אנחנו מפרסמים מידי שבוע מאמר מעניין ומקורי בנושאי העיסוק העיקריים שלנו: מיניות, טנטרה, זוגיות והתפתחות אישית.

את המאמרים תוכלו לקבל, יחד עם עדכוני הפעילויות והסדנאות השוטפות שלנו אל תיבת המייל שלכם. הניוזלטר נשלח אחת לשבוע.

על מנת לקבל את המאמרים והעדכונים... לחצו כאן!


לחצו על הכותר על מנת לקרוא את המאמר הרצוי.

🔨🔩 לעולם אל תוותרו 🪛🧰

מאז ומתמיד שמחתי לבצע עבודות התקנה שונות בבית.
האמת, חוץ מדבר אחד. אני שונא לקדוח חורים בקירות של ממ"ד. שונא, פשוט כך.
זה תמיד מתחיל באופטימיות, המקדח מסתובב ורוטט לו, קודח את המילימטרים הראשונים בשכבת הטיח, ואז, כמעט תמיד אתה מגיע לאיזו אבן חצץ קשה ונוראה.
המקדח מסתובב ומסתובב ואתה כבר חש איך הוא לוהט ובוער והחיכוך, הרעש נוראי, המקדחה מתחממת, הידיים כבר כואבות והזיעה ניגרת, ונאדה. לא זז.
אתה עוצר, נותן למקדח להתקרר קצת, לוקח נשימה שתיים וממשיך, נלחם בכח, הולם עם המקדחה בקיר הסרבן.
הרבה פעמים פשוט הייתי מתייאש ועובר לקדוח חור אחר (וגם שם אותו סיפור).
עד שיום אחד, נפלה עלי ההארה.
הבנתי, שאני עוצר שנייה קלה לפני שהקיר נכנע. מאז אותו רגע מקודש, אני פשוט ממשיך, עד הסוף. אם זה אני או הקיר, שיהיה הקיר זה שמוותר.
(ואל תספרו לי גברים, שפטישון עושה כך וכך... אני יודע! כבר יש לי עכשיו.... אבל אז לא הייתי יכול לכתוב על זה 🤣)

את אביגדור קהלני אתם ודאי זוכרים. לפחות הותיקים שביניכם.
בשנת 73, מלחמת יום הכיפורים, קהלני נותר פצוע, בטנק בודד בעמק הבכא, מול אויב סורי.
התנהל קרב איום ונורא והתגבורת בוששה מלהגיע.
קהלני כבר היה על סף שבירה, אבל ברגע האחרון החליט לא לוותר, להלחם עד הסוף.
ברגע האחרון ממש, החליטו הסורים עצמם לוותר, להכנע ולסגת מהעמק רווי העשן והדם.

אני נזכר בסיפור מדהים שסיפר נפוליאון היל בפתח ספרו המונומנטלי "חשוב והתעשר".
הוא סיפר אודות אחד בשם דארבי שנתקף ב"קדחת הזהב" בימי הבהלה לזהב. הוא סימן לעצמו חלקה והחל לחפור בעבודת יד קשה ומפרכת.
לאחר שבועות, מצא עופרות זהב. הוא גייס כסף ממקורבים ורכש ציוד כרייה. הסתבר שהוא עלה על עורק זהב עשיר ביותר. הוא היה בדרך לכיסוי החובות וההתעשרות.
בשלב מוקדם נעלם עורק הזהב. הוא המשיך לקדוח אך לאחר שלא מצא עוד את העורק, התייאש, מכר את הציוד לגרוטאות ועזב.
סוחר הגרוטאות שקנה את הציוד, לא היה שוטה, הוא לקח מהנדס מכרות, והלה חישב והסביר שהיתה טעות בחישובים וכי הזהב יימצא רק מטר אחד ממקום החפירה.
הזהב אמנם נמצא שם, וסוחר הגרוטאות הפך למיליונר.

איך ממשיכים כשהכל נראה כל כך בלתי אפשרי???

