⚔️🧘🏼‍♀️ איך מתמודדים עם מתח ולחץ בתקופת חרבות ברזל 🙌🏼⚔️

המאמר הזה נכתב בימים מאד קשים עבור כולנו, עם זאת הוא מתאים ונכון לכל יום ותקופה.
אנחנו כותבים "קשים" למרות שאנחנו תמיד מקפידים לומר וללמד "מאתגרים" מכיוון שהשפה בה אנו משתמשים קובעת המון.
הימים ימי מלחמת "חרבות ברזל". עברנו טראומה לאומית נוראה ואיומה שלא נודעה כמותה מימי תחילת היישוב העברי בארץ ישראל. המלחמה אינה רק בחזית בתוך עזה. זו מלחמה נפשית, רגשית, כלכלית ולצערנו, עדיין אפילו חברתית-פוליטית, עבור כולנו ללא יוצא מן הכלל.
בסיטואציה כזו נכנסים למצב הישרדות מאד תובעני.
הגוף שלנו משנה את כל הביוכימיה שלו. הוא מייצר כמויות גבוהות של קורטיזול ואדרנלין, הורמוני הלחץ וההישרדות. הוא מעכב ומנמיך את פעולות העיכול ומערכת החיסון (המשוייכות למצבים יותר רגועים). לאורך זמן התהליך הזה הופך לכרוני ופוגע בהמון מערכות, מגביר נטייה לדלקות (בעיקר באיזור ההישרדותי שלנו - איזור האגן. יש עדויות של עליה במקרים של דלקות במערכת השתן).
הגרוע מכל, זהו תהליך של פידבק שלילי. ככל שהגוף מותקף, נחלש, כך סף ההתמודדות הרגשי שלנו הולך ונעשה נמוך יותר. אנחנו יותר פגיעים לכל מילה או ביטוי שלא במקום, לכל ידיעה המתפרסמת בחדשות או בעיתונות. הכל מפחיד יותר, כואב יותר. כמובן שהמוח שלנו מייד מגביר את ייצור הורמוני הסטרס והתהליך הולך ומתעצם אם אנחנו לא מצליחים לבקר ולמתן אותו.

המצב הזה משפיע לרעה גם על הוותיקים והמנוסים ביותר מבינינו, אלו שחיים את היום-יום שלהם ברגוע, בקיאים ומנוסים בכל הכלים הרוחניים והרגשיים. זה קורה גם מכיוון שכולנו חלק מתודעה קולקטיבית ואנחנו מגיבים אליה. כאשר התודעה הקולקטיבית נמצאת בתדרים הנמוכים, כולם מגיבים.

ברור אם כך שחייבים לווסת ולמתן את גורמי מצב ההישרדות והלחץ. השאלה הגדולה היא - איך?

בואו נתחיל מכך שברור לנו שבאופן ריאלי, את מרבית גורמי הלחץ החיצוניים איננו יכולים לסלק ואף לא להתעלם מהם. אין כאן סיפורי בת יענה. מי שנפגע - פגוע. מי שילדיו או בני משפחתו משרתים בחזית או חשופים לסכנה לא יוכל להתעלם מכך. למי שחשבון הבנק שלו התרוקן פתאום בגלל המצב לא יעזור לדמיין אותו מלא. הוא יישאר ריק. לא נשנה את התהליכים המדיניים ברמה הלאומית (אלא אם אתם בממשלה, ואז די בטוח שהניוזלטר הזה לא היה מגיע לידיכם 🤣).

המורה הגדול שלי (בן) סטיבן קובי הסביר שיש לכל אדם שני מעגלים:
מעגל ההשפעה - זהו מעגל (מטאפורית. זה לא באמת בצורת מעגל) התוחם את יכולתנו להשפיע על מצב שהוא חיצוני לנו. משהו הקורה בסביבתנו.
מעגל הדאגה - תוחם את כל מה שאנו מודאגים ממנו.
אצל מרבית בני האדם, מעגל הדאגה עוטף את מעגל ההשפעה. ככל שהמרווח בין המעגלים גדול יותר כך אדם חש יותר חסר שליטה במציאות, לחוץ, מודאג, חסר השפעה על מציאות חייו. כל התחושות הללו רק מרחיבות את מעגל הדאגה עוד יותר. אותו מרווח בין המעגלים הוא הגורם העיקרי לכל תגובות ההישרדות הגופניות והרגשיות כאחד.
על מנת לחיות נכון וטוב אנחנו רוצים לצמצם את המרווח בין המעגלים עד כמה שניתן. ישנם שני סוגי פעולות שמסייעות בכך. האחת, המיידית יותר, הינה לצמצם את מעגל הדאגה. השנייה היא להרחיב את מעגל ההשפעה.

