🚴♂️🥭 איך לייצר שינוי טוטאלי בחיים 🥭🚴♂️
פורים כבר ממש מעבר לפינה, ולכבודו אנחנו על הקו הקליל והחייכני יותר...
הנה סיפור מצחיק, ברוח החג, עם מוסר השכל מקסים.
אושו נשאל פעם על ידי אחת הסנייאסיות שלו -
"אני תמיד מחפשת שינוי טוטאלי בחיי,
כי אני חשה כל כך מוגבלת, מתוסכלת, חסרת סיפוק, האם תוכל לומר משהו על נס הטרנספורמציה ואיך לחיות יותר מהלב?"
ומספר סיפור נחמד:לעולם אל תבקשי את הבלתי אפשרי.
בצעירותי, כשלמדתי באוניברסיטה, גרתי עם איש עשיר אחד שאהב אותי מאד. היה לי בונגלו באוניברסיטה, אך הוא לא איפשר לי לגור בו.
היתה לו ווילה יפה בעיר, והוא אמר לי "אם תרצה, עבור לגור בה. אני אעבור לבית אחר". היו לו בתים רבים בעיר.
אמרתי לו "לא, למה אני צריך אותה? אני זקוק רק לחדר אחד. אתה יכול להמשיך לגור בה, לדאוג לה, לגן, לחדרים וגם לחדר שלי, כי אני עצלן. כזו ווילה גדולה - מי ינקה אותה?"
באוניברסיטה, היכן שגרתי, העמדתי את המיטה ממש ליד הדלת, וכל הספרים היו מאורגנים סביב המיטה, כך שלא הייתי צריך להכנס לחדר, כי היתה שכבת אבק כה עבה שהצטברה במשך שנתיים. לעולם לא נכנסתי פנימה. מדוע להטריד שלא לצורך דברים שנחים במקומם?
כך, מהדלת הייתי קופץ ישירות למיטה, וכל הספרים היו מסודרים סביבה, כך שיכולתי למצוא אותם, וזה היה סידור מושלם...
האבק לא הטריד אותי,
ואני לא הטרדתי את האבק!!! 🤣🤣🤣
אז אמרתי לו שחדר אחד מספיק לי. הוא גר עימי. הוא היה מאד עשיר, אבל קמצן נוראי. אולי המילה קמצן אינה מספיקה על מנת לתאר אותו.
הוא היה יוצא איתי להליכת בוקר, וכל דבר שהיה מוצא לצד הדרך פה ושם - היה מרים.
הייתי שואל: "מה תעשה עם זה?...." - רק כידון של אופניים שמישהו השליך.
והוא ענה: "אין לך מושג. בוא איתי ואראה לך"
הלכתי איתו לאיזור מגוריו בווילה, והוא הראה לי. נדהמתי!
הוא אמר לי "את כל חלקי האופניים האלה, מצאתי ברחוב. רק פריטים בודדים חסרים לי ואני מקווה שאחיה מספיק כדי להשלימם"
"עדיין לא מצאתי שרשרת... כבר יש גלגלים, יש מושב, כידון מצאתי היום... מגיני בוץ לא נחוצים... רק שרשרת."
"...ואני לא מבקש יותר מידי. מדוע אתה חושב שאני הולך עימך?"
אמרתי: "לא העלתי על דעתי שאתה הולך איתי בחיפוש אחר שרשרת"
"שרשרת, או כל דבר אחר..."
ביתו היה מלא בחפצים מוזרים.
רק נעל אחת.
שאלתי - "איפה השנייה?", והוא אמר "יום אחד אמצא אותה. השנייה חייבת להיות איפה שהוא"
והוא עצמו היה כל כך חכם וערמומי. כשהיה הולך להתפלל במקדש, היה שם נעל אחת בפינה אחת, ונעל שנייה בפינה האחרת.
כך אי אפשר היה לגנוב אותן, כי מי יגנוב רק נעל אחת? ובערימת נעליים, מי הולך לחפש את השנייה? כי גנב תמיד ממהר.
והוא הסביר "אני האדם היחיד שבעת התפילה אינו מביט לאחור. כולם מביטים כל הזמן לאחור, לבדוק מה קורה עם הנעליים שלהם.
התפילה שלהם מזוייפת. האם הם כורעים בפני אלוהים, או עבור הנעליים שלהם? אני היחיד שאינו מביט אחורה כלל.
הבנתי שכך אף אחד לעולם לא יוכל לגנוב אותן. ואני הולך כל יום למקדש, ומחפש את הנעל השנייה... היא חייבת להיות היכן שהוא..."
והוא מצא דברים רבים שאנשים השליכו, והוא היה אוסף אותם. וכשראיתי את האופניים באמת נדהמתי.
הוא באמת כמעט השלים אותן. רק שרשרת היתה חסרה לו. הוא היה יכול לקנות שרשרת, אבל היה כזה קמצן שהוא פשוט חיכה.
