אנחנו מפרסמים מידי שבוע מאמר מעניין ומקורי בנושאי העיסוק העיקריים שלנו: מיניות, טנטרה, זוגיות והתפתחות אישית.
את המאמרים תוכלו לקבל, יחד עם עדכוני הפעילויות והסדנאות השוטפות שלנו אל תיבת המייל שלכם. הניוזלטר נשלח אחת לשבוע.
על מנת לקבל את המאמרים והעדכונים, הזינו את כתובת המייל שלכם כאן.
אנחנו שונאים ספאם. לעולם לא נמסור את פרטיכם לאף אחד!
בדרך כלל אנחנו שולחים לכם מאמרים עם חומר מקורי משלנו.
הפעם בחרנו להביא בפניכם משהו שתרגמנו. קצר, אבל מאד עוצמתי ומעמיק.
אנחנו בהחלט חותמים על כל מילה.
כל אחת מהפיסקאות כאן, שווה התעמקות, הרבה מחשבה ובעיקר יישום!
תהנו.
:סוטרה נפלאה בעינינו של שיווה מוויגיאן בהירווה טנטרה אומרת:
כאשר מתעורר מצב רוח נגד מישהו או בעדו, אל תשליכי אותו על אותו אדם, אלא השארי במרכז.
שיווה, וויגיאן בהירווה טנטרה
יש לכולנו נטייה טבעית להשליך, להקרין, את התחושות והרגשות שלנו על אחרים. אהבה, שנאה, כעס... אנחנו שוכחים את עצמנו ומתמקדים באחר, נשוא הרגש. אנו חשים שנאה או אהבה ושוכחים לחלוטין את המרכז הפנימי של הווייתנו. הסוטרה הזו מלמדת אותנו שכל רגש נובע בעצם מאיתנו, אנו המקור.
כשאנו אוהבים מישהו, קל לטעות ולחשוב שהוא המקור לאהבתנו, אך זה ממש לא כך. אנו המקור לרגש, והאדם האחר הוא רק מסך, עליו אנו מקרינים את הרגש. כשאנו אוהבים מישהו, הוא כה מקסים בעינינו, אבל הוא יכול להיות דוחה עבור אחרים. אם הוא היה המקור לאהבה, הרי כולם היו חווים אותו דבר כלפיו.
להשאר במרכז. לזכור כי אנו המקור. לא "לצאת החוצה" אל האחר, אלא ההיפך, לנוע אל הנקודה ממנה הכל נובע, פנימה אל המרכז. להשתמש בכעס, באהבה, בשנאה כרכב למסע קסום פנימה, אל המרכז הפנימי שלנו – ולהשאר שם ממורכזים.
סטיבן קובי קורא לזה "מרכזי חיים", ומספר ברוב חכמה, כיצד אנשים הופכים אובייקטים חיצוניים או אנשים אחרים למרכז חייהם, במקום להתמקד במרכז החיים האמיתי שלהם. כסף כמרכז חיים, דת, מין, אהבה, שנאה ועוד, מנהלים אותנו, במקום שאנו ננהל את חיינו מהמרכז שלנו. הרעיון של מרכזי חיים, או מרכזי מיקוד, מהווה אחת מאבני הבסיס להרגל הראשון שהינו בעצם הרגל האחריות האישית. אחד הדברים היפים בטנטרה הינו שהיא מטילה על כתפינו את מלוא האחריות האישית באופן טוטאלי, הרבה יותר מכל השקפת עולם אחרת, כולל בעידן המודרני.
מישהו פגע בנו, העליב אותנו, והכעס עולה, מתפרץ, כלפי האדם שפגע. אנו מקרינים את הרגש כלפיו. והוא, מה עשה בעצם? רק סייע לכעס שלנו לעלות. הכעס הוא שלנו, והעלבון שלנו. הוא רק איפשר לנו להתבונן בהם, לבחון את עצמנו בפנימיותנו ולשאול “מה בעצם גרם לי לתגובה כזו? איפה הרגישות שלי ולמה?". המקור לרגש נמצא בתוכנו, והאחר, בסה"כ פגע במקור, נגע בטריגר שלנו. אך אם אין בנו כעס, אין מה שיתעורר ויצא. אם נשליך דלי לבאר יבשה, לא נעלה מים. טנטרה, מתוך היותה נותנת לגיטימציה לחווייה טוטאלית של כל רגש, ואינה שופטת כל רגש, מאפשרת פינוי רגשי מדהים ואף מעניקה טכניקות שונות לכך, עד שבסופו של דבר אנו נותרים פשוט מלאי חמלה.