מי כאן עשה פעם את מדיטציית האום של וירש?
במדיטציה המדהימה הזו, ישנו שלב שנקרא "Second Wind".
רבים אינם מבינים את טיבו. מנחים רבים אינם מסבירים אותו טוב.
לכל אחד מאיתנו יש מאגר אנרגיה בלתי נדלה העומד לרשותנו.
כאשר אנו מתחילים שלב זה במדיטציה אנחנו רצים-קופצים במקום ומניפים ידיים למעלה ללא הפסקה.
די מעייף, נכון?
אבל בד"כ לא מסבירים לנו דבר חשוב. צריך להגיע לשלב בו הידיים כל כך מתעייפות עד שהן כבר ממש מפסיקות להיענות לפקודות של המוח.
ואז, כשאנחנו ממש ממש גמורים, כשכבר אין טיפת אוויר לנשימה, מגיע ה "Second Wind". כמשב רוח רענן, מגיע פרץ נשימה מחודש.
אנחנו חווים פתאום פרץ אדיר של אנרגיה שבא מהטבור בערך, מהצ'אקרה השנייה, "Svadhisthana"
פתאום, כל הקושי נעלם, פתאום הידיים מתפקדות ללא בעיה והכל נפלא, עד הגלגול הבא של התעייפות ופרץ אנרגיה חדש.
מה יוצר את אותו פרץ אנרגיה?
בגדול, בעיקר שני דברים:
1. גישה חיובית וקלילה. לא להרשות לעצמנו לחוש ייאוש או לוותר לעצמנו על המטרה.
2. פתיחות אמיתית ונכונות אמיתית לקבל את פרץ האנרגיה הזה ולעבוד איתו כדי להתקדם.

משפטי חיזוק עליהם אנו חוזרים שוב ושוב על מנת לתכנת מחדש את תת המודע שלנו ליכולותינו האמיתיות, עושים עבודה נפלאה.
כאשר אנו בונים מחדש את האמון בעצמנו, ביכולותינו, במציאת מכרה הזהב הפנימי שבנו, ניצוץ הבורא המקודש השוכן בנו, אין דבר שיעמוד בדרכנו להגשים כל שאיפה או מטרה.

לא אחת דברים נשמעים יפה בתיאוריה, אבל ביישום האישי נתקלים באתגרים לא צפויים.
אם אתם חשים שאתם נוטים לוותר ולהרים ידיים מוקדם מידי, שזה עוצר אתכם בחיים ומונע מכם הגשמת חלומות - צרו קשר.
יש לנו את היכולת לסייע לכם להתגבר עם המכשולים הללו ובאמת להגיע לאותו מצב בו דבר לא יעמוד בדרככם להגשמת יעדים.


#בן_ואפרת #מקדח #מקדחה #להתייאש #אביגדור_קהלני #עמק_הבכא #מלחמת_יום_הכיפורים #נפוליאון_היל #חשוב_והתעשר #וירש #מדיטציית_אום #אנרגיה #לא_לוותר #לא_להתייאש

🎁💝 מתנה באהבה: כלי עוצמתי לחיים רגועים 💝🎁

אנחנו רוצים להעניק לכם כלי פשוט, רב ערך ומאד עוצמתי שיעזור לכם לחיות חיים נפלאים של שקט, רוגע, ביטחון עצמי וחיוביות.

קצת רקע...

המיינד שלנו הוא כלי רב עוצמה.
בביטוי "מיינד" אנחנו משתמשים כדי לייצג את המוח החושב. אותו חלק של המוח שהתפתח ככלי העיקרי שאיפשר לנו לשרוד כמין האנושי ולגבור על מינים אחרים מהרבה בחינות. זהו הכלי העיקרי שלימד אותנו להיות מודעים לסכנות, לא רק מיידיות, אלא גם עתידיות. הוא גם לימד אותנו להישען על התנסויות וזכרונות העבר לצורך למידה עתידית.
הוא כלי נפלא ורב עוצמה.
אלא מה? הוא התפתח לאורך אלפי שנים ככלי הישרדותי. הוא תמיד מחפש מה לא בסדר? מה יכול להשתבש? לאורך ההתפתחות החברתית גם איך רואים אותי? מה חושבים עלי? אני בסדר? זה נכון? זה מוסרי?
אם לא די בכך, המיינד שלנו גם הפך ממשרת לבעל הבית!
רבים אינם מודעים לרמה של התופעה.
כולנו מכירים את הסרטים שהראש מסריט לעצמו. נכון?
יש איזה שהוא גירוי סביבתי, או רגשי, או מחשבתי, ואז המיינד שלנו נכנס לטייס אוטומטי ומתחיל לייצר תסריטים והשלכות אין ספור והם במרבית המקרים מאד שליליים, כיוון שזהו המיינד - הוא הישרדותי.
המחשבות האלה טורדות, מציקות וגרוע מכל, מכווצות ומשתקות. הן גורמות לנו להיות קטנים בהרבה ממי שאנחנו באמת.
לא מעט אנשים מגיעים למצב שהם אפילו מפתחים חרדות קיומיות, רק ממחשבות המיראז' האלה.