ההסבר הזה נפלא ונכון ועובד. אלא שבתקופות בהן המציאות משתלטת וטופחת על הפנים באכזריות, מאד קשה עד כמעט בלתי אפשרי להיצמד לעקרונות המתווים על ידי המעגלים הללו.
באמת, מי מסוגל לא להתעדכן בחדשות שמשפיעות על חיי כולנו פה במדינה. כשיש חטופים וחיילים נלחמים בעזה? מי לא דואג למשפחה, לפרנסה, למדינה? ומה עם מעגל ההשפעה? איך מרחיבים אותו בתקופה כזו?
ומה באמת יעיל?

בואו נתחיל מהדברים הכי מיידיים וישימים שיכולים לסייע לנו באופן פרטי.

1. פחות חדשות.

אפשר להתעדכן, אבל לא כל רגע ובטח לא בכל פרטי הפרטים. לא לפתוח כל כתבה וכל ידיעה. באמת שאין צורך לצפות בכל מהדורות החדשות. תתעדכנו רק במינימום ההכרחי. יש עיקרון נפלא שעוזר - "עד שלא אמרו לכם באופן מפורש שמשהו קרה, לא קרה כלום והכל בסדר". זה כמובן במידה, בקונטקסט, אבל זה תמיד נכון. יש לכם חייל/ת בחזית? הכל בסדר! אם תשבו ותכססו ציפורניים כל היום תזיקו לעצמכם ואפילו להם. הם חייבים אתכם חזקים כדי שיוכלו להרגיש את החוסן והתמיכה שלכם.

2. פחות רשתות חברתיות.

עשו לעצמכם טובה ענקית. אפילו אם אתם אלופי הרשתות החברתיות - צמצמו חשיפה למינימום ההכרחי. הרשתות מלאות היום בכל כך הרבה מסרים מדאיגים, פוגעניים, מזוויעים, שלא לדבר על שקריים, שזה יעשה לכם בעיקר רק רע! זה יגביר את רמות החרדה ויעצים את מעגל החרדה. למען האמת אין בכלל מינימום הכרחי. אפשר לחיות בלעדיהן ובכך תעלו את החוסן האישי שלכם.

3. פעילות גופנית

חשוב מאד להקפיד על פעילות גופנית סדירה. לא משנה איזו, העיקר שתעשו. השתדלו לשלב בין פעילויות הדורשות כח ותנועה (אפשר גם לחלופין). בעיקר כזו שמאפשרת לכם שהייה בחוץ, בשמש, בטבע. תלכו, תרוצו, תטיילו, תעבדו בגינה, משקולות, רצועות מתיחה. כל אחד ומה שמתאים לו. השילוב הזה יעצים את ההרגשה ויגביר את האנרגיה הזמינה שלכם. הפעילות הגופנית ממתנת באופן מדהים את הפרשת הורמוני הסטרס. היא מעשירה את הגוף בחמצן, משפרת מטבוליזם, מרגיעה מאד את פעילות מערכת העצבים, ועוד ועוד... אין כאן מספיק מקום לתאר את כל היתרונות שלה.

4. תזונה תומכת.