חשוב לזכור שעבור הטכניקה שמתוארת בסוטרה הזו, כל רגש יעבוד, גם רגשות קלים וגם רגשות כבדים, וזה לא חייב להיות כלפי אנשים, זה יכול להיות אף כלפי עצמים או מצבים. פשוט, כיוון שהצד השני אינו חשוב. אנו והמרכז הפנימי שלנו חשובים. כאשר נתרגל את זה שוב ושוב, נגלה דבר נפלא. מישהו עורר בנו כעס, נודה לו על ההזדמנות שנתן לנו להתבונן בעצמנו ונשכח ממנו. נכנס פנימה אל עצמנו, למרכז, עד שנגיע אל נקודה שקטה ודוממת, ואז הכל פשוט ישתנה.
אחד מגדולי הזן מאסטרים לין צ'י סיפר: "בצעירותי, הוקסמתי מסירות. היתה לי סירה קטנה. הייתי משיט אותה באגם לבדי ונותר שם שעות. פעם, הייתי במדיטציה בסירה שלי, בלילה יפיפה. סירה ריקה נסחפה בזרם ופגעה בסירתי. עיני היו עצומות, אז חשבתי לעצמי 'מישהו כאן עם הסירה שלו והוא פגע בסירתי'. חמתי בערה בי. פקחתי את עיני, מתכונן לומר משהו מלא כעס לאותו אדם, ואז הבנתי שהסירה ריקה. נותרתי תקוע... עכשיו על מי אוציא את הכעס? הרי הסירה ריקה. היא סתם צפה לה בזרם ופגעה בסירתי. לא היה לי מה לעשות. חסר טעם להוציא כעס על סירה ריקה." ולין צ'י ממשיך: "עצמתי את עיניי. הכעס אכן היה שם, אך ללא מוצא. נותרתי בעיניים עצומות וצפתי עם הכעס. הסירה הריקה אפשרה את הגשמתי, הבנתי. הגעתי לנקודה בתוככי עצמי באותו לילה דומם. הסירה הריקה היתה המאסטר שלי. היום אם מישהו בא ופוגע בי, אני צוחק ואומר 'גם הסירה הזו ריקה', עוצם את עיני ונכנס פנימה."
אנו מקווים שנהניתם וממליצים לכם בחום להפוך סוטרה זו לחלק מחייכם היום יומיים.
כולם מחפשים ביטחון.
תחושת הביטחון המוחלט היא אוייב הזוגיות הטובה!
יום אחד הסתובבנו בשוק הכרמל והיינו עדים לשיחה בין שני מוכרי ירקות.
אחד שאל את חברו "בטוח?"
וההוא ענה לו:
"בטוח זה רק בחולון"...
כמה חכמת חיים אמיתית ועוצמתית אפשר לשמוע בשוק הכרמל.
אנשים מחפשים באופן טבעי את תחושת הבטחון. למרות שהמושג "טבעי" אצלנו כבר איבד הרבה ממשמעותו.
בעלי חיים בטבע, עושים על מנת לייצר לעצמם ביטחון יחסי. בונים קנים, מטפסים על עצים, מחילות, בונים סכרים...
אבל מה שמייחד את כולם זה, שהם מודעים לתחושה המתמדת של חוסר הבטחון ועם זאת, חיים בה פשוט נפלא.
כאשר משהו שמערער את הבטחון הזה קורה, הם מתייחסים לגורם הסיכון כאן ועכשיו ואז, כמעט ממש מייד, הם חוזרים לשגרה.
(ואל תקחו כלבים בתור דוגמה. כבר הפכנו אותם ליותר אנשים מאשר כלבים).
כשאנחנו כותבים על "תחושת הביטחון המוחלט" אנחנו מתכוונים למשהו מאד ספציפי.
זה בעצם רצון לתחושה לא אמיתית, שאמורה לבוא מבחוץ, לא מבפנים.
