אנחנו מפרסמים מידי שבוע מאמר מעניין ומקורי בנושאי העיסוק העיקריים שלנו: מיניות, טנטרה, זוגיות והתפתחות אישית.

את המאמרים תוכלו לקבל, יחד עם עדכוני הפעילויות והסדנאות השוטפות שלנו אל תיבת המייל שלכם. הניוזלטר נשלח אחת לשבוע.

על מנת לקבל את המאמרים והעדכונים, הזינו את כתובת המייל שלכם כאן.


אנחנו שונאים ספאם. לעולם לא נמסור את פרטיכם לאף אחד!

לחצו על הכותר על מנת לקרוא את המאמר הרצוי.

🐃🐂🐫 איפה הצבי שלכם??? 🐫🐂🐃

את המאמר הזה כתבתי לפני כמה שנים אך לא רק שהנושא תמיד רלוונטי, אלא אף נדמה כאילו זה קרה רק אתמול. התמונות עדיין חיות בי כמו ממש רצות על איזה מסך קולנוע ענק, מוקרנות יחד עם הרגשות שאפפו אותי אז.

הבוקר יצאתי לריצה.
האמת שהגוף שלי לא ממש מתעורר בבוקר יחד איתי. אני יכול לקום מלא מרץ ליום חדש, אבל לגוף יש את הקצב שלו. לכן, בריצת בוקר אני בד"כ יותר חלש. אני תמיד נהנה מאד בריצות. כבר כתבתי על זה לא פעם. אני רץ בשטח, בטבע. כמעט כל ריצה מזמנת לי הפתעות יפות. פרחים פורחים בעונתם, עופות דורסים, נחשים ושאר בעלי חיים. כל פעם שאני חוזר מהריצה אפרת שואלת בחיוך "נו, מה ראית היום?"

עשיתי היום את המסלול הקבוע שלי. אבל הגוף היה כל כך עייף שהיה לי ממש מאתגר. כנראה השילוב של שעת בוקר מוקדמת יחד עם עייפות מצטברת מהסופ"ש עשו את שלהם. כשרצתי במעלה הגבעה עצרתי כמה פעמים, מתנשף, חסר נשימה. במהלך הדרך חזור כבר ממש חשתי את העייפות. השמש קפחה על הראש, החום התגבר. הפה יבש והרגליים בוערות. לא שוויתרתי, לא שהפסקתי להנות, אבל יכולתי לחוש את ההשפעה על הריצה. הרגליים הפכו כבדות, הצעדים קטנו במשהו. הגוף סחב הרבה פחות מהרגיל.

המפגש עם הצבי!

ופתאום הרמתי את הראש כי קלטתי תנועה, ואז - ראיתי אותו.
ממש 3-4 מטרים לידי התרומם צבי ענק ממחבואו. הוא עמד עם הגב אלי. הלובן של חלק גופו האחורי בהק בשמש הבוקר ויצר קונטרסט נפלא עם הפס השחור של זנבו. גופו תמיר וזקוף. הוא עמד שנייה ואז פתח במנוסה. כבר ראיתי לא אחת צבאים במהלך הריצה, אפילו בעדרים. אבל מעולם לא ראיתי צבי כל כך קרוב אלי. ממש נפעמתי.
התגובה הראשונה שלי אחרי ה"וואו" הנדהם, היתה הודייה עצומה על ההזדמנות, על המתנה הנפלאה של החווייה. אבל אז החלטתי שלא מספיקות לי 5 השניות איתו והגברתי את קצב הריצה כדי לרדוף אחריו.
יש תופעה מוזרה. כבר נתקלתי בה עם הרבה חיות. הן בורחות בקו ישר עם מסלול הריצה שלך (מה שהן תופסות בעצם כמסלול הרדיפה). במקום לזגזג ולתעתע, הן עושות את הטעות הגדולה ביותר שאפשר. זה קרה לי גם עם ארנבות מדבר ועוד חיות.
הצבי ברח ממש על מסלול הריצה שלי ובכל פעם שהוא נעלם לי מהעין הגברתי קצב וראיתי אותו שוב. זכיתי כך לראות אותו במשך זמן יחסית ארוך עד שהוא פתח מבערים ונעלם במעלה הגבעה, לא לפני שעמד בראשה זקוף ותמיר, קרני ענק בראשו, כולו הדר והוד והתבונן בי ארוכות.