שימו לב היטב מה אתם מכניסים לגוף. בתקופות כאלה יש נטייה להכניס פנימה הרבה ג'אנק. קודם כל - בבקשה(!) אל תתנו לעצמכם בראש על אכילה רגשית. זה רק יגביר לכם את הלחץ והמתח, ינמיך עוד יותר את סף ההתמודדות הרגשית ואתם כבר מכירים את ההמשך. הקפידו על אוכל אמיתי, מלא, מזין. לא ניכנס כרגע ליותר מידי הסברים (ויש לנו המון). כמה המלצות חשובות: תזונה עשירה בשומנים בריאים (שמן זית, קוקוס, אבוקדו ושומנים מהחי), ירקות טריים, ביצים ומזון אחר מהחי על כל סוגיו (למי שמתאים לו, כמובן). המעיטו עד כמה שניתן במזון מתועש, מעובד וכמובן מסוכר. (כן - זה כן הזמן להפחית סוכר ויש לכך המון סיבות). בהחלט אפשר להנות משוקולד איכותי בכמות סבירה (רצוי מאד 85-90% מוצקי קקאו. בוודאי מ 70% ומעלה). תזונה משביעה (שובע זה לא כשהקיבה מלאה אלא כשהגוף מועשר בגורמים מזינים) מאד מאד מרגיעה לחצים ותורמת לתחושת רוגע.

5. מדיטציה!!! כל אחד יכול.

מנסיון, אין כזה דבר שמישהו "לא יכול" לעשות מדיטציה. בהחלט עשויה להתקיים התאמה של סוג המדיטציה לאופיו של אדם. לא כל אחד יכול לשבת בשקט ולהיכנס בקלות פנימה. יש אנשים שצריכים מדיטציות פעילות. אבל בין אם שקטה או פעילה - מדיטציה היא כלי מדהים להרגעה והפחתת לחצים. מעבר לכך, בזמן מדיטציה אנחנו יכולים להשפיע באופן ממש אקטיבי על סביבתנו ועל היכולת שלנו לברוא מציאות ולשמור על אהובינו מבחינה אנרגטית גדולה מאד. אם אתם דואגים למישהו בתקופה הזו, אין כמו להתכוונן (אפשר אפילו להדליק נר) ולהיכנס למדיטציה. אם אינכם יודעים איך או אינכם מנוסים, תוכלו להיעזר במדיטציות שהקלטנו. יחד עימן יש גם אלפי מדיטציות מודרכות זמינות ביוטיוב. אין צורך לשבת שעות. מספיק עשר דקות בבוקר ועשר דקות בערב כדי לחולל שינוי גדול. גם אם נכנסתם למצב כלכלי ירוד, זו דרך מדהימה לייצר שפע. כן - *לייצר*. אתם מוקפים בשדה קוונטי של בריאה (זה לא חירטוט. זה מדע מוכח) והתדר שאתם משרים בו, בורא. תבראו לכם שפע והוא יגיע. (זה ממש על קצה המזלג. זה נושא רחב יריעה ויש עוד המון מה ללמד אודותיו).

6. מוזיקה וצפייה.

שימו לב באיזו מוזיקה אתם בוחרים. כל אחד והטעם המוזיקלי שלו, אבל כשנמצאים בתקופה של הישרדות, פחות אידאלי לשמוע מוזיקה עם אנרגיה קשה. לכו על הקו היותר רך, מלודי, משמח, מקפיץ או קלאסי ומרגיע. לוו את היום שלכם במוזיקה _שאתם בוחרים_.
בנוסף, אפשרו לעצמכם קצת להרפות את המתח עם תכניות מצחיקות או סרטי קומדיה. זו אמנם הסחת דעת זמנית ואחריה חוזרים למציאות. אבל אם משלבים את הסחת הדעת הזו עם כל הטיפים האחרים, היא בהחלט תורמת.

כעת אנו מגיעים לכלים החזקים ביותר. אנחנו בני האדם, במהותנו הביולוגית, יצורים חברתיים מאד. הקשרים שלנו עם אחרים, עם קהילה וחברה חשובים לנו מאד. קשר עם אחרים יכול מאד לסייע לנו לצאת ממצב הישרדותי, בתנאי שהוא קשר נכון עם האנשים הנכונים.
זכרו שהאינטראקציה בין בני אדם היא בראש ובראשונה תודעתית-אנרגטית. לא כל אדם מתאים לנו בתדר, גם אם הוא בן משפחה או שאנחנו מחשיבים אותו בד"כ כחבר. בתקופה כזו חשוב לנו לברור את מי שממש מתאים לנו בתדר.

