לא להישאר לבד בחושך.
זוכרים? פגישת היכרות חינם בת 45 דקות על כוס קפה, במרחק הקלקה מכם.


#טנטרה #רגשות #רגשות_כבדים #כוחות_נפש #נקודת_מבט #פרספקטיבה #חשיבה_חיובית #ביטוי_רגשי #גמישות_רגשית #אחריות_אישית #חוסר_היצמדות