🚴‍♂️🥭 איך לייצר שינוי טוטאלי בחיים 🥭🚴‍♂️

פורים כבר ממש מעבר לפינה, ולכבודו אנחנו על הקו הקליל והחייכני יותר...
הנה סיפור מצחיק, ברוח החג, עם מוסר השכל מקסים.

אושו נשאל פעם על ידי אחת הסנייאסיות שלו -
"אני תמיד מחפשת שינוי טוטאלי בחיי,
כי אני חשה כל כך מוגבלת, מתוסכלת, חסרת סיפוק, האם תוכל לומר משהו על נס הטרנספורמציה ואיך לחיות יותר מהלב?"

לעולם אל תבקשי את הבלתי אפשרי.

בצעירותי, כשלמדתי באוניברסיטה, גרתי עם איש עשיר אחד שאהב אותי מאד. היה לי בונגלו באוניברסיטה, אך הוא לא איפשר לי לגור בו.
היתה לו ווילה יפה בעיר, והוא אמר לי "אם תרצה, עבור לגור בה. אני אעבור לבית אחר". היו לו בתים רבים בעיר.
אמרתי לו "לא, למה אני צריך אותה? אני זקוק רק לחדר אחד. אתה יכול להמשיך לגור בה, לדאוג לה, לגן, לחדרים וגם לחדר שלי, כי אני עצלן. כזו ווילה גדולה - מי ינקה אותה?"
באוניברסיטה, היכן שגרתי, העמדתי את המיטה ממש ליד הדלת, וכל הספרים היו מאורגנים סביב המיטה, כך שלא הייתי צריך להכנס לחדר, כי היתה שכבת אבק כה עבה שהצטברה במשך שנתיים. לעולם לא נכנסתי פנימה. מדוע להטריד שלא לצורך דברים שנחים במקומם?
כך, מהדלת הייתי קופץ ישירות למיטה, וכל הספרים היו מסודרים סביבה, כך שיכולתי למצוא אותם, וזה היה סידור מושלם...
האבק לא הטריד אותי,
ואני לא הטרדתי את האבק!!! 🤣🤣🤣

אז אמרתי לו שחדר אחד מספיק לי. הוא גר עימי. הוא היה מאד עשיר, אבל קמצן נוראי. אולי המילה קמצן אינה מספיקה על מנת לתאר אותו.
הוא היה יוצא איתי להליכת בוקר, וכל דבר שהיה מוצא לצד הדרך פה ושם - היה מרים.
הייתי שואל: "מה תעשה עם זה?...." - רק כידון של אופניים שמישהו השליך.
והוא ענה: "אין לך מושג. בוא איתי ואראה לך"
הלכתי איתו לאיזור מגוריו בווילה, והוא הראה לי. נדהמתי!
הוא אמר לי "את כל חלקי האופניים האלה, מצאתי ברחוב. רק פריטים בודדים חסרים לי ואני מקווה שאחיה מספיק כדי להשלימם"
"עדיין לא מצאתי שרשרת... כבר יש גלגלים, יש מושב, כידון מצאתי היום... מגיני בוץ לא נחוצים... רק שרשרת."