7. אספו הצלחות קטנות.

יציאה ממצב הישרדות נעשית עקב בצד אגודל ונבנית מ"הצלחות קטנות" (זה במרכאות, כי אין באמת גדול או קטן. הכל חשוב ומשפיע). תאספו לעצמכם הרבה הצלחות קטנות בהנמכת הלחץ והמתח ותחגגו אותן. למה הכוונה מהבחינה החברתית? שימו לב לסביבתכם. יש סביבכם הרבה אנשים חיוביים ואופטימיים שגם אם אינכם מכירים כלל, כמה שניות של אינטראקציה איתם יכולות להפוך קערה על פיה. אספו חיוכים, מילים טובות, ברכות שבאות מהלב, ניואנסים קטנים של טוב, מבט בעיניים.
באחד הימים היותר מאתגרים עבורי, נסעתי כל כולי מדוכדך ומכונס ומאד התקשיתי להרים את עצמי. הגעתי למחסום וחיכיתי בתור. בצד עמד מאבטח. פתחתי את חלון הרכב ושאלתי לשלומו. היו לו עיניים טובות וחיוך מהמם. בשניות שנותרו לנו עד שהגעתי למחסום עצמו התפתחו בינינו חילופי ברכות וממש הרגשתי איך כל מילה שנאמרה מהלב וכל מבט בעיניים בינינו העצימו אותי והרימו לי את מצב הרוח יותר ויותר. תוך שניות התחלף לי כל מצב הרוח והמשכתי את הדרך מחוייך. תאספו הצלחות קטנות.

8. סינונים ומינונים.

סננו אנשים! זה לא אומר שתזרקו עכשיו מהחיים שלכם את כולם. אבל מי שלא ממש תורם עכשיו למצב האנרגטי והרגשי שלכם, שואב אנרגיה, שיחכה קצת. שימו אותו (או אותה) רק לעכשיו, לפרק זמן מוגבל, בסוף התור. תדאגו שהמעגל הפנימי שלכם יהיה מלא רק במי שממש עושה לכם טוב על הלב. אם תקפידו לעשות זאת לאורך תקופה מסויימת (זה כמובן תלוי אדם ומצב), זה יאפשר לכם גם לעזור ולתרום לאלו שלא יכולים לתרום לכם ותוכלו להעצים אותם יותר. מה שאתם עושים כאן מקביל בעצם לצמצום מעגל הדאגה שלכם. יש פה עניין קריטי של סדרי עדיפויות.
אם יש מישהו שלא מתאים לכם בתדר אבל ממש חיוני שתהיו איתו ותתמכו בו כרגע, עשו זאת. אבל הקפידו על מינונים ועל היחס בין השהייה עימו/עימה ועם אנשים שכן מתאימים לכם בתדר.

9. התנדבות ותרומה.

הגדילו את מעגל ההשפעה שלכם על ידי תרומה והתנדבות. כל אחד יכול למצוא את מה שמתאים לו מבחינת האופי והסוג. אין כמו התנדבות ותרומה לסביבה כדי להגדיל את תחושת הערך העצמי, את תחושת ההשפעה והשליטה בסיטואציה. התהליך הזה הוא תמיד דו-סטרי. אין אפס. כאשר אתם תורמים אתם בהכרח גם נתרמים.

10. חבקו המון!

הציעו לכל מי שמתאים לקבל חיבוק. אותו העיקרון פועל גם כאן כאשר אתם מחבקים אתם גם מחובקים. באמת שאין כמו חיבוק טוב כדי להעניק תחושת ביטחון, רוגע, יציבות ושלווה. לא מדובר פה ב"חיבוקי סיירת" או "חיבוק של נהגי משאיות" (חס וחלילה ללא כוונת פגיעה במי שמשרת/שירת בסיירת, נוהג במשאית או שניהם 😉). זה לא חיבוק חטוף כזה המלווה בטפיחה עצבנית על השכם אלא חיבוק מלא, של כל הגוף, עם כמה נשימות ארוכות וטובות.
אל תקחו זאת כמובן מאליו שמישהו רוצה חיבוק. תשאלו, תציעו בעדינות. במידה ותיתקלו בסירוב, כבדו אותו מייד. אל תנסו לשכנע. זכותו של כל אדם לדרכו.
באופן כללי מגע עושה את זה. במיוחד מגע מסוג מקרקע. זהו מגע מאד מאד איטי ומונוטוני, יציב ללא תנועה כלל, כזה שלוחץ את הגוף לקרקע. הוא מאד מאד מרגיע את כל תחושות ההישרדות הבסיסיות.

