אנחנו מפרסמים מידי שבוע מאמר מעניין ומקורי בנושאי העיסוק העיקריים שלנו: מיניות, טנטרה, זוגיות והתפתחות אישית.
את המאמרים תוכלו לקבל, יחד עם עדכוני הפעילויות והסדנאות השוטפות שלנו אל תיבת המייל שלכם. הניוזלטר נשלח אחת לשבוע.
על מנת לקבל את המאמרים והעדכונים, הזינו את כתובת המייל שלכם כאן.
אנחנו שונאים ספאם. לעולם לא נמסור את פרטיכם לאף אחד!
לאחרונה פינינו לנו זמן לעיסוקים ושונים.
בין היתר, פינינו את הזמן לעבד את האדמה ולסדר גינה קטנה בבית. ייחוד רב יש בה, בעבודה בגינה. עבורנו זהו זמן נפלא לחיבור חזרה אל הטבע, אל אמא אדמה, פעילות גופנית בשמש הנעימה, הזדמנות למדיטציה טובה, וכתמיד - הזדמנות ללמוד שיעור או שניים מהטבע.
בשנת 1964 מצאה משלחת ארכיאולוגית בראשות יגאל ידין במצדה, זרעי עץ תמר בני אלפיים שנה.
הזרעים שכבו שנים ארוכות במגירה של ארכיאולוג אחד, עד שבשנת 2005, בוטנאית אופטימית במיוחד בשם איילין סולווי מקיבוץ קטורה ביקשה אותם.
היא טמנה אותם באדמה בתקווה גדולה. התדהמה היתה עצומה כאשר אחד הזרעים נבט וגדל. לעץ היא קראה "מתושלח". חמש שנים לאחר מכן היא הנביטה זרעי תמר עתיקים 200 שנים יותר.
המבנה המיוחד של זרע התמר, בשילוב עם תנאי האקלים של מדבר יהודה איפשרו לזרעים לשרוד אלפי שנים במצב חי.
זהו מקרה נדיר במיוחד, בדרך כלל, התמונה אינה כזו.
קופסה גדולה, ובה עשרות זרעים של תורמוס הרים כחול היתה לנו בבית. זרעים שאספנו בעמל רב לפני שלוש שנים. אנחנו מאד אוהבים את התורמוס הכחול. צמחים גדולים שעשויים להגיע לגובה של מטר, עם תפרחת יפה בצבע כחול בוהק. היו לנו שנים בהן הגינה כולה כוסתה בתפרחת הכחולה, מחזה מרהיב ביופיו.
בכל זרע, עטוף שכבה של חומר עשיר ומזין, נח לו עובר קטן. אנרגית חיים מרוכזת, נחה לה בתוך מספר תאים, שממתינים להזדמנות. ממתינים לתנאי האור והלחות, שיסמנו להם להתחיל למשוך אליהם עוד ועוד מאנרגיית החיים המופלאה הזו. הזדמנות שתאפשר להם להתחיל בתהליכים שינצלו את חומרי ההזנה העוטפים, לשלוח שורשון קטנטן ועדין אל אמא אדמה, ועלה או שניים ירוקים וקטנים שיפרצו אל פני השטח ויגמאו מאור השמש.
תהליך מדהים ומלא הוד והדר עובר הזרע הקטן שהופך לצמח.
אך תכונה יש לה, לאנרגיית החיים הזו, היא לא מחכה לעד. לכל זרע יש משך חיים מוגבל שאחריו יכולת הנביטה קטנה בהרבה עד שהיא נעלמת. באופן כללי, ככל שהזרע יותר גדול וכבד, יותר עשיר בחומרי הזנה, כך משך החיים הניתן לעובר הקטן החבוי בו, מוגבל. זרעי התורמוס גדולים מאד, במיוחד אלו של תורמוס ההרים. הם עשירים מאד בחומרי הזנה, ולכן, משך החיים שלהם הינו בד"כ כשנה.
לא היינו מוכנים לוותר.
טמנו את זרעי התורמוס בחלקה שהקצנו עבורם במיוחד בכניסה לבית, והתפללנו. כל בוקר היינו יוצאים לראות אם נבטו הזרעים. לאחר שבועיים שלושה הבנו, שאת התורמוס השנה, לא נראה. חפרנו באדמה וגילינו לדאבוננו, שהזרעים אמנם תפחו והתרככו, אך לא נבטו, הרקיבו והעלו תולעים שלפחות הן נהנו קצת, כך נראה היה. היתה אכזבה, למרות שידענו מראש מה היו הסיכויים. אנרגיית החיים המופלאה עזבה, ועברה לה למקום אחר.
