🚣⛵ גם הסירה הזו ריקה ⛵🚣

:סוטרה נפלאה בעינינו של שיווה מוויגיאן בהירווה טנטרה אומרת:

יש לכולנו נטייה טבעית להשליך, להקרין, את התחושות והרגשות שלנו על אחרים. אהבה, שנאה, כעס... אנחנו שוכחים את עצמנו ומתמקדים באחר, נשוא הרגש. אנו חשים שנאה או אהבה ושוכחים לחלוטין את המרכז הפנימי של הווייתנו. הסוטרה הזו מלמדת אותנו שכל רגש נובע בעצם מאיתנו, אנו המקור.

כשאנו אוהבים מישהו, קל לטעות ולחשוב שהוא המקור לאהבתנו, אך זה ממש לא כך. אנו המקור לרגש, והאדם האחר הוא רק מסך, עליו אנו מקרינים את הרגש. כשאנו אוהבים מישהו, הוא כה מקסים בעינינו, אבל הוא יכול להיות דוחה עבור אחרים. אם הוא היה המקור לאהבה, הרי כולם היו חווים אותו דבר כלפיו.

להשאר במרכז. לזכור כי אנו המקור. לא "לצאת החוצה" אל האחר, אלא ההיפך, לנוע אל הנקודה ממנה הכל נובע, פנימה אל המרכז. להשתמש בכעס, באהבה, בשנאה כרכב למסע קסום פנימה, אל המרכז הפנימי שלנו – ולהשאר שם ממורכזים.

סטיבן קובי קורא לזה "מרכזי חיים", ומספר ברוב חכמה, כיצד אנשים הופכים אובייקטים חיצוניים או אנשים אחרים למרכז חייהם, במקום להתמקד במרכז החיים האמיתי שלהם. כסף כמרכז חיים, דת, מין, אהבה, שנאה ועוד, מנהלים אותנו, במקום שאנו ננהל את חיינו מהמרכז שלנו. הרעיון של מרכזי חיים, או מרכזי מיקוד, מהווה אחת מאבני הבסיס להרגל הראשון שהינו בעצם הרגל האחריות האישית. אחד הדברים היפים בטנטרה הינו שהיא מטילה על כתפינו את מלוא האחריות האישית באופן טוטאלי, הרבה יותר מכל השקפת עולם אחרת, כולל בעידן המודרני.

מישהו פגע בנו, העליב אותנו, והכעס עולה, מתפרץ, כלפי האדם שפגע. אנו מקרינים את הרגש כלפיו. והוא, מה עשה בעצם? רק סייע לכעס שלנו לעלות. הכעס הוא שלנו, והעלבון שלנו. הוא רק איפשר לנו להתבונן בהם, לבחון את עצמנו בפנימיותנו ולשאול “מה בעצם גרם לי לתגובה כזו? איפה הרגישות שלי ולמה?". המקור לרגש נמצא בתוכנו, והאחר, בסה"כ פגע במקור, נגע בטריגר שלנו. אך אם אין בנו כעס, אין מה שיתעורר ויצא. אם נשליך דלי לבאר יבשה, לא נעלה מים. טנטרה, מתוך היותה נותנת לגיטימציה לחווייה טוטאלית של כל רגש, ואינה שופטת כל רגש, מאפשרת פינוי רגשי מדהים ואף מעניקה טכניקות שונות לכך, עד שבסופו של דבר אנו נותרים פשוט מלאי חמלה.

חשוב לזכור שעבור הטכניקה שמתוארת בסוטרה הזו, כל רגש יעבוד, גם רגשות קלים וגם רגשות כבדים, וזה לא חייב להיות כלפי אנשים, זה יכול להיות אף כלפי עצמים או מצבים. פשוט, כיוון שהצד השני אינו חשוב. אנו והמרכז הפנימי שלנו חשובים. כאשר נתרגל את זה שוב ושוב, נגלה דבר נפלא. מישהו עורר בנו כעס, נודה לו על ההזדמנות שנתן לנו להתבונן בעצמנו ונשכח ממנו. נכנס פנימה אל עצמנו, למרכז, עד שנגיע אל נקודה שקטה ודוממת, ואז הכל פשוט ישתנה.

אחד מגדולי הזן מאסטרים לין צ'י סיפר: "בצעירותי, הוקסמתי מסירות. היתה לי סירה קטנה. הייתי משיט אותה באגם לבדי ונותר שם שעות. פעם, הייתי במדיטציה בסירה שלי, בלילה יפיפה. סירה ריקה נסחפה בזרם ופגעה בסירתי. עיני היו עצומות, אז חשבתי לעצמי 'מישהו כאן עם הסירה שלו והוא פגע בסירתי'. חמתי בערה בי. פקחתי את עיני, מתכונן לומר משהו מלא כעס לאותו אדם, ואז הבנתי שהסירה ריקה. נותרתי תקוע... עכשיו על מי אוציא את הכעס? הרי הסירה ריקה. היא סתם צפה לה בזרם ופגעה בסירתי. לא היה לי מה לעשות. חסר טעם להוציא כעס על סירה ריקה." ולין צ'י ממשיך: "עצמתי את עיניי. הכעס אכן היה שם, אך ללא מוצא. נותרתי בעיניים עצומות וצפתי עם הכעס. הסירה הריקה אפשרה את הגשמתי, הבנתי. הגעתי לנקודה בתוככי עצמי באותו לילה דומם. הסירה הריקה היתה המאסטר שלי. היום אם מישהו בא ופוגע בי, אני צוחק ואומר 'גם הסירה הזו ריקה', עוצם את עיני ונכנס פנימה."