"...ואני לא מבקש יותר מידי. מדוע אתה חושב שאני הולך עימך?"
אמרתי: "לא העלתי על דעתי שאתה הולך איתי בחיפוש אחר שרשרת"
"שרשרת, או כל דבר אחר..."
ביתו היה מלא בחפצים מוזרים.
רק נעל אחת.
שאלתי - "איפה השנייה?", והוא אמר "יום אחד אמצא אותה. השנייה חייבת להיות איפה שהוא"
והוא עצמו היה כל כך חכם וערמומי. כשהיה הולך להתפלל במקדש, היה שם נעל אחת בפינה אחת, ונעל שנייה בפינה האחרת.
כך אי אפשר היה לגנוב אותן, כי מי יגנוב רק נעל אחת? ובערימת נעליים, מי הולך לחפש את השנייה? כי גנב תמיד ממהר.
והוא הסביר "אני האדם היחיד שבעת התפילה אינו מביט לאחור. כולם מביטים כל הזמן לאחור, לבדוק מה קורה עם הנעליים שלהם.
התפילה שלהם מזוייפת. האם הם כורעים בפני אלוהים, או עבור הנעליים שלהם? אני היחיד שאינו מביט אחורה כלל.
הבנתי שכך אף אחד לעולם לא יוכל לגנוב אותן. ואני הולך כל יום למקדש, ומחפש את הנעל השנייה... היא חייבת להיות היכן שהוא..."
והוא מצא דברים רבים שאנשים השליכו, והוא היה אוסף אותם. וכשראיתי את האופניים באמת נדהמתי.
הוא באמת כמעט השלים אותן. רק שרשרת היתה חסרה לו. הוא היה יכול לקנות שרשרת, אבל היה כזה קמצן שהוא פשוט חיכה.
הוא היה אומר - רק להיות בטראסט, לבטוח, אני בוטח שהשרשרת תימצא יום אחד.
בג'בלפור היה מספר האופניים הגדול ביותר בהודו. הוא אמר "זה המקום בו אי אפשר לפספס שרשרת, אני אמצא!"
ויום אחד הוא מצא אותה!!!
באמצע הלילה הוא העיר אותי. מה קרה??? שאלתי, משהו לא בסדר???
"לא!", ענה לי. "מצאתי שרשרת!!!"
"באמצע הלילה? איפה היית?"
"לא יכולתי להרדם, אז חשבתי לעצמי, למה שלא אסתובב ואעיף מבט בפארק? וזהו נס שמצאתי אותה. אולי בגלל זה לא יכולתי להרדם.
עכשיו אני יכול לישון בשקט. זה הטריד את מנוחתי כל הזמן, שהמוות יגיע לפני השרשרת..."
ותוך שלשה ימים ראיתי אותו יושב על על אופניו, בלי מגיני בוץ, בלי סל, רוכב לחנות שלו.
אמרתי לו: "אני מספר לאנשים על טראסט, עכשיו אני מראה ששווה להיות בטראסט. הוכחת את צדקתי"
והוא אמר לי: "יש בהם עוד יתרון, כיוון שאין להם בלמים. והם כל כך מרעישים, שאפשר לשמוע אותם מקילומטר.
כשאני מגיע הביתה, אשתי שומעת שאני בא, אז היא כבר מתחילה בהכנות עבורי. עד שאני מגיע הביתה, הכל כבר מוכן ולא צריך לבזבז זמן.
ואף אחד אחר לא יכול לשבת על האופניים שלי."
שאלתי: "למה?"
"הכסא שלהם מכאיב כל כך... אין לעולם שום חשש שהם ייגנבו. אני משאיר אותם בכל מקום, הולך ועושה את עבודתי ותמיד מוצא אותם במקום.
אנשים ניסו לגנוב אותם, אני יודע זאת, אבל הם חוזרים ומשיבים אותם למקומם.
ראשית, הם משמיעים כל כך הרבה רעש, שכל אחד יידע מי גנב אותם,
שנית, הם מכאיבים כל כך,
ושלישית, אין להם בלמים, ובכל רגע עלולה להתרחש תאונה.
שאלתי "אז איך אתה מסתדר?"
והוא ענה "אין בעייה. ממש ליד החנות שלי גדל עץ מנגו ענק, והאופניים זקוקים לעץ כדי לעצור".
ובווילה בה גרתי איתו היו המון עצים עתיקים גדולים... כך שלא היתה כל שאלה.
"אין כל צורך, אמר לי... אני נוסע לחנות - יש עץ, אני נוסע הביתה יש עץ, אלא אם כן יש לך עץ עתיק מאד, לא תוכל להסתדר עם אופניי"