ג'ים רון היה אומר בחיוך,
אלוהים עושה איתנו אחלה עסק. הוא אומר לנו - זה עניין מאד מאד מסובך לגדל עץ.
ג'ים רון
לכן, אני עושה איתכם עסק, אני אדאג להכל. לכל התהליכים המסובכים שצריך, אני אצמיח גזע ועלים ופרחים...
אתם - רק תטמנו את הזרע באדמה ותשקו
באמת - אחלה עסק, לנו נשארה העבודה הקלה. עדיין, אפילו את זה,אנחנו לא תמיד עושים כמו שצריך ובזמן.
האלגוריה לחיים נרחבת כל כך, שניתן ליישם אותה לכל תחום.
תחשבו לדוגמא, על הבריאות שלנו. גוף האדם הינו מכונה מורכבת ומופלאה ברמה שלא תיאמן. מי שלמד אי פעם ביולוגיה (אנחנו מדברים על למד, לא ישב בכיתה והשתעמם 🤣 יודע, עד כמה מורכב הגוף הזה. אנחנו נולדים עם כל המורכבות המדהימה הזו, וחיים איתה כמובנה מאליה.
גם כאן, בדיוק כמו עם הזרע, ההתייחסות זהה. אנחנו צריכים להשקיע באופן יחסי כל כך מעט כדי לשמור על הבריאות. כה רבים מבינינו כושלים גם במעט הזה, אוכלים ג'אנק, ישנים מעט מידי, לא עושים די פעילות גופנית, צורכים אלכוהול, מעשנים, מעבידים את הגוף בפרך עד שהוא קורס.
בדיוק כמו עם הזרעים, אם אנחנו מחכים יותר מידי ישנם נזקים מצטברים שכבר אי אפשר, או קשה, לתקן, להעלים. צריך לטמון את זרעי הבריאות ב"אדמה", רגע קודם. לא לחכות.
גם בנושא השפע הכלכלי זה עובד (או לא עובד 😂) כך. כמה פעמים קרה לכם, שחשבתם על רעיון מסויים שנראה לכם גאוני ממש, אבל מכל מיני סיבות לא עשיתם איתו כלום. אחרי כמה זמן, ראיתם את הרעיון שלכם מוגשם על ידי מישהו אחר. כמוצר על המדף, כספר, כרעיון, הופעה...
"כסף אוהב מהירות" אומר ג'ו ויטאלי, מיוצרי הסרט "הסוד". אם אתם רוצים להשיג משהו ויש לכם רעיון - פעלו מייד. אל תחכו. אל תשאירו את "קופסת הזרעים" שלכם על המדף. גם כאן יש אנרגיה יוצרת. כמו הזרע הקטן שנטמן באדמה יש לנו היכולת למשוך אלינו בעזרת המחשבה, הרצון והרגשות עוד ועוד מהאנרגיה היוצרת. היא הולכת ומצטברת עד שהיא מאפשרת לנו להגשים את הרעיון ולהופכו למציאות.
לסיום, נראה לנו יפה להביא בפניכם ציטוט מתוך הספר "טאו לכל יום" ובו גישת הטאו לזרע, שמסמל יותר מכל את השלם.
צמח שלם יש בזרע.
טאו
אדם שלם יש בביצית.
כל דבר חי בעולם מוצאו בזרע,
וכל דבר חי בעולם מת ונופל לאדמה.
גופים נרקבים כדי להזין את האדמה ולשחרר את הזרע.
זאת הלידה מחדש האמיתית....
...הזרע הוא כל מה שאנו רוצים לדעת.
הזרע הוא המרכז.
הזרע הוא המקור,
והמקור הוא הטאו כולו.
אנחנו מזמינים אתכם לבחון את מדפי הנפש שלכם, לזהות אולי, איזו קופסת זרעי חכמה, אהבה, התפתחות, בריאות, שממתינים כבר זמן רב שתזרעו אותם. רוצו לכם לגינת החיים וזרעו, לפני שיפוג התוקף.