אנחנו מתכוונים למצב שבו אדם חי חוסר אחריות אישית (במידה זו או אחרת). הכוונה כאן בעיקר לכך שאדם תולה את מה שקורה "לו" בגורמים חיצוניים ולא בבחירות שלו. בעקבות כך, הוא בעצם חווה חוסר בטחון עצמי. במיוחד במישור הרגשי.
כאשר זה קורה, האדם יבקש תחושת ביטחון מובטחת (guarantee). הוא רוצה שיובטח לו "מהשמיים", ומראש, בערבות, ששום דבר לא יקרה. שמה שהוא לא יעשה, הכל יהיה בסדר.
ביטחון כזה הוא בעצם ידיעה מדומה של הראש, לעומת תחושה מודעת של הלב.
הוא ההתבוננות על מה שאולי יהיה בעתיד לעומת מה שבאמת בפועל קורה כאן ועכשיו.
זהו סוג "בטחון" שבא ממקום של תלות.
כי כאשר אדם *שרוי* באותה תחושת ביטחון מדומה, הוא מרגיש שמישהו חתם איתו על חוזה עם ערבות מוחלטת. משום כך, הוא יכול כבר לנוח על זרי הדפנה.
דברים הופכים פתאום לברורים ומובנים מאליהם. אין יותר צורך להשקיע בקשר הזוגי. חס וחלילה להשקיע בקשר הרגשי. הרי מובטח לו מראש ששום דבר לא יקרה.
זה אולי נשמע לכם מוקצן, אבל זה לא. יש אנשים שבאמת חיים כך. לא סתם. הם אפילו עולים על בריקדות כשהם לא מצליחים לקבל את אותה תחושת ביטחון מדומה. הם דורשים מבני הזוג שלהם שיתחייבו בנפשם. כי אחרת....
כמובן שכל ציבור הקוראים שלנו לא כזה. ברור שכולם חיים אחריות אישית ומודעות.
:-)
אז אפילו אם בן/בת הזוג יסכימו לתת את אותה התחייבות חסרת שיניים, הרי שלאורך הזמן יצטברו משקעים, יקרו דברים, הם ירגישו שהקשר כבר לא מה שהיה, שבן הזוג לא באמת משקיע בקשר ובקיומו.
ואז, יום אחד זה מתפוצץ.
כמו שאומרים האמריקאים: The S**t hit the fan
מתי יש תחושת בטחון אמיתית בקשר?
דוקא כשנמצאים באותו מקום כמו החיות בטבע. כשמסכימים לחיות מחוץ לחומות. באיזור הסכנה. חשופים...
כאשר שני בני הזוג חיים אחריות אישית טוטאלית ומחוייבות לקשר (לא זה לזה. שם יש תלות באדם אחר. מחוייבות לקשר, שמביאה עימה חופש וחוסר תלות!) הם בונים יחד את הבטחון האמיתי שלהם יום יום ושעה שעה.
זהו בטחון שנוצר באופן רציף מהבחירות המודעות שבני הזוג בוחרים לאור כל מיני תרחישים.
התרחישים האלה יכולים להיות חיצוניים, פיזיים או חברתיים. הם יכולים להיות רגשיים תוך-זוגיים או אפילו פנימיים עצמיים. ועדיין, בני הזוג בוחרים בחירות נכונות במודעות ומקבלים גם אחריות מלאה על הטעויות שלהם.
הם לעולם לא לוקחים שום דבר, ולא זה את זו, ולא את הקשר כמובנים מאליהם.
הם בוחרים זה את זו כל יום מחדש.
תשימו לב שבכל אלה, אין משהו חיצוני שנותן ביטחון. ההיפך הגמור.
הבטחון בא מתוך ההתבוננות על התוצאות של הבחירות. או אז, בני הזוג מתרגלים לתחושה שהם בוראים במו ידיהם את העולם הזוגי שלהם ושהוא נראה בדיוק כפי שהם מתכננים אותו יחד. לטובת שניהם. מודל של Win Win.
זוג שחי בתחושה כזו של ביטחון - הוא זוג עוצמתי. זוג שיכול להגשים הכל. עבור זוג כזה, אפילו השמיים אינם הגבול.