הבטחנו 10 טיפים, אבל איך אפשר בלי עוד אחד? אז הנה ה 11 - חשוב מאין כמותו.

11. נשימה, נשימה , נשימה.

הקפידו מאד לשים לב ככל שניתן לנשימה שלכם. זו עבודה שנעשית לאורך כל היממה. כשנמצאים בתקופת לחץ, מתח והישרדות, הנשימה עושה הבדל עצום.
ראשית, במיוחד אם אתם מקיימים אורח חיים יושבני, ישנה נטייה לנשימה רדודה ושטחית. נשימת חזה הממלאת רק מחצית מנפח הריאות או אפילו פחות. זו נשימה מלחיצה מאד, שלא לדבר על מחסור כרוני בחמצן וחילוף חומרים נמוך. הזכירו לעצמכם כמה שיותר (אפילו לשים איזו מדבקה או תזכורת בשעון או בטלפון) - הזדקפו (חשוב!!!) ונשמו מלוא ריאותיכם כמה נשימות טובות.
שנית, אחת לכמה זמן, באופן ממש יזום, נשמו נשימה עמוקה ומאד מאד איטית. שאפו לפחות בקצב שמונה ונשפו אפילו יותר לאט. נשימה מהירה ורדודה מפעילה את מערכת העצבים הסימפטטית, זו האחראית על מצבי ההישרדות Fight-Flight-Freeze. נשימה איטית ועמוקה מפעילה את מערכת העצבים הפארה-סימפטטית האחראית על תגובות השובע והשלוווה.

חברים יקרים, אם הגעתם עד כאן כל הכבוד. יישמו כמה שאפשר.

זכרו - אנחנו כאן עבורכם תמיד ובמיוחד בתקופה המלחיצה הזו, לשוחח, לתמוך, להרגיע, לטפל בגוף ובנפש.
ושתמיד נדע ימים טובים ויפים - אמן. 🙏🏼

📢🆓 החזירו אותם הביתה! עכשיו 🏠‼️

לפני כשעה שבנו הביתה מעצרת התמיכה במשפחות החטופים ב"כיכר החטופים" בתל אביב. עמדו עימנו שם למעלה מ 100,000 איש וכולם נשאו תפילה בהתרגשות עם בקשה שמריטת העצבים סביב השחרור הצפוי הערב יסתיים ושאכן השחרור יתבצע.
כמובן שהיתה שם תפילה וקריאה נרגשת לשחרור של כולם, עד האחרון שבהם - ועכשיו. נראה שאין קונצנזוס יותר מאחד בימים אלו מאשר הרצון הקולקטיבי לראות את החטופים שלנו בחזרה הביתה, בריאים ושלמים.

התחבקנו שם עם ניבה ונקרט, חברה שלנו ושל המשפחה שהבן שלה עומר חטוף בעזה. אלוהים, לא ייאמן כמה האישה הזו חזקה ומעוררת השראה בכל מי שסביבה. בלי שום קלישאה, באנו לחזק ויצאנו מחוזקים.

וכאן, קטע הזוי. נתקלנו במאמר שכתבנו לפני מספר שנים שפשוט מדבר על התקופה הזו. אין הסבר אחר.

מזכירים עכשיו המון את צ'מברליין (ולא ניכנס פה לפוליטיקה למרות שמגרד לנו ביד...) והוא מופיע בראש המאמר הזה. בהמשך, צ'רצ'יל שהמוטו החזק שלו היה "לעולם אל תוותרו. לעולם, לעולם, לעולם." וגם אנחנו דבקים במסר הזה לגבי המצב הנוכחי, לגבי החטופים וכל המשימות הלאומיות שלנו - לעולם אסור לוותר על התקווה, על האור, על הנחישות והלכידות.