רק התקדמי באיטיות, חלק חלק...
ובטחי, היי בטראסט...
ושינוי טוטאלי בסופו יגיע, אבל אל תבקשי יותר מידי מההתחלה.
דעי תמיד, שהמיינד הוא ערמומי, ונותן לך משימות בלתי אפשריות אחריהן את רצה...
שום דבר אינו בלתי אפשרי אם תתקדמי לאט, תעצרי הרבה, ולא תמהרי.
אין זה חשוב אם שינוי טוטאלי קורה או לא, אפילו שינויים קטנים הם יקרי ערך.
כי השינוי הטוטאלי הוא הצטברות של כל השינויים הקטנים.
שינוי טוטאלי אינו יחידה אחת, אלא פשוט המהפכה המצטברת שקורה לך.
הישארי תמיד אנושית.
העבר האנושי התמקד תמיד במשימות בלתי אפשריות, רק כדי להשפיל אותך, כי את לא יכולה לעמוד בהן.
את חשה קטנה מידי, שבירה מידי, עם חולשות רבות.
אל תחשבי על דברים בלתי אפשריים, התקדמי לאט לאט ושני חלקים קטנים בחייך, וזה אינו קשה כלל.
יום אחד תגלי, ששינוי טוטאלי קרה.

להיות בטראסט זה אמנם מושג נפלא, ובהחלט חלק מרוחניות גבוהה, אבל בין רעיון נשגב וביצוע תכל'ס, לעיתים המרחק גדול.
לפעמים צריך שתהייה יד מכוונת, מישהו שייטע בנו ביטחון בצעדים הראשונים,
מישהו שיציב בפנינו מראות, שיעודד, שישקף לנו את ההתקדמות שלנו.
אם אתם זקוקים לתמיכה הזו, לגב, לביטחון וליד המכוונת, לאור של הפנס שיאיר את הדרך - צרו עימנו קשר וצאו לדרך חדשה ומלהיבה בחייכם.

🤡👸 פורים שמח - על מסכות וחופש אמיתי 🤠🎭

🤡👸🤠🎭🦸‍♀️👺👽👨‍🍳👩‍🔧👨‍🚀👨‍🚒👮‍♀️👳‍♂️

חג פורים שמח

👰‍♀️🦹‍♂️🧙‍♀️🧚‍♀️🦁🧛‍♂️🧜‍♀️🧞‍♂️👩‍🌾👨‍🔬👩‍✈️👷‍♂️🐷

חג שונה ואחר...

חג פורים, חג פורים, חג גדול לילידים, מסכות רעשנים, אלכוהול וריקודים...

פורים הוא חג יוצא דופן במהותו, מאד לא אופייני.
היהדות, שבד"כ אינה מאשרת עשיית מסכה או שתיית אלכוהול לשכרה, נותנת פתאום לגיטימציה לשני מנהגים קיצוניים, וטעמיה עימה.

מסכות של יום יום

אם מתבוננים לעומק, ישנם אנשים שאצלם (כמעט) כל יום פורים.
הם מסתובבים באופן קבוע עם מסכות על פניהם. מסכות בלתי נראות, מתחלפות.
אלו לא המסכות היפות והמעוטרות כמו שראינו בביקורנו בונציה. אלו מסכות שאדם עוטה על עצמו לצורך התגוננות בפני החברה, ולעיתים רבות אף לצורך התגוננות מפני עצמו.
המון ביטויים יש להן, למסכות הללו. החברה מביאה לצורך בהן. לחלקן יש שמות שגורים, ולכל אחת מהן יש תג מחיר, והמחיר בד"כ בשמיים.

אולי אתם מכירים חלק מהמסכות הללו.
"להיות גבר", "אשה נאמנה", "קשיחות", "כבוד", "cool", "הבוס הגדול", "איש חשוב"...
ישנם אנשים שהמסכות שלהם נדבקות בעוצמה. רק ארועים קיצוניים גורמים להם להסיר את המסכה, וגם זה רק להרף עין.

והשתיה כדת - אין אונס

רבים מהאנשים האלה גילו את "הסוד" הטמון באלכוהול.
באופן ביולוגי, אלכוהול גורם לכיווץ של רקמות מערכת העצבים המרכזית. הוא נקשר לחלקיקים הנקראים נוירוטרנסמיטרים, שאחראים לתקשורת בין תאי עצב, ומדכא את פעולת מערכת העצבים המעוררת.
במילים פשוטות - אלכוהול מוריד את היכולת שלנו להגיב לסביבה, ומדכא באופן חריף את מנגנוני הבקרה המודעת שלנו (כיוון שהם תלויים במערכת העצבים המעוררת).
איך זה בא לידי ביטוי? כולם מכירים.
אלכוהול משחרר את חרצובות הלשון, גורם להתנהגות חברתית, גופנית ומינית "משוחררת". היא לא משוחררת באמת, היא רק חסרת שליטה מודעת. לצערנו היינו עדים לכמה מקרים עצובים מאד בהם אדם שתוי פגע ביקרים לו ואפילו לא זכר אח"כ שעשה זאת.