אז מה עושים עם זה???

הנה כלי פשוט אבל רב עוצמה.

כאשר אתם מבחינים במחשבות כאלה, טורדות, שליליות, מכווצות, כאשר אתם נותנים חשיבות מאד גדולה למשהו וזה לא נותן לכם מנוח - שאלו את עצמכם את השאלה "אז מה?"

"רגע, אבל מה יקרה? אני עלול להיכשל במבחן במתמטיקה"
"אז מה?"

"אם אתחיל איתה, היא בטח לא תשים עלי ותדחה אותי"
"אז מה?"

"אם לא אסגור את העיסקה הזו, הבוס יהיה מאד מאוכזב ממני"
"אז מה?"

באופן אוטומטי המיינד ייצר לכם תשובה על השאלה.

"ואז הבוס יכעס עלי"
"אז מה?"

"מה אז מה? הוא עלול לפטר אותי"
"אז מה?"

"אז אולי לא תהייה לי משכורת כמה חודשים"
"אז מה?"

"יחסר לי כסף"
"אז מה?"

"לא אוכל לצאת לחופשה ביוון שתיכננו"
"אז מה?"

תמשיכו כך עם הדיאלוג הזה עוד ועוד. זה לא ייקח לכם הרבה זמן. המחשבות הן מהירות מאד. זה רק אנחנו אלה שלפעמים נתקעים איתן זמן רב.

מהר מאד יתברר לכם, שלא מעט דברים שייחסתם להם חשיבות תהומית, הם בעצם לא כאלה חשובים וכשאתם מוכנים להתבונן עליהם כך, נפתחות בפניכם המון אופציות חדשות שקודם לכן לא ראיתם.

בסופו של דבר תגלו, שאחרי שהשלתם את כל הקליפות של הבצל, לא יהיה בפנים כלום!!!
ריק!!!

זה מה שלימד בודהה - הכל ריק, שום דבר, כלום.

לאט לאט, ככל שתתרגלו את זה, תזכו בחזרה להיות בעלי הבית והמיינד יחזור להיות יותר ויותר המשרת.

אנחנו מזמינים אתכם לחלוק איתנו תובנות שלכם בעקבות התרגול הזה.


#שלווה #רוגע #ביטחון_עצמי #חיוביות #מיינד #בודהה #הישרדות #מחשבות_טורדניות

🌵 אאוץ', דוקר. תתגלח מהר 🌵

נו... תתגלח כבר...

"אני לא יודעת מה לעשות" היא אמרה לנו, "אני כל כך מסתבכת עם כולם. עם הילדים, עם החברות, עם אנשים בכלל..."
"מדוע?" שאלנו.
והיא הסבירה:
"תראו, למשל, שלשום הבן הגיע הביתה אחרי שבועיים, לא מגולח, כולו קוצים. דקר לי ולא היה לי נעים לנשק אותו, ובמיוחד שעכשיו הוא מסתובב עם חברה חדשה, אז אמרתי לו כמה וכמה פעמים שיתגלח עד שבסוף הוא התעצבן וכעס עלי מאד ואמר לי, די אמא, הבנתי. והבן השני שלי, הגיע הביתה רעב וישב לאכול, ואז כעסתי עליו שהוא לא רוחץ את המחבת ישר אחרי האוכל. הוא אמר לי, אמא, רגע, אני לא חייב לרחוץ אותו מייד. תני לי לבחור מתי אני עושה את זה... וגם עם החברות אני מסתבכת. כשחברה עושה משהו שלא נראה לי כל כך, אני מעירה לה, באמת ממש בעדינות, אבל זה לא עוזר. זה נגמר ברע. והחברות אומרות לי שאני לא קלה ושקשה איתי".

את מייצרת את הסבל של עצמך

מה משותף לכל המקרים האלה? שאלנו.
היא התבוננה בנו די מופתעת. לא מבינה בדיוק מה הכוונה. חשבה ומשכה בכתפיה "לא יודעת".
שימי לב כמה שיפוטיות את מפעילה כלפי אנשים, אמרנו. כשאת כל כך שיפוטית כלפי אחרים ולא מקבלת אותם בדיוק כפי שהם, את לא מאפשרת להם להיות מי שהם באמת. את יוצרת מהם דמות אחרת, לא הם. את בעצם מייצרת קודם כל את הסבל של עצמך ואז גם הסביבה סובלת יחד איתך.

את מי באמת את שופטת?

