🏡🏠 די! אנחנו עוברים להיות הומלסים 🏠🏡

טילופה אומר כאן בעצם - הפוך את עצמך להומלס, חסר בית. הכוונה כאן כמובן לאו דווקא לבית פיזי אלא לנקודת התייחסות של משהו שאנחנו נצמדים אליו, יוצרים אטאצ'מנט. זה יכול להיות חפץ גשמי, פיזי, כמו כסף, בית, מכונית, חפץ יפה כזה או אחר. זה יכול להיות אדם אהוב, בן/בת זוג, אמא או אבא, ילדים, חברים. זה יכול להיות קשר אוהב. ההיצמדות (אטאצ'מנט) היא מקור הסבל, אומרת הטנטרה.
אין כאן אמירה שהדברים האלה אינם חשובים אלא אמירה שאסור לנו להיות בהיצמדות רגשית אליהם. למה? כי זה מקור הסבל! אפילו כשיש לנו אותם ואנחנו בהיצמדות, אנחנו בסבל, כיוון שהמיינד שלנו כל הזמן מייצר סרטים על מה יקרה לנו אם משהו יאתגר את ההיצמדות הזו.
"מה יקרה לי אם יגנבו לי את האוטו?"
"מה יקרה לי אם המחשב יתקלקל? אם הקערה היקרה תישבר?"
"מה יקרה לי אם היא תעזוב אותי?" "אם הוא יבגוד בי" "אם מישהו שאני אוהבת ימות פתאום?"
"מה יקרה אם הוא יפסיק לאהוב אותי?"

התשובה פשוטה. אם אתם מראש חיים בנון-אטאצ'מנט, גם אם תהיו עצובים כשמשהו יקרה, לכם לא יקרה כלום, כי מראש אתם לא בהיצמדות.

למה זה חשוב לטנטרה? כי אדם שחי בהיצמדות, חי במתח, חי עם רעש מיותר במיינד. הוא לא יכול להגיע להארה כיוון שהוא לא מאוזן.

טילופה מחבר את רעיון הנון-אטאצ'מנט לעיקרון של חוסר ההפרדה או חוסר האפלייה (discrimination) כיוון שבעצם, כאשר אנחנו מייצרים הפרדה או אפלייה, אנחנו עושים את זה מתוך היצמדות למשהו (רעיון, אידאל, מודל מסויים). אנחנו עושים את זה לגבי מצבים (שופטים מצבים בחיים לטוב או רע) ולגבי אנשים שאנחנו עושים עליהם השלכה (projection) של דמות אידאלית כזו או אחרת שאליה הם לא מתאימים.
קודם כל, אנחנו פשוט פוגעים בעיקרון האחד שהוא העיקרון המרכזי בטנטרה. מעבר לכך, שוב, אנחנו מייצרים לעצמנו סבל מיותר כי כשאנחנו שופטים מצב שנכנס לחיינו אנחנו שמים את עצמנו במקום של תלות רגשית. אם אנחנו שופטים אותו כרע, אז אבוי לנו, כמה זמן זה עוד יימשך? ואם שופטים לטוב, אוי לנו אם הוא ישתנה. ובכל מקרה, המצב הזה הוא לא טוב ולא רע אלא הוא מה שהוא. השיפוטיות של המצב גורמת סבל גם מכיוון שהיא מקבעת אותנו במקום. היא לא מאפשרת לנו לראות את ה"טוב" שיש ב"רע" וה"רע" שיש ב"טוב" (והכל במרכאות כי הכל שטויות, זה הכל שיפוטיות ממילא).
גם כשאנחנו שופטים אנשים לכאן או כאן על בסיס כזה או אחר (הכל הרי בולשיט, זה הכל קליפות ותעתועים) אנחנו גורמים לעצמנו סבל. קודם כל כי אז אנחנו תלויים במישהו אחר ובמה שהוא עושה או לא עושה. שנית, אנחנו מפספסים את ההזדמנות לראות מי האדם הוא באמת (ל"טוב" ול"רע").

גם התשוקה הבלתי נשלטת, שלא באה מתוך בחירה ואחריות אישית (crave) קשורה לאטאצ'מנט, כי היא בעצם מייצג לאטאצ'מנט למשהו שאינו בהישג ידנו. פעמים רבות, גם כשהוא כבר כן בהישג ידנו, האטאצ'מנט כל כך חזק, עד שאנחנו לא שולטים בשימוש במושא התשוקה. אנחנו צורכים אותו (והמושג לא מתייחס דווקא למשהו פיזי) באופן לא מאוזן, שלעיתים רבות פוגע בנו רגשית, בריאותית, מנטלית או מכל היבט אחר.

כאשר אדם שואף ליישם את העקרונות האלה, אומר טילופה, אז הוא באמת מצליח להבין ולהפנים את המשמעות העמוקה הניתנת בכתבי הקודש.
אנשים רבים מידי בעולם כולו, ללא קשר לטנטרה, מאמינים שכאשר הם לומדים את כתבי הקודש שלהם בעל פה, באופן שכלתני, הם מתחברים למהות. אבל זה לא כך. לא עם שום כתב קודש שהוא, משום זרם של שום דת (בלי להיכנס לדקויות תיאולוגיות).
את המשמעות האמיתית מצליחים להבין ולהפנים רק כאשר מיישמים בפועל עקרונות חיים נכונים של התנהלות חסרת סבל וחסרת מתח.