לא מעט פעמים קורה שאנחנו "לא מבינים בגינון". אנחנו רוצים לטמון באדמה זרעים הקשורים להתפתחות האישית שלנו, לזוגיות או יצירת זוגיות, למיניות אבל לא ממש יודעים איך. אנחנו זקוקים להנחייה, תמיכה וליווי בדרך.
אנחנו מזמינים אתכם לבחור בנו כיועצי הגינון שלכם.
נשמח לארח אתכם לפגישת היכרות ולצאת איתכם למסע הכי מרתק של חייכם.
נלווה אתכם במסע הזה, נתמוך בכם לא רק במהלך הפגישות אלא גם ביניהן. אנחנו זמינים תמיד.
דמיינו שאתם פוסעים ביער ונתקלים בענף של עץ שמתהפך. תחתיו אתם מגלים משהו צהוב ולח, דומה למשהו שהייתם מקנחים מהאף. המשהו הזה נקרא צורת הפלסמודיום של זן של רירית slime mold. הרירית ממלאת תפקיד חשוב מאד במחזורי החיים של הטבע מכיוון שהיא ממחזרת חומר אורגני ומחזירה אותו לשרשרת המזון.
ליצור המוזר הזה אין מח, אין לו מערכת עצבים וכל כולו תא אחד ענק עם אלפי או אפילו מיליוני גרעינים שהתאחדו. היצור הזה כמעט שלא השתנה כלל במהלך מיליארד שנות אבולוציה.
בעשור האחרון, הוא שינה את כל הדרך בה אנו חושבים על אינטיליגנציה, תפיסה ויכולת לפתרון בעיות. הוא חולל מהפיכה עצומה בעולם המדע. ככל יצור חי, הוא חייב לדאוג לתנאים האופטימליים להישרדותו והתרבותו. פה זה נעשה מרתק מכיוון שיש לו יכולת למידה מפתיעה, זיכרון ויכולת לפתור בעיות. לא רק שאין לו מח או מערכת עצבים, אין לו אפילו רקמה ממויינת ספציפית. למרות זאת, הוא מסוגל לפתור מבוכים באופן מדהים ולזכור סוגי חומרים שונים. פעם היינו חושבים שרק חיות מפותחות מסוגלות למשימות כאלה. זה הופך את כל צורת החשיבה שלנו אודות התבונה, או לפחות צריך להפוך אותה.
מאז ששילבתי את הלימוד של הטנטרה עם הידע שרכשתי במהלך שנות לימוד רבות כולל דוקטורט בביולוגיה, נעשה לי ברור יותר ויותר, שהתודעה היא המאפשרת את הביולוגיה ולא הביולוגיה מאפשרת את התודעה. התודעה משתמשת בביולוגיה על מנת להתרחב ולהתפתח. כעת אנו מבינים שיש הרבה יותר מדרך אחת שבה זה מבוצע.
היצור המדהים הזה פתר כל מבוך שהוצב בדרכו באופן מושלם. כאשר הציבו בפניו מבוך עם דגם של הרכבת התחתית של טוקיו על תחנותיה, הוא התארגן בדיוק על פי הסידור של מערכת התחתית, רק שהוא עשה את זה באופן יותר אינטיליגנטי ופחות פגיע לתקלות. אם קו אחד נפגע, המערכת המשיכה לתפקד.
יותר מזה, התברר שהיצור הזה מסוגל לפתור את הבעייה של סוכן המכירות הנוסע (בעייה מתמטית סבוכה ביותר שמשמשת אתגר למתכנתים).
את הזיכרון שלו להיכן היה לו פעם אוכל או לחומרים שהוא לא אהב, הוא מסוגל להעביר ליצורים אחרים כמותו עימם הוא מתאחד (תודעה קולקטיבית).
כל העובדות הללו מדהימות ומפתיעות את החוקרים שמתחילים להבין שיש קצת מקום לענווה ושהאינטיליגנציה שלנו אינה הדרך היחידה ביקום הנפלא הזה. אותי אישית זה קצת פחות מפתיע. זה מאד מחזק בעיני התבוננויות שאני עצמי ערכתי לאורך מספר שנים. אני מגדל מצחי נוי בשם דיפלודניה. אלו צמחים מטפסים ומתלפפים. יש להם לחלוטין אינטיליגנציה ותפיסה סביבתית מדהימה. הצמח הזה יכול לשלוח שלוחה באורך של מטר וחצי ממנו, ישירות בדיוק לאלמנט שעליו הוא יכול להתלפף. הוא לא שולח סתם שלוחות בכל כיוון ונתפס במקרה. הוא שולח את השלוחה במדוייק ובמכוון. כיצד הוא עושה זאת? האם הוא "רואה"? האם יש לו חושים שונים מאלה שאנו מכירים? (סביר להניח). פעם שתלתי בשעת ערב שני צמחים כאלה בעציצים תלויים. למחרת בבוקר, רק 10 שעות אחרי, הצמחים הרימו את כל השלוחות שהיו להם והתלפפו בדיוק על 3 מוטות שתלו את העציץ. פשוט מדהים. ברור לי שיש להם אינטיליגנציה שאנו איננו מסוגלים להבין.