המשכתי את הריצה ומה שעלה לי למודעות בעיקר היתה העובדה שברגע שראיתי את הצבי, נשכחה ממני כל העייפות. הגוף שלי נשטף באדרנלין, פיתח חיים חדשים משל עצמו ונמלא מרץ וחיוניות. יכולת הריצה שלי התגברה פלאים. הכל נשכח ממני - החום, הלאות, היובש בפה. כל כולי הייתי נתון לצבי הזה.

מה נותן אדרנלין בחיים?

חשבתי על כל הדברים שמאתגרים אותי בחיים, בעבודה, בעשייה ואיך אני מתמודד איתם. קלטתי שבכל תחום כזה אני מוצא לי איזה שהוא "צבי". כשאין לי "צבי" כזה, אני באמת מתנהל כמו שהתנהלתי במרבית הריצה. רץ מכח הבחירה וההחלטה, מכח ההרגל, מכח המטרה ששמתי לפני (כמו ההכנה למרתון המדברי שבו רצתי חצי מרתון), מכח המשמעת העצמית של "צריך" או "בריא"... אבל כשיש לי "צבי", אני לא יכול לחכות להתחיל לעשות, להגיע לעבודה (או לאן שצריך), אני חושב כל הזמן על מה שמונח לפני, על איך לעשות. אבל בעיקר אני נהנה מזה!!!, אני נמלא בחיוניות, אני מתלהב, לא רוצה להפסיק, רוצה לעשות עוד ועוד...

כשהמשכתי לרוץ, הגעתי לעוד גבעה מאתגרת במהלך הדרך חזור. השמש עלתה יותר. החום והעייפות גברו. החלטתי שאנסה לדמיין שאני רודף אחרי הצבי במעלה הגבעה. מה ר מאד גיליתי שזה לא עובד לי. רצתי לאט, עצרתי, התנשפתי כמו קטר קיטור ישן... ואז הבנתי - זה לא מספיק לדמיין צבי - הצבי חייב להיות אמיתי!
חשיבה חיובית דמיונית לא מספיקה כדי להיכנס למצב הווייה של חיוניות, מרץ והנאה מהעשייה. מה שאנחנו מבקשים להשיג חייב להיות מוחשי ואמיתי עבורנו, גם אם הוא לא פיזי. רק אז אנחנו יכולים להגיע לשיאים חדשים ולהנות הנאה מושלמת מכל מה שאנחנו בוחרים לעשות.

אז, איפה הצבי שלכם???

ואפרופו צבאים...
כשמדובר במערכות יחסים, מיניות או התפתחות אישית, כשנכנסים להרגלים ודפוסים, כשנתקלים באתגרים, לפעמים צריך איזה צבי.
בדיוק כמו שהצבי הזה הופיע לי מבחוץ, לא מתוכנן, כמתנה גדולה של חווייה, צמיחה ותובנות, כך אנחנו מציעים לכם את ה"צבי" שלנו בצורת סדנה עם קבוצה, או מפגש אישי להעצמה אישית או זוגית.
בדיוק כמו שהצבי הזה יצר אצלי פרץ שמחה ואדרנלין שהזניקו אותי קדימה, כך יאפשרו לכם סדנה או מפגש אישי לזנק קדימה עם התלהבות ושמחה. יזרימו אדרנלין לחיי הזוגיות והמיניות שלכם, או לחייכם בכלל.


#ריצה #צבי #הנאה מוטיבציה #אדרנלין #מרתון #חצי_מרתון #אתגרים #בן_ואפרת

💏😘💋 על אהבה זוגית וקבלה מוחלטת. 💋😘💏

הנה פוסט בפייסבוק שפורסם ע"י בן בעבר וריגש אנשים רבים. אנחנו חולקים אותו איתכם כאן, בדיוק כפי שפורסם במקור.