הוא היה אומר - רק להיות בטראסט, לבטוח, אני בוטח שהשרשרת תימצא יום אחד.
בג'בלפור היה מספר האופניים הגדול ביותר בהודו. הוא אמר "זה המקום בו אי אפשר לפספס שרשרת, אני אמצא!"
ויום אחד הוא מצא אותה!!!
באמצע הלילה הוא העיר אותי. מה קרה??? שאלתי, משהו לא בסדר???
"לא!", ענה לי. "מצאתי שרשרת!!!"
"באמצע הלילה? איפה היית?"
"לא יכולתי להרדם, אז חשבתי לעצמי, למה שלא אסתובב ואעיף מבט בפארק? וזהו נס שמצאתי אותה. אולי בגלל זה לא יכולתי להרדם.
עכשיו אני יכול לישון בשקט. זה הטריד את מנוחתי כל הזמן, שהמוות יגיע לפני השרשרת..."
ותוך שלשה ימים ראיתי אותו יושב על על אופניו, בלי מגיני בוץ, בלי סל, רוכב לחנות שלו.
אמרתי לו: "אני מספר לאנשים על טראסט, עכשיו אני מראה ששווה להיות בטראסט. הוכחת את צדקתי"
והוא אמר לי: "יש בהם עוד יתרון, כיוון שאין להם בלמים. והם כל כך מרעישים, שאפשר לשמוע אותם מקילומטר.
כשאני מגיע הביתה, אשתי שומעת שאני בא, אז היא כבר מתחילה בהכנות עבורי. עד שאני מגיע הביתה, הכל כבר מוכן ולא צריך לבזבז זמן.
ואף אחד אחר לא יכול לשבת על האופניים שלי."
שאלתי: "למה?"
"הכסא שלהם מכאיב כל כך... אין לעולם שום חשש שהם ייגנבו. אני משאיר אותם בכל מקום, הולך ועושה את עבודתי ותמיד מוצא אותם במקום.
אנשים ניסו לגנוב אותם, אני יודע זאת, אבל הם חוזרים ומשיבים אותם למקומם.
ראשית, הם משמיעים כל כך הרבה רעש, שכל אחד יידע מי גנב אותם,
שנית, הם מכאיבים כל כך,
ושלישית, אין להם בלמים, ובכל רגע עלולה להתרחש תאונה.
שאלתי "אז איך אתה מסתדר?"
והוא ענה "אין בעייה. ממש ליד החנות שלי גדל עץ מנגו ענק, והאופניים זקוקים לעץ כדי לעצור".
ובווילה בה גרתי איתו היו המון עצים עתיקים גדולים... כך שלא היתה כל שאלה.
"אין כל צורך, אמר לי... אני נוסע לחנות - יש עץ, אני נוסע הביתה יש עץ, אלא אם כן יש לך עץ עתיק מאד, לא תוכל להסתדר עם אופניי"
רק התקדמי באיטיות, חלק חלק...
ובטחי, היי בטראסט...
ושינוי טוטאלי בסופו יגיע, אבל אל תבקשי יותר מידי מההתחלה.
דעי תמיד, שהמיינד הוא ערמומי, ונותן לך משימות בלתי אפשריות אחריהן את רצה...
שום דבר אינו בלתי אפשרי אם תתקדמי לאט, תעצרי הרבה, ולא תמהרי.
אין זה חשוב אם שינוי טוטאלי קורה או לא, אפילו שינויים קטנים הם יקרי ערך.
כי השינוי הטוטאלי הוא הצטברות של כל השינויים הקטנים.
שינוי טוטאלי אינו יחידה אחת, אלא פשוט המהפכה המצטברת שקורה לך.
הישארי תמיד אנושית.
העבר האנושי התמקד תמיד במשימות בלתי אפשריות, רק כדי להשפיל אותך, כי את לא יכולה לעמוד בהן.
את חשה קטנה מידי, שבירה מידי, עם חולשות רבות.
אל תחשבי על דברים בלתי אפשריים, התקדמי לאט לאט ושני חלקים קטנים בחייך, וזה אינו קשה כלל.
יום אחד תגלי, ששינוי טוטאלי קרה.
להיות בטראסט זה אמנם מושג נפלא, ובהחלט חלק מרוחניות גבוהה, אבל בין רעיון נשגב וביצוע תכל'ס, לעיתים המרחק גדול.
לפעמים צריך שתהייה יד מכוונת, מישהו שייטע בנו ביטחון בצעדים הראשונים,
מישהו שיציב בפנינו מראות, שיעודד, שישקף לנו את ההתקדמות שלנו.
אם אתם זקוקים לתמיכה הזו, לגב, לביטחון וליד המכוונת, לאור של הפנס שיאיר את הדרך - צרו עימנו קשר וצאו לדרך חדשה ומלהיבה בחייכם.