מלחמת העולם השנייה "התבשלה" ונפתחה בזמן שצ'מברליין היה ראש ממשלת בריטניה.
צ'מברליין היה אדם נינוח ורודף שלום, אך חסר נוכחות, כריזמה ואסרטיביות.
לאחר שהמלחמה הגדולה כבר היתה בעיצומה והמצב הלך והתדרדר, תפס את מקומו ווינסטון צ'רצ'יל.
צ'רצ'יל בהחלט לא היה אדם חסר בעיות בחייו האישיים והציבוריים. הוא התבגר בבדידות ללא חווית הורות. הוא היה אדם חם מזג, בעל נפש סוערת וחסרת מנוח, אלכוהוליסט. עם כל אלה, לאורך כל מהלך חייו היה אדם נועז ביותר, כריזמטי, חזק ונחוש, בעל נוכחות חזקה ומודל להשראה.
לאורך המלחמה הגדולה היו לא מעט מצבים בהם היתה בריטניה בסכנת התמוטטות מוחלטת ומצבים בהם מעמדן האסטרטגי של בעלות הברית עורער והיה בסכנה. אך נחישותו של צ'רצ'יל היתה אחד הגורמים החשובים בהצלחת בעלות הברית.

מספרים שבסיום המלחמה, צ'רצ'יל כינס מסיבת עיתונאים גדולה. כולם התכנסו נרגשים ומתוחים לשמוע מה בפיו של המנהיג הגדול שהוביל את מהלכי הניצחון.
צ'רצ'יל הגיע לבמה, התכופף אל המיקרופונים הרבים ואמר את המשפט האלמותי: "Never give up! Never, never, never!" (לעולם אל תוותרו! לעולם, לעולם, לעולם!). ואז, פשוט הסתובב ועזב את המקום.
זה המשפט העוצמתי שסיכם מבחינתו את כל פועלו במהלך המלחמה.

בתקופת החורף והאביב אספתי (בן) מכמה עציצי רקפת פורחים כמות יפה של זרעים. אני מאד אוהב לאסוף זרעים, לזרוע אותם באדמה ולחוות את נפלאות הטבע. מדהים בעיני שאפשר ליצור, לעיתים מצמח אחד בלבד, גינה פורחת מלאת יופי. לפני כחודשיים שלושה, טמנתי באהבה גדולה את הזרעים בעציצונים קטנים ובאדמה, עם תקוות גדולות.
דאגתי להניח אותם בפינה מוצלת, להתמיד ולהשקות כל יום כדי לשמור על הלחות ומידי יום הייתי עובר ובוחן את העציצונים כדי לראות אם נבט משהו.
ימים רבים חלפו ונאדא, גורנישט, כלום. אפילו לא עלעל או נבט אחד בודד.
התייאשתי מהזרעים. הייתי בטוח שמשהו קרה. אולי לא נשטפו מספיק מהחומרים מעכבי הנביטה שעוטפים אותם. אולי נאכלו על ידי מזיקים או אולי מבלי שידעתי, הם יבשו ומתו לפני שביצבצו ועלו. דברים רבים עשויים לקרות לזרעים שנטמנו באדמה.

המשכתי להשקות פשוט מכיוון שהעציצים היו בחלקה שמכוסה על ידי מערכת השקייה של הגינה כולה. מתזים המשיכו לשמור את האדמה לחה.
אבל אני - שכבר וויתרתי - לא טרחתי להעיף מבט יותר. תשומת ליבי הופנתה לדברים אחרים.

הבוקר, יצאתי לגינה ושמתי לב שעלו עשבים שוטים בעציצים הקטנים של הרקפות. החלטתי להוציא אותם מבעוד מועד כדי שלא אצטרך להתמודד בהמשך עם גידולי פרא. והנה, לאחר שתלשתי בזהירות את העשבים, נגלו לעיני נבטים יפיפיים של רקפות!!!