עזבי אחרים, אמרנו. איך את מול עצמך? עד כמה את מקבלת או שופטת את עצמך?
וואו, היא אמרה, אני עושה לעצמי את המוות.
ברור, אמרנו. כשאדם שופט את עצמו הוא חייב לשפוט אחרים. אי אפשר אחרת. אם את לא מקבלת את עצמך כפי שהינך, איך תקבלי אחרים?
יש בתוכך 4 בעלות תפקידים וכולן את. התובעת, הנאשמת, השופטת והתליינית. את משחקת את המשחק של כולן גם יחד. את חייבת להבין שברגע שהנאשמת תפסיק לשחק את המשחק, לכל בעלות התפקיד האחרות כבר לא יהיה מה לעשות. הן אוטומטית מפוטרות ברגע שהנאשמת לא מסכימה יותר לשבת על ספסל הנאשמים. פשוט תפטרי את הנאשמת בכל מחיר.

להקשיב למסר שבין המילים.

תמיד שימי לב שהתקשורת היא בכמה רבדים והתקשורת המדוברת היא רק חלק קטן מהכל. לדוגמא, מה את בעצם משדרת לבן שלך כשאת מעירה לו כמה וכמה פעמים על זה שהוא לא מגולח?
היא ניסתה: "שזה לא נעים לי?"
"לא", אמרנו. "את בעצם משדרת לו מסרים סמויים, שהוא לא מספיק טוב כפי שהוא, שאת לא סומכת על שיקול דעתו בקשר למראה שלו, שהוא צריך בעצם להתנהל על פי הרצון שלך והצורך שלך בשליטה וכשאת חוזרת על המסר שוב ושוב, את אפילו משדרת לו שהוא אולי קצת טמבל שלא מסוגל להבין מסר חשוב מפעם אחת וגם שאין לו ברירה אלא לפעול לפי הרצון שלך".
היא התבוננה בעיניים נדהמות. "באמת? זה המסר שאני משדרת?"
"די בטוח שכן" ענינו.
כך המשכנו עם עוד ועוד דוגמאות כדי להבהיר לה עד כמה שיפוטית היא בהתנהלות שלה מול העולם.

איש עסקים או הומלס?

טנטרה מלמדת קבלה מוחלטת, של כל מצב הזורם לחיינו ושל כל אדם סביבנו, ללא כל שיפוטיות.
טנטרה מלמדת שאדם הוא יישות בלתי נפרדת מהאחד שהוא הכל. כשאנחנו מתבוננים לאדם בעיניים אנחנו רואים את ניצוץ הבריאה. הוא לא כל הקליפות החיצוניות שלו. הוא לא איש עסקים או הומלס, הוא לא ישראלי או אמריקאי או צרפתי, הוא לא הינדי או יהודי או מוסלמי, או הומו או לסבית, יפה או מכוער. אדם הוא פשוט נשמה טהורה.
לשפוט אדם זה לעלות שוב על גלגל הסמסרה, לייצר לעצמנו את הסבל.
אנחנו לא מתייגים אנשים, לא מקטלגים אותם, לא מכניסים אותם למסגרות ותבניות אלא פשוט מקבלים אותם כפי שהם.

ואם יורים עלי טילים, גם את זה לקבל?

כמובן שזה מאתגר! לא תמיד פשוט להתנהל בקבלה מוחלטת ובמיוחד במקרים קיצוניים. למשל, כשמישהו יורה עליך טילים ומצהיר באופן גלוי שהוא מוכן לעשות הכל על מנת להשמיד אותך, כולל להקריב את חייו הוא - מאד קשה, עד בלתי אפשרי לקבל אותו כמו שהוא. עדיין, ביום יום שלנו, אנחנו יכולים לעשות עבודה עם עצמנו ולצמצם למינימום האפשרי את רמת השיפוטות שלנו.

מה בסך הכל כולנו רוצים?

כשאדם חש שמקבלים אותו כפי שהוא, בלי שום שיפוטיות, הוא יכול להירגע, להיפתח, כי בסך הכל מה כולנו רוצים?
שיאהבו אותנו, שיבינו אותנו ושיקבלו אותנו כפי שאנחנו.

שולחים תדר של אהבה עם אמונה גדולה.


#שיפוטיות #ביקורת #סבל #קבלה_מוחלטת #שיפוטיות_עצמית #נאשמת #שופטת #מסר_סמוי #תקשורת_לא_מדוברת #שליטה #צורך_בשליטה #חולה_שליטה #טנטרה #אהבה