אנו מקווים שנהניתם וממליצים לכם בחום להפוך סוטרה זו לחלק מחייכם היום יומיים.

אנחנו כאן עבורכם לכל דבר ועניין. אם נתקלתם באתגר אישי, בזוגיות או בעסקים, פנו אלינו. יש לנו המון סיפורי הצלחה גדולים. מגיע גם לכם להנות מחיים טובים של חופש, אושר ואהבה.

🐘🏹 אומפה צד ממותה: שיעור חזק בזוגיות 💑🏽🐘

אומפה התעורר עם עלות השחר. צינה אחזה בכל גופו למרות פרוות הממותה העבה שכיסתה אותו ואת אנילה. הוא הביט אל פתח המערה והבחין במדורה הכבוייה. "לעזאזל עם האשה הזו... היא היתה צריכה לשמור על האש לפני שהלכה לישון!" אומפה היה בלחץ. אתמול קבוצת הציידים שלו זיהתה בשטח עדר ממותות והם קבעו לצאת לציד דבר ראשון על הבוקר. אם לא ייצאו מוקדם העדר יברח. הוא יצא מפתח המערה רועד מקור, השתין על סלע וחיפש חומרים להבערת האש. כשחזר למערה, הוציא מהפינה את קרש הבסיס ואת המקל העגול והתחיל לשפשף במרץ את המקל בקרש. הידיים כבר כאבו לו, הגוף התחמם. "לפחות כבר לא כל כך קר לי עכשיו" חשב לעצמו. לאחר דקות ארוכות עלה מספיק עשן מהקרש. הוא הניח את הגחלת הקטנה בתוך ערימת עשב יבש והחל לנפוח בעדינות. הוא טיפל בגחלת כמו שמטפלים בתינוק שזה עתה נולד. עוד דקה והלהבות עלו.

אומפה לקח מפינת המערה את החנית, סכין האבן ונאד מים, הביט במדורה הבוערת, באנילה והילדים הישנים ויצא בזריזות למקום המפגש.

אנילה התעוררה לקול השיעול הצרוד של הבת הצעירה. כמעט כל הלילה לא עצמה עין בגלל השיעול הזה. בסוף, שעתיים לפני עלות השחר נרדמה מותשת ולא הבחינה שהמדורה כבתה. היא הביטה בלהבות, השיעול נרגע והיא חזרה לנמנם עד שהילדים יתחילו להרעיש.

אומפה פגש את חבורת הציידים בקרחת יער גדולה. זו היתה חבורה מאומנת וותיקה. כל אחד ידע בדיוק מה תפקידו בכח. הם יצאו בשתיקה ובדממה לכיוון איזור המרעה. כפות הרגליים מאומנות, דורכות על הקרקע בחרישיות. כשהתקרבו אל גבול העצים עלתה הדריכות. עדר של ממותות נע לא רחוק מהם, בקצה איזור המרעה. זכר עצום מימדים הסתובב באדנות ושמר על עדר הנקבות והגורים שלו. כולם שם ידעו שאם הזכר הזה יגיע אליהם, יש סיכוי גדול שחלק מהם לא יחזור הביתה. הסיכוי היחיד שלהם לצוד הוא להפריד את העדר. הם החליטו להמתין עד שהעדר יהיה שבע מהעשב ותיפול עליו הכבדות של שעות הצהריים החמות. הם השאירו שומר בקדמת העצים ונסוגו לאחור כדי להקטין את הסיכוי שהריח שלהם ייקלט באפן של הממותות.

לאחר כמה שעות של דריכות שקטה, התארגנו הציידים להתקפה. כל אחד ידע את מקומו. הם סימנו נקבה צעירה. היא לא גדולה מידי והבשר שלה יהיה רך וטעים. בדיוק מה שצריך. אומפה היה בקבוצת התקיפה. חלק גדול מהציידים יצאו לכיוון העדר מכים בכל הכח בתופי עץ, מבהילים את העדר ומכוונים אותו לברוח בכיוון מסויים. הלב של אומפה הלם בפראות ושטף אדרנלין הציף את גופו. הוא שעט קדימה יחד עם עוד שלשה ציידים לכיוון הנקבה המסומנת. שלשת הציידים החלו לכוון את הנקבה ואומפה רץ מהר ונעמד במסלול הבריחה שלה. הוא הציב את החנית על הקרקע. כל גופו כוסה בזיעה ונדמה כי ליבו עוד רגע יוצא מגופו. הממותה הצעירה נסה במהירות, עיוורת לנוכחותו של אומפה. ברגע המתאים אומפה הרים את החנית באלכסון תוך שהוא דורך עליה והחנית ננעצה בדיוק בליבה של הממותה שקרסה מייד לאדמה. אומפה שאג שאגת ניצחון ששיחררה את כל המתח והאנרגיות שהשתוללו בגופו. הוא הרים את ראשו והספיק לראות את אחד מחבריו הציידים מתעופף באויר ונוחת מרוסק אל הקרקע. זו היתה "מתנת הפרידה" של זכר האלפא הזועם, לפני שהמשיך לכיוון העדר הבורח שלו. כולם רצו אל עבר הצייד הפגוע. הוא נותר בחיים אך לא יכל לזוז מעוצמת המכה. כנראה שנשברו עצמות בגופו.