יש בין צמחים מערכות תקשורת, זה כבר מוכח מדעית. וגם בין צמחים וחרקים.
כאשר מתחברים לעומק הטנטרה ובאמת חיים את התפיסה המלמדת כי הכל אחד, הכל הווייה אחת גדולה ומאוחדת, ושהכל בעצם אינו חומרי כלל, מבינים שאנחנו בראש ובראשונה תדר ואנרגיה ושהתודעה היא זו המקיימת את החיים ולא המערכות הביולוגיות המביאות אותם לידי ביטוי ארצי.
גם פיזיקת הקוואנטים כבר מראה לנו שיש לתודעה השפעה משמעותית בתוך העולם הקוואנטי. ההתנהגות של החלקיקים בעולם הקוואנטי מותנית בעצם ההתבוננות והתודעה. חלקיקים מתנהגים בהתאם לפונקצייה הסתברותית שנקראת "פונקציית הגל". הפונקציה הזו מתארת מערך היתכנויות של חלקיק להתקיים על פני מרחב זמן מסויים (ההסבר סבוך, לא ניכנס לעומק כאן). ברגע שאנו מפעילים את התודעה שלנו ומודדים, פונקציית הגל "קורסת" ואז אנחנו רואים חלקיק במצב אנרגטי מסויים ולא כמערך של אפשרויות.
זה מתחבר בעיני לחלוטין לתפיסת העולם הטנטרית ולרעיון ה"מאיה" - האשליה הגדולה של הקיום הפיזי.
אז, בפעם הבאה שאתם רואים עובש, רגע לפני שאתם מנקים, תזכרו שאתם רואים עוד צורת ביטוי לאינטיליגנציה היקומית שעוטפת אותנו.
ואם כל זה מרתק אתכם כמו שאותנו, בואו אלינו ללמוד ולהעמיק בתפיסת העולם המדהימה והעתיקה הזו.
איך עושים את זה?
באים לסדנאות, באים למפגשים אישיים ויוצאים לדרך מדהימה וייחודית בליווי שלנו.
אנחנו כאן עבורכם. הדלת תמיד פתוחה.
"לא-תעשה לך פסל, וכל-תמונה,
שמות כ' פסוק ג'
אשר בשמיים ממעל, ואשר בארץ מתחת
ואשר במים, מתחת לארץ.
לא-תשתחווה להם, ולא תועבדם"
בכל רחבי המזרח הרחוק תוכלו למצוא פסלים שונים של הבודהה. כיום הם כבר נפוצים בכל רחבי העולם. אחד המרשימים שבהם נמצא בסין. על גדת נהר רחב, חצוב בסלע אדום כאש, פסל בודהה שגובהו 70 מטר. זהו הבודהה של להשן.
הפסל כה עצום עד כי ניתן לראותו בשלמותו מהרגליים עד הראש, רק מתוך סירה בנהר.
אנחנו חושבים לעצמנו איזה שד דוחף מישהו לחצוב בסלע פסל בגובה של בניין בן 23 קומות?
אולי מישהו שיש לו כזה קטן ומפצה את עצמו?
טוב, ברור שלא... 😂
אז למה לא פסל בעצם?
לא תעשה לך פסל, נאמר בספר שמות. המצווה השנייה בין עשרת הדברות. דרכן של הדתות היא בדרך כלל, לומר מה לא. ומה כל כך חשוב בלא לעשות פסל?
יש כאן מורכבות גדולה, יש כאן עומק גדול. כאשר אדם עושה פסל ומעריץ אותו, הוא בעצם תוחם את האלוהות למשהו שיש לו התחלה וסוף. הרי התפישה של הבורא הינה של האינסוף. הוא גם מגביל את האלוהות לזמן ומקום. הוא כושל מלראות את האלוהות כאחד שהוא הכל.