אז כמו שכבר הבנתם - אנחנו לא באמת נהייה הומלסים בפועל. מרחב הטיפולים והסדנאות שלנו עדיין פועל במלוא המרץ (חהחהחה... אנחנו באטאצ'מנט אליו) ונשמח לארח אתכם לטיפול, מפגש או לאחת הסדנאות הקרובות.

💖💕💜 מהי בעצם אהבה? לכבוד וולנטיין 💜💕💖

אם היינו אוספים יחד את כל הספרים והשירים שנכתבו בעולם לאורך הדורות על אהבה, היינו ממלאים האנגר של מטוסים עד התקרה, וספק אם היה נותר מקום.
אנשים עושים הרבה דברים בשם האהבה. הם מגיעים להתנהגויות קיצון. הם מוציאים המון כסף, הם בוגדים בעצמם או באחרים, הם עוברים ממקום למקום, הורגים, מאבדים את עצמם נפשית ולעיתים גם פיזית...
אנשים רואים אהבה כאחד הדברים המורכבים ביותר. המורכבות הזו נוצרת בעיקר מכיוון שאנשים אינם מפרידים ומבדילים בין הוויה של אהבה, בין תחושת האהבה, ובין ביטויים של אהבה. אלו דברים שונים בתכלית.

אהבה היא בעצם דבר פשוט ביותר.
לו היו אנשים בעולם מבינים את הפשטות שבעניין, העולם שלנו היה הרבה יותר שמח, הרבה יותר רגוע, יצירתי ואוהב באמת.

אז מה זו אהבה?
אהבה היא פשוט תדר!

כל ההווייה ביקום הזה היא רק תדר. טנטרה ידעה להבין לפני אלפי שנים משהו שפיזיקת הקוונטים מתחילה להוכיח כיום. כאשר חוקרים לעומק, ברמה הקוונטית, מגלים שבעצם אין שם חומר. הכל רק ריק ואנרגיה. כל היקום הזה הוא בסך הכל מערך של אנרגיות בתדרים ודחיסויות שונות. טנטרה קראה לזה "מאיה" - בסנסקריט, האשלייה הגדולה. אשליית הקיום ה"פיזי". לכל אותה אינטראקציית אנרגיות שמייצרת את היקום וכל מה שבו, קראה הטנטרה "לִילָה" (בחיריק) - שעשוע האלוהות. המשחק המשעשע שהאלוהות יצרה על מנת לאפשר לנו לחוות ולהתנסות על מנת להתפתח ולהתרחב.

איך זה קשור לאהבה?
ובכן, כבר אמרנו שאהבה היא פשוט תדר. זהו בעצם תדר הבורא, הבריאה (שהם אחד). הבורא הוא התדר הכי נקי, הכי טהור של אהבה. ככל שאנחנו נמצאים בתדר יותר נקי של אהבה, כך אנחנו יותר קרובים לבורא.
איך אנחנו יודעים? וואללה, פשוט יודעים. אין לכך (וגם לא תהיינה) הוכחות מדעיות. יש ידיעה שהיא מהסוג של "רגע איוריקה" - כשמשהו "מתיישב" לך כל כך טוב, כל כך נכון ומדוייק, שהוא משלים לך את כל חלקי הפאזל בצורה כל כך כוללת ומושלמת, שאתה פשוט יודע. עמוק בנשמתך אתה יודע שזה זה.

ברגע שמבינים *באמת* שאהבה היא פשוט תדר, הכל מתחיל להתבהר.
בראש ובראשונה, האהבה קיימת בפני עצמה, ללא קשר לשום דבר ולאף אחד. היא מצב הווייה שאפשר להיות בו ללא כל קשר לתחושה או ביטוי שלו.
טנטרה מלמדת להיות באהבה כמצב הווייה.
בספר הסודות "וויגיאן בהירווה טנטרה", מלמד שיווה את דווי אהובתו, תלמידתו, מדיטציה שנועדה לתרגל את זה בדיוק. הוא אומר לה "קחי חפץ, כל חפץ. התבונני בו באהבה. אל תעברי לחפץ אחר. שם במרכז החפץ, הברכה". הוא בעצם מנחה אותה ליטול חפץ חסר משמעות, כל חפץ. זו יכולה להיות אבן מהרצפה, מקל... לשבת ולהתבונן בו באהבה. לא להתעסק במשמעות או בערך או ביופי של אותו חפץ (לא לעבור לחפץ אחר). כאשר מגיעים למצב שבו אפשר להתבונן בחפץ הזה באהבה, בעצם ללא קשר לחפץ, אנחנו נמצאים בתדר. ככל שנתרגל זאת, נוכל להיות בתדר באופן קבוע. זוהי *הווייה* של אהבה.