תשובה שכתבתי היום לזוג שאנחנו עובדים איתו בתהליך זוגי. הוא בא ממש מהלב, בלי לסנן כלום, ובגלל שהוא אמנם כתוב מאד אישי עבורם, אבל לא חושף שום פרט אישי, אני שמח לחלוק אותו כאן עם העולם.
מומלץ בחום לקרוא לאט ולשים לב לכל משפט במלוא הכוונה

אהובים שלי,
כן, לפעמים זה נראה כל כך בלתי אפשרי,
לפעמים בא לך לצרוח "תעצרו את רכבת השדים הזו כי בא לי לרדת"...
אבל אחד הסודות הגדולים ביותר הוא קבלה מוחלטת!!!
זו לא אימרת כנף שמדביקים בסטיקר על פגוש של הרכב שלפניכם ברמזור.
זו אמירה שיש בה עומק מטורף.
זו אמירה שיש בה אתגרים.
זו אמירה שמלווה אותנו לכל החיים, ולעולם לא מפסיקים לעבוד על יישומה, כל פעם בדרגה גבוהה יותר, מאתגרת יותר.
האם אני באמת באמת מוכן לקבל את האחר כמו שהוא?
בלי רצון לשנות אותו?
בלי הצורך שהוא יתאים את עצמו לפאקניג צרכים שלי?
בלי להיתלות בו רגשית בלי שאני שם(ה) לב?
להצליח לראות את השונה שבו כיתרון, לא כחסרון?
הרי להצליח לעשות את זה, זו רק מראה שמשקפת את החוסן הרגשי האישי של עצמנו.
כי רק אדם שלם וחסון רגשית, מסוגל לקבל את האחר, השונה ממנו, בשוויון נפש.
מבין, שלעולם אין תפקידו של האחר להשלים משהו בו!!!
מבין שמקומו של האחר הוא רק מתוך בחירה הדדית - ליצור תלות הדדית.
לחבור יחד שני שונים ואחרים, (ולא חשוב כמה אהבה יש שם, הם עדיין שונים ואחרים) כדי ליצור יחד בסינרגיה משהו שאף אחד מהם לא יכול לבנות לבדו!
רק אדם שלם וחסון רגשית, מסוגל להתנהל ללא פחד שמישהו ישנה אותו, את מהותו.
רק אדם שמנהל את עצמו מתוך בחירות ולאורם של עקרונות ברורים ומוצקים יכול להיות בבטחון עצמי מוחלט, ולהעז לשנות את עצמו מתוך בחירה ולאפשר לאחר להיות לחלוטין מי שהוא, כפי שהוא, אפילו אם הוא רואה באחר חוסר שלמות.
שכן אותו חוסר שלמות הוא בסה"כ השתקפות מראה של חוסר שלמות בעצמו שהוא צריך לעבוד עליו, למלא אותו מבחינה רגשית, לדייק אותו.
רק אדם שלם וחסון רגשית, מתנהל מבחירה חופשית ועקרונות, מסוגל לקבל בשלוות נפש את חוסר השלמות של עצמו כפי שהוא.
לומר איזה כיף!!! יש לי עוד מה לעשות כאן על הכדור הכחול הזה, לפני שאני מתפוגג ועובר הלאה למימד אחר.
כמה טוב שהאחר שונה.
אחרת - כמה משעממים היו החיים האלה.
ואחרי שכתבתי את כל זה,
אקרא את זה שוב, והפעם לעצמי.
כי בעצם, רק לעצמי אני אומר את כל הדברים האלה.

אתם, רק נהנים מהגיצים שעפים לכל עבר...

אוהב אתכם, שניכם.
אז אולי גם אתם?.....
נשיקות.
😘😘😘😘😘😘

רוצים גם אתם להנות מהגיצים שעפים לכל עבר? רוצים גם אתם לשדרג את הקשר הזוגי שלכם, לקחת אותו לרמה הבאה? צרו עימנו קשר ונספר לכם איך זה אפשרי. זוכרים שאפשר לבוא לפגישת היכרות ללא תשלום?


#בן_ואפרת #זוגיות #פייסבוק #קבלה_מוחלטת #אתגרים #אתגר_בזוגיות #חוסן_רגשי #תלות_הדדית #בחירה_הדדית #סינרגיה #בחירה_חופשית #עקרונות #חוסר_שלמות #אהבה

💨🌬️ על הרווח שבין שתי נשימות 🌬️💨

את הזוהרת, החווייה תעלה ותזרח בין שתי נשימות. אחרי השאיפה ומייד לפני שתהפוך לנשיפה, שם התגמול.

שיווה

כך, במילות שירה, ספק ברורות ספק סתומות ומסתוריות, מתאר שיווה לדווי, שאקטי, את אחת המדיטציות הבסיסיות ביותר של הטנטרה.
זו אחת המדיטציות הראשונות והבסיסיות ביותר בויגיאן בהירווה טנטרה, ספר הסודות המיוחס לשיווה. מסופר כי גוטאם בודהה הגיע להארה בזכות מדיטציות הנשימה הללו של שיווה.

