משהו שאהבנו מאד מאד...

בדרך כלל אנחנו שולחים לכם מאמרים עם חומר מקורי משלנו.
הפעם בחרנו להביא בפניכם משהו שתרגמנו. קצר, אבל מאד עוצמתי ומעמיק.
אנחנו בהחלט חותמים על כל מילה.
כל אחת מהפיסקאות כאן, שווה התעמקות, הרבה מחשבה ובעיקר יישום!
תהנו.

• קחו בחשבון שאהבה גדולה והישגים גדולים כרוכים בסיכון גדול.
• כאשר אתם מפסידים, אל תפסידו את השיעור.
• שמרו על שלשת ה Rים:
  • Respect - כבוד לעצמכם
  • Respect - כבוד לאחרים
  • Responsibility - אחריות לכל מעשיכם.
• זכרו שלעיתים, לא להשיג את מה שהנכם חושקים בו זה ארוע של מזל טוב.
• למדו את החוקים כדי שתדעו איך לשבור אותם כהלכה.
• אל תתנו למחלוקות קטנות לחבל בחברות נפלאה.
• כשהבנתם שעשיתם טעות, נקטו בצעדים מידיים על מנת לתקן אותה.
• בלו פרק זמן לבד עם עצמכם בכל יום.
• פרשו זרועותיכם לרווחה לשינוי אך אל תזנחו את הערכים שלכם.
• זכרו כי הדממה היא לעיתים התשובה הטובה ביותר.
• חיו חיים טובים ומכובדים. ברבות הימים כשתזדקנו, תוכלו להנות מהם פעם נוספת.
• אווירה אוהבת בביתכם היא הבסיס של חייכם.
• בעת מחלוקת עם אהובים, התמקדו רק בסיטואציה הנוכחית. אל תעלו את ארועי העבר.
• חלקו את הידע שלכם. זוהי דרך להשיג אלמותיות.
• היו עדינים עם אמא אדמה.
• אחת לשנה, לכו למקום שבו מעולם לא הייתם.
• זכרו כי מערכת היחסים הטובה ביותר היא זו שבה אהבתכם זה לזו עולה על הזדקקותכם זה לזו.
• העריכו את הצלחתכם על פי מה שהייתם צריכים להקריב על מנת להשיגה.
• התייחסו לאהבה בפזיזות חסרת מעצורים.

חיים מאושרים. אין חשוב יותר מזה!

🚣⛵ גם הסירה הזו ריקה ⛵🚣

:סוטרה נפלאה בעינינו של שיווה מוויגיאן בהירווה טנטרה אומרת:

יש לכולנו נטייה טבעית להשליך, להקרין, את התחושות והרגשות שלנו על אחרים. אהבה, שנאה, כעס... אנחנו שוכחים את עצמנו ומתמקדים באחר, נשוא הרגש. אנו חשים שנאה או אהבה ושוכחים לחלוטין את המרכז הפנימי של הווייתנו. הסוטרה הזו מלמדת אותנו שכל רגש נובע בעצם מאיתנו, אנו המקור.

כשאנו אוהבים מישהו, קל לטעות ולחשוב שהוא המקור לאהבתנו, אך זה ממש לא כך. אנו המקור לרגש, והאדם האחר הוא רק מסך, עליו אנו מקרינים את הרגש. כשאנו אוהבים מישהו, הוא כה מקסים בעינינו, אבל הוא יכול להיות דוחה עבור אחרים. אם הוא היה המקור לאהבה, הרי כולם היו חווים אותו דבר כלפיו.

להשאר במרכז. לזכור כי אנו המקור. לא "לצאת החוצה" אל האחר, אלא ההיפך, לנוע אל הנקודה ממנה הכל נובע, פנימה אל המרכז. להשתמש בכעס, באהבה, בשנאה כרכב למסע קסום פנימה, אל המרכז הפנימי שלנו – ולהשאר שם ממורכזים.