עכשיו אפשר כבר להבין יותר מהי *חווייה* של אהבה.
טבעם של תדרי אנרגיה ביקום שכאשר הם תואמים (לא בהכרח זהים, תואמים), הם מהדהדים זה את זה ומגבירים זה את זה בעוצמתם. ניתן לראות זאת פיזית בהמון תחומים.
קחו שתי גיטרות מכוונות היטב, השעינו אחת כנגד הקיר ללא מגע ובמרחק חצי מטר או מטר, פרטו על מיתר אחד בגיטרה שבידכם וראו כיצד אותו מיתר רוטט בגיטרה השעונה על הקיר.
לכל עצם יש את התדר שלו. מהנדסים לדוגמה, מתכננים גשרים גם על פי התדר הפנימי שלהם על מנת שלא יהדהדו את התדר הנוצר על ידי כלי הרכב הנוסעים עליהם. אם ייווצר הדהוד הגשר יתמוטט.
איך קשורים הגשרים והגיטרות לאהבה?
בכן, כאשר אדם נמצא בתדר (הווייה) של אהבה והוא פוגש אדם שנמצא בתדר התואם, מתחיל הדהוד של תדר האהבה שהולך ומעצים את עצמו עוד ועוד. כאשר אנחנו חשים את התדר שלנו הולך ומתגבר, יש לנו *חווייה* של אהבה. החווייה הזו אינה מוגבלת לאהבה רומנטית. היא גם אינה מוגבלת לאנשים שאנחנו מכירים או קרובים אליהם בחיינו. היא יכולה להתקיים בין שני אנשים אקראיים לחלוטין לפרק זמן קצר. היא גם לא חייבת להימשך. היא יכולה להתקיים גם עם כלב, סוס, עלה של עץ... היא פשוט קיימת כאן ועכשיו.
הדבר שהכי מפריע לנו לחוות חווייה של אהבה הוא המיינד החושב. אבל זה כבר נושא לעוד הרבה פוסטים בפני עצמם.

הבלבול הגדול ביותר של אנשים הוא כאשר הם מחליפים בין הווית אהבה, חוויית אהבה ובין הביטויים שלה.
נוצרת בעיה כאשר אדם חושב שבאופן אוטומטי אם יש חווייה של אהבה *צריך* שיהיו גם ביטויי אהבה. הצרה הצרורה היא ב"צריך". זו צרה משני הצדדים. הצד "המקבל" חושב בסגנון של "אם הוא אוהב אותי אני מצפה שהוא יביא לי פרחים כל שבוע", או "אם היא אוהבת אותי אני מצפה שהיא תשכב איתי לפחות כל יום". הצד "הנותן" חושב בסגנון של "כדאי מאד שאקנה לה מתנה ממש ממש גדולה ויקרה כדי שהיא תבין כמה אני אוהב" או "אם לא אשכב איתו הוא לא יאהב אותי יותר". כל צורת החשיבה המעוותת הזו מביאה אנשים להתנהגויות הרסניות ממש. הרסניות זה כלפי זה וגם של אדם כלפי עצמו.

פעמים רבות, רבות מדי, אנחנו שומעים ממטופלים שחיים בכאב גדול: "אין לי אהבה". זה ממש אתגר להביא אותם להבנה שהם האהבה ושאם הם יביאו את עצמם להיות בהווייה, הם ימשכו אליהם עוד ועוד מהתדר הזה. הם מתכוונים בעצם לחווייה ויותר מכך, לביטויים. הם אינם מבינים שכאשר יש ביטויים ללא הווייה, הביטויים מזוייפים ואינם מחזיקים מים.

ביטויי אהבה מגיעים באופן ספונטני כאשר נמצאים בהווייה של אהבה ובחווייה של אהבה. אם אנחנו נינוחים ולא מצפים למשהו, לא חושבים שמשהו *חייב* להיות (כבר הזכרנו את המיינד?), אנחנו פתוחים ורגישים גם לניואנסים הקטנים ביותר של ביטויי האהבה ואז אנחנו מתמלאים.
ככל שנאמן את עצמנו בהוויית האהבה ונטפח יותר ויותר את מערכות הקשרים שלנו, נוכל להיות יותר ויותר בחווייה של אהבה ונחווה יותר ויותר ביטויים של אהבה.

ככל שזה פשוט, כך זה עשוי להיות מאתגר. לעיתים רבות אתגרים שאנו חיים איתם מפריעים לנו להיות בתדר. זה יכול להיות אתגר ביצירת קשר או בזוגיות.
אם אתם חשים שזהו המצב, אנחנו מזמינים אתכם לבוא ולהיעזר בנו.
נקשיב לכם, נבין אתכם לעומק ונתאים עבורכם את הדרך המדוייקת ביותר עבור מי שהינכם. נסביר, נתרגל ונלווה אתכם בדרך עם תמיכה 24/7 על מנת שתחיו חיים עוצמתיים, שלווים, הרמוניים ומלאי אהבה.

מגיע לכם לחיות באהבה!!!
עשו את הצעד הראשון. שלחו לנו מייל או ווטסאפ ומשם הכל יזרום.