להסיר את המסכות

טוב, מה הפואנטה שלנו כאן?
פשוט מאד. כדי שנוכל לחיות ללא מסכות, כדי שנוכל להשתחרר באמת, מתוך בחירה מודעת, להשאר בשליטה מוחלטת על מה שאנו בוחרים לשלוט בו (לא לפגוע בעצמנו ובאחר), ומאידך להשתחרר בשחרור מוחלט מהתלות שלנו בהתניות חברתיות ואיסורים, נדרש הרבה אומץ!
מהיכן מגיע האומץ הזה?
הוא מגיע מתוך יישותנו הפנימית.
על מה הוא מתבסס?
הוא מתבסס על היותנו אדם שלם, עם הערכה עצמית גבוהה, עם תחושה חזקה של הגשמה פנימית, עם דפוסי התנהלות של אחריות אישית מלאה, מנהיגות אישית, שליטה אמיתית במהלך חיינו.
כאשר אדם מתנהל באופן כזה, הוא מלא מעצמו, אין לו מה להפסיד. הוא יכול להיות בטוח, שגם אם יסיר את כל המסכות וירשה לעצמו להשטתות ולהשתחרר, הוא נשאר הוא עצמו. הוא לא תלוי בתגובות של הסביבה, הוא שלם.

בפורים אנחנו מקבלים לגיטימציה חברתית להשטתות.
גם כשיש לגיטימציה כזו, אנשים רבים לא ירשו לעצמם להשתחרר באמת. זה מתבטא בהרבה היבטים. הצחוק לא משוחרר. תנועות הגוף כבושות. לעיתים אפילו החיוך כבוש. הדיבור? או שהם שותקים, או שהם לא יכולים לשתוק לרגע. אבל הם כל כך רוצים להיות כמו אלו המשוחררים...
ואז הם שותים.
אבל אליה וקוץ בה.
בהרבה מקרים הם אפילו אינם זוכרים מה עשו ומה חוו, ואז מה שווה להם? הרי לא הם עצמם, השלם שהינם, חוו את החווייה. בכל מקרה, גם אם זכרו, זה לא היה מתוך בחירה אמיתית, ולכן גם לא מתוך חופש אמיתי. זו היתה אחיזת עיניים, וכמה קל לנו לרמות את עצמנו...
הבחירה היחידה אולי, היתה הבחירה לשתות.
למה אולי?
כי רבים שותים לא מתוך בחירה אמיתית אלא מתוך לחץ חברתי.

מי פעם השתתף במדיטציית אום? ישנו השלב בו אנו מתבקשים להשטתות מתוך בחירה חופשית. להפוך לכמה דקות למשוגעים. לרבים, במיוחד אלו המתחילים, שעוד לא מכירים, קשה מאד עם השלב הזה. קשה להם להרשות לעצמם להיראות אידיוטים, לעשות פרצוף..

ביה"ס לפורצים

אז בין אם תלכו מתי שהוא למדיטצית אום, או שזה יהיה במסיבת פורים קרובה, לכו הפעם על משהו שונה ואחר.
נסו הפעם לבחור בחירה מודעת ולפרוץ גבול שחייתם איתו תמיד. תרשו לעצמכם הפעם להעז, דווקא להסיר את המסכות, לא ללבוש אותן.
נסו להיות "שיכורים" מבחירה מודעת, שיכורים מכוס מים או מכוס קפה, שיכורים מאושר ושמחה, שיכורים מהחיים המדהימים האלה!
...ותראו איך תרגישו מעולה.
הבטחה שלנו - אם תצליחו - תתמכרו.

אם אתם מוצאים שזה מאתגר עד כמעט בלתי אפשרי עבורכם ובא לכם להכניס שינוי משמעותי בחיים, להסיר את המסכות ולהפוך להיות אותנטיים - צרו קשר. אנחנו יודעים איך לעזור!

חג פורים שמח והמון אהבה.