כל כך שמחתי ורצתי להראות לאפרת.
אחרי כן, הבנתי איזו טעות גדולה עשיתי כשוויתרתי.
הרי הרקפות הללו הן לא רק פרחים. הן יכולות להיות כל דבר בחיים שלנו!
הרקפות הללו יכולות להיות הבריאות שלנו, המשפחה שלנו, יחסינו עם החברים, ההישגים שלנו בעבודה, בספורט, בחיים החברתיים. הן יכולות להיות פרי היצירה שלנו. הרקפות הללו יכולות להיות המנהיגות שלנו את האנשים שסביבנו ואין זה משנה אם זו מנהיגות של משפחה או חברים או של אירגון ענק או חטיבה בצבא.

לא אחת כשאני מטייל בטבע אני רואה עצים שמצליחים לצמוח במקומות הכי לא הגיוניים שישנם. בתוך חריץ קטנטן בסלע, במקומות צחיחים ויבשים. הם לא מוותרים העצים הללו, לעולם. אני רואה צמחים שנפגעו שולחים שורשים מהגבעולים ונוטעים את עצמם מחדש באדמה, מצליחים לפרוח ולשגשג.

אני עובד עם נשים מיוחדות ואמיצות מאין כמותן. כאלו שנפגעו בחייהן בפגיעות קשות מנשוא. אלימות, פגיעה מינית, פגיעה רגשית נפשית. חלקן נפגעו בילדות המוקדמת. רובן מתמודדות בשלב מוקדם של התהליך שלהן עם תחושת וויתור גדולה, אפילו אובדנות. אני תמיד עושה הכל כדי לטעת בהן את האמת הצרופה הזו של לעולם לא לוותר. גם כשהכל נראה אבוד, יש תקווה לחיים טובים ויפים.
אני שמח לומר לכם שזה תמיד עובד. תמיד.
כמו אותם עצים שנאחזים בסלע, הן לומדות לא לוותר ויוצרות לעצמן חיים חדשים טובים.

החיים תמיד מזמנים לנו אתגרים. תמיד! חיים ללא אתגרים הם חיים ללא צמיחה והתפתחות. אלו חיים משעממים רצח שאין טעם לחיות אותם.
אבל הצמיחה וההתפתחות לא באים בגלל האתגרים. הם באים מתוך התגובה שלנו לאתגרים האלה. איך אנחנו מתבוננים על האתגר ועל עצמנו לאור האתגר הזה.
כשאנחנו מאמינים בתוך תוכנו שאנחנו יכולים - אנחנו צומחים ומתפתחים.

אבל אם נוותר, נוותר על כל סיכוי להצליח ואין זה משנה אם הסיכוי הזה הוא 70% או 3%. כי כשמוותרים, אוטומטית עוברים ל 0%. תחשבו על זה.
כשוויתרנו, ה 0% ממש מובטח לנו.

מצד שני, יש עוד היבט מיוחד לסיפור הרקפות.
דרכה של בריאת מציאות היא, שכאשר אנחנו שמים את התדר שלנו, את כוונת הלב והרצון האמיתי שבא מבפנים, באהבה - דברים נבראים עבורנו מייד.
זה ברמת התדר, שהם נבראים.
ההגשמה במציאות אינה תלוייה בכמה אנחנו עושים, עובדים, טורחים ומתאמצים. היא תלוייה בכך שאנחנו שומרים את עצמנו באותו תדר של מה שאנחנו מבקשים לברוא.
הרבה פעמים, הדרך הכי יעילה להגשים מציאות היא פשוט לשחרר את הצורך, להרפות. להניח ליקום לעשות את העבודה וזה קורה.
כל עוד אנחנו בתדר.
בהחלט יכול להיות שדווקא אותה "השתדלות טרחנית" שהיתה לי בהתחלה, היא שעיכבה את התהליך? מי יודע. הרי לרקפות יש חיים משלהן...

דבר אחד ברור - לעולם, לעולם, לעולם אל תוותרו!!!

וכשהאתגר נראה גדול מידי, קשה מידי, אולי זה בחיים האישיים, בזוגיות, עם המיניות - אפשר ורצוי להיעזר במי שיכול לתת דחיפה וקפיצת מדרגה.
אנחנו כאן עבורכם באהבה, עם דלת פתוחה והמון ניסיון ויכולת, לעזור לכם שיהיה קצת יותר קל ואפשרי.
אל תהססו. פשוט צרו קשר.