כשאדם עושה פסל ומעריץ אותו, הוא בעצם נמצא בחוץ, בחומר, הוא לא מודע למה שמתחולל פנימה, בו. הוא לא מסוגל לראות את עצמו כחלק מהבורא, כי העבודה היא חיצונית, שטחית. הוא מגביל את עצמו לדמות או תכונה מסויימת.
אז מה הקטע של פסלי הבודהה?
הרבה אנשים לא מבינים את המשמעות העמוקה של פסלי הבודהה השונים. כל מי שביקר במזרח יודע שיש פסלי בודהה בכל מקום. אנשים נושאים איתם פסלוני בודהה קטנטנים, נתונים במעיין מיקרו מקדש, כמו שאצלנו יש מי שנושא איתו ספרון תהילים לכל מקום.
מצד שני - פסלי בודהה ענקיים, של עשרות מטרים, עומדים, יושבים (הכי נפוץ) או שוכבים.
מי שרואה זאת מבחוץ בלי להבין את העומק, חושב שהאנשים סוגדים לבודהה כמו עבודת אלילים.
באיזורים שונים של המזרח, ישנם פסלי בודהה שונים, שמייצגים תכונה שונה של הבודהה.
ביפן, נפוצים פסלי הבודהה הצוחק. איש שמנמוך, כרסתן עם בטן ענקית, שצוחק צחוק גדול. זהו הצחוק שצוחקים כאשר מגיעים להארה. כי כשמגיעים להארה, קולטים פתאום, עם כמה בולשיט אנחנו מתעסקים בחיים שלנו.
בהודו, לפסלי הבודהה פנים חתומות אך שלוות מאד. שיא השלווה והרוגע. זוהי השלווה האלוהית של ההארה.
בקוריאה, יש לפסלי הבודהה תווי פנים קוריאניים.
בסין, יש לפסלי הבודהה השפעה מהשושלות השונות לאורך השנים. לחלקם (במיוחד המאוחרים יותר) יש תווי פנים אנושיים, סיניים, עשירי הבעה.
הבודהה הפנימי שבי
בעצם, יש לפסלי הבודהה מטרה מאד מוגדרת. הרעיון בפסלי הבודהה הוא להזכיר לו לאדם, את דמות הבודהה הפנימית שבו. להזכיר לאדם שהוא שלוחה ישירה של הבורא, שהוא בעצמו בודהה. כל מה שעליו לעשות, הוא להרשות לשקט הפנימי שבו לבוא לידי ביטוי. הגישה נראית לכאורה שונה בתכלית מגישת הדת, אבל בעצם אם נתבונן לעומק, גם כאן הדחיפה הינה להתבוננות מעמיקה פנימה. בעצם, אדם שרואה את הבודהה באור הנכון, הפסל מזכיר לו דוקא להתחבר לשקט הפנימי שבו.
במזרח עובדים המון עם סמלים. גם בטנטרה. יש יאנטרות (סמלים גיאומטריים מקודשים מורכבים), יש מנטרות (סמלים קוליים שנאמרים), ויש מודרות (תנוחות או מצגי ידיים או גוף). כשאדם משתמש במודרת ה"נמסטה", הוא מזכיר לעצמו את האלוהי והמקודש שבו ובאחר. כך גם, כשאדם רואה את הבודהה, הוא נזכר להכנס את תוככי מעמקיו, ולהתחבר לבודהה הפנימי שבו.
אז בפעם הבאה כשתראו פסל של בודהה, קחו נשימה עמוקה, תעצמו עיניים אם תוכלו, ולכו אל הלב שלכם. הזכרו בניצוץ האלוהי שהנכם, הרגעו והתעצמו.
אם אתם רוצים ללמוד לעומק עוד על עצמכם, על העולם הקסום, המעמיק והמרהיב של הטנטרה, תפיסת עולם מדהימה ודרך חיים. אם אתם רוצים לשדרג את החיים, המיניות, הזוגיות ולפגוש את הבודהה הפנימי שבכם - קחו לעצמכם דקה, שלחו ווטסאפ, קבעו איתנו פגישת היכרות בת 45 דקות, חינם ללא תשלום, על כוס קפה. נכיר, נשוחח ונצא לדרך חדשה ומרתקת.