סטיבן קובי קורא לזה "מרכזי חיים", ומספר ברוב חכמה, כיצד אנשים הופכים אובייקטים חיצוניים או אנשים אחרים למרכז חייהם, במקום להתמקד במרכז החיים האמיתי שלהם. כסף כמרכז חיים, דת, מין, אהבה, שנאה ועוד, מנהלים אותנו, במקום שאנו ננהל את חיינו מהמרכז שלנו. הרעיון של מרכזי חיים, או מרכזי מיקוד, מהווה אחת מאבני הבסיס להרגל הראשון שהינו בעצם הרגל האחריות האישית. אחד הדברים היפים בטנטרה הינו שהיא מטילה על כתפינו את מלוא האחריות האישית באופן טוטאלי, הרבה יותר מכל השקפת עולם אחרת, כולל בעידן המודרני.

מישהו פגע בנו, העליב אותנו, והכעס עולה, מתפרץ, כלפי האדם שפגע. אנו מקרינים את הרגש כלפיו. והוא, מה עשה בעצם? רק סייע לכעס שלנו לעלות. הכעס הוא שלנו, והעלבון שלנו. הוא רק איפשר לנו להתבונן בהם, לבחון את עצמנו בפנימיותנו ולשאול “מה בעצם גרם לי לתגובה כזו? איפה הרגישות שלי ולמה?". המקור לרגש נמצא בתוכנו, והאחר, בסה"כ פגע במקור, נגע בטריגר שלנו. אך אם אין בנו כעס, אין מה שיתעורר ויצא. אם נשליך דלי לבאר יבשה, לא נעלה מים. טנטרה, מתוך היותה נותנת לגיטימציה לחווייה טוטאלית של כל רגש, ואינה שופטת כל רגש, מאפשרת פינוי רגשי מדהים ואף מעניקה טכניקות שונות לכך, עד שבסופו של דבר אנו נותרים פשוט מלאי חמלה.

חשוב לזכור שעבור הטכניקה שמתוארת בסוטרה הזו, כל רגש יעבוד, גם רגשות קלים וגם רגשות כבדים, וזה לא חייב להיות כלפי אנשים, זה יכול להיות אף כלפי עצמים או מצבים. פשוט, כיוון שהצד השני אינו חשוב. אנו והמרכז הפנימי שלנו חשובים. כאשר נתרגל את זה שוב ושוב, נגלה דבר נפלא. מישהו עורר בנו כעס, נודה לו על ההזדמנות שנתן לנו להתבונן בעצמנו ונשכח ממנו. נכנס פנימה אל עצמנו, למרכז, עד שנגיע אל נקודה שקטה ודוממת, ואז הכל פשוט ישתנה.

אחד מגדולי הזן מאסטרים לין צ'י סיפר: "בצעירותי, הוקסמתי מסירות. היתה לי סירה קטנה. הייתי משיט אותה באגם לבדי ונותר שם שעות. פעם, הייתי במדיטציה בסירה שלי, בלילה יפיפה. סירה ריקה נסחפה בזרם ופגעה בסירתי. עיני היו עצומות, אז חשבתי לעצמי 'מישהו כאן עם הסירה שלו והוא פגע בסירתי'. חמתי בערה בי. פקחתי את עיני, מתכונן לומר משהו מלא כעס לאותו אדם, ואז הבנתי שהסירה ריקה. נותרתי תקוע... עכשיו על מי אוציא את הכעס? הרי הסירה ריקה. היא סתם צפה לה בזרם ופגעה בסירתי. לא היה לי מה לעשות. חסר טעם להוציא כעס על סירה ריקה." ולין צ'י ממשיך: "עצמתי את עיניי. הכעס אכן היה שם, אך ללא מוצא. נותרתי בעיניים עצומות וצפתי עם הכעס. הסירה הריקה אפשרה את הגשמתי, הבנתי. הגעתי לנקודה בתוככי עצמי באותו לילה דומם. הסירה הריקה היתה המאסטר שלי. היום אם מישהו בא ופוגע בי, אני צוחק ואומר 'גם הסירה הזו ריקה', עוצם את עיני ונכנס פנימה."

אנו מקווים שנהניתם וממליצים לכם בחום להפוך סוטרה זו לחלק מחייכם היום יומיים.

אנחנו כאן עבורכם לכל דבר ועניין. אם נתקלתם באתגר אישי, בזוגיות או בעסקים, פנו אלינו. יש לנו המון סיפורי הצלחה גדולים. מגיע גם לכם להנות מחיים טובים של חופש, אושר ואהבה.