עייפים להחריד, קילפו הציידים את עורה היקר של הממותה וחילקו את גופה לנתחים. הם עטפו את העור ונתחי הבשר הכבדים בעלים רחבים וקשרו אותם על עצמם. הם התקינו מגררת משני ענפים והניחו עליה את חברם הפצוע. נושאים על גבם משקל עצום, יצאו למסע איטי חזרה לכיוון השבט.

אומפה חזר למערה גמור. הוא הניח על הקרקע נתח גדול של בשר ואת ליבה של הממותה שהרג והתיישב על קרקעית המערה. הילדים שיחקו בחוץ. כל מה שאומפה רצה באותו רגע היה שקט ומנוחה. לחזור לעצמו אחרי המסע המפרך.

אנילה נכנסה למערה נושאת בידיה חבילה של צמחים ונרתיק עור מלא זרעים ופירות. היא קיבלה את אומפה בחיוך ותשואות רמות. "איזה יופי, כמה בשר... זה בטח יספיק לנו לכמה ימים. אני יכולה לייבש את הבשר הזה בשמש והוא יישאר נהדר. כמה שאני שמחה לראות אותך..."

אומפה הרגיש שהאוזניים שלו מצלצלות. הוא כל כך היה זקוק לשקט. ואנילה המשיכה: "אתה חייב לשמוע. הקטנה השתעלה כל הלילה וכל כך דאגתי, לקחתי אותה לשאמנית שלנו והיא נתנה לי עשבים להניח על המדורה. היא אמרה שהעשבים האלה יעזרו לה לנשום יותר טוב. ואין לך מושג מה זה עשה לה, איך זה עזר. ואחרי שהילדים יצאו לשחק יצאתי לחפש צמחים ופירות. אתה יודע כמה אני אוהבת פירות יער. ופגשתי את שאמינה. אין לך מושג איך היא ניראית... נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה......." אומפה כבר השתגע. הוא כבר לא שמע יותר אף מילה. הוא קם ממקומו כשכל גופו כואב. זרק לעבר אנילה "כן, כן, איזה יופי..." ויצא מפתח המערה. אנילה קראה אחריו "רגע, לאן אתה הולך? עוד לא סיימתי לספר לך. אתה חייב לשמוע." אומפה המשיך בדרכו החוצה. הוא היה חייב שקט.

"אתה אף פעם לא מקשיב לי. אין לי כח לזה יותר.
אני כל היום עסוקה פה במערה ועם הילדים ואתה בעניינים שלך ואתה פשוט לא מקשיב לי. לא אכפת לך ממני. אתה פשוט כנראה לא אוהב אותי יותר." אנילה קראה אחריו.

אומפה הרגיש כאילו שמישהו הולם בראשו עם פטיש אבן. הוא הלך לשבת לבד בשקט וחזר למערה אחרי שעה ארוכה.
אנילה קיבלה את פניו שותקת בפנים זועפות. עכשיו היה לו השקט שהוא זקוק לו. אבל אומפה ממש לא הרגיש טוב.

באותו לילה אומפה ואנילה ישנו בפרוות ממותה נפרדות, בחלקים שונים של המערה.

נשמע לכם מוכר?
גם אתם שם?

אתם מוזמנים לבוא למערה שלנו. נכין לכם קפה ☕או תה 🫖 על המדורה 🔥 ונספר לכם איך תוכלו להבין טוב יותר זה את זו ואיך אפשר לחיות יחד בהרמוניה נהדרת.
אם תרצו, אתם יכולים רק לשבת זמן קצר (45 דקות) ולא תצטרכו להביא לנו לא גרגרים, לא צמחים ולא בשר (חינם).
אם מתאים לכם להכנס ישר לעניינים, תצטרכו להביא איתכם חלק מהצייד שלכם (אבל זה יעלה לכם הרבה פחות מרגל של ממותה).

כדי להבין לעומק איך אנחנו יכולים לעזור לכם לבנות זוגיות נפלאה, אתם מוזמנים להתרשם מציורי הקיר של המערה שלנו בעמוד מסלול הליווי לזוגיות.
לפני שאתם באים, תתופפו על התופים שלכם את הקצב 054-4655868 ונגיד לכם מתי אנחנו שם.