השבוע אנו בוחרים לספר לכם עליה, קצת להסביר ולהציע לכם אותה. היא קלה ונפלאה, בסיסית, וניתן לבצעה בכל מקום ושעה, גם במשרד, בין שיחת הטלפון שהסתיימה והאימייל לחברים עם הבדיחה האחרונה ששלחו לכם...

אל תשאלו מה צריך לקרות. אל תחפשו מטרה. פשוט עשו. זו טעות לחפש מטרה במדיטציה.
אנשים רבים טועים בחושבם שמטרת המדיטציה היא להשיג רגיעה או שלווה. אין זה כך.
השלווה הינה אחד מתוצרי הלוואי של התהליך.

אנו נושמים מיום היוולדנו עד יום מותנו ללא הפסקה. דברים רבים קורים לנו, לגופנו, משתנים בנו וסביבנו, אך הם לא רלוונטיים לנשימה. זו תימשך ללא שינוי עד יום מותנו.
זו בדיוק הסיבה שהנשימה הינה תהליך אוטונומי, כי אם נהייה עסוקים במשהו ונשכח לנשום זמן רב...

טנטרה רואה בנשימה גשר ביננו לבין גופנו שהוא חלק מהיקום הפיזי. אם הגשר נשבר, אנו עוזבים את הגוף ועוברים למקום אחר, בלתי נודע, במרחב ובזמן. כך שהנשימה מהווה בעצם גשר ביננו לבין מימדי המרחב והזמן.
צריך להבין שלא מדובר כאן בטכניקות הנשימה של היוגה, אלא בגישה שונה בתכלית. גישה העושה שימוש בנשימה על מנת להיכנס פנימה, אל תוך עצמנו. הנשימה אינה מאולצת וקצובה אלא נינוחה וטבעית. זו אפילו אינה טכניקה כלל. זו התבוננות!

המדיטציה הבאה עוסקת בנקודות מאד מדוייקות, דקות אבחנה, בנשימה שלנו.

בין שאיפה לנשיפה (וגם בין נשיפה לשאיפה שוב), קיימת נקודה מתה, בה אנו לא נושמים בעצם. בנקודה זו אנו מתמקדים.
חשוב שנבין כיצד טנטרה מתבוננת בסימליות על תהליך הנשימה.
בכל שאיפה שאנו לוקחים, אנו נולדים מחדש. בכל נשיפה שלנו, אנו בתהליך מוות.
בנקודה הלא מודעת, לא מורגשת, הקצרה כל כך, שבין שאיפה לנשיפה, אנו נמצאים, אך מתים, לא בעולם. והרגע כה זעיר, שאיננו מבחינים בו.
כשאנו מודעים לרגע הזה, דברים יכולים להתרחש.

אין צורך בשום דבר מיוחד. רק דאגו לסביבה שקטה, שלא יפריעו לכם.
אל תאלצו את הנשימה! הניחו לה להיות רגועה וטבעית. כל הסוד כאן, הוא המודעות וההתבוננות נטולת ההערכה או השיפוטיות.
הפכו מודעים לנשימתכם, התבוננו בה.
מרגע שאויר נכנס לנחיריים עקבו אחריו במלוא המודעות לכל אורך הנשימה.
לוו את האויר בדיוק בקצב שלו. לא לפני ולא אחרי...
אויר נכנס - אתם נכנסים. אויר יוצא - אתם יוצאים.
רק לאחר שמתרגלים את זה די זמן, ניתן לחוש באמת במרווח, בנקודה המתה שבין שאיפה לנשיפה.
רק כאשר הכל סביב נעלם כלא היה, כשכל עולמנו הופך להיות האויר שנכנס והאויר שיוצא,
נוכל להיות מודעים לרגע בו חדלה הנשימה מהיות.
ובאותו רגע בו אנו קיימים אך איננו, מתרחשים דברים.

זו הטכניקה הבסיסית ביותר ואחת מהפשוטות ביותר שנותנת הטנטרה, והיא סייעה למיליוני אנשים בכל רחבי אסיה.
כפי שהזכרנו במבוא, מסופר כי בודהה הגיע להארה בזכות טכניקה פשוטה זו, אך היא היתה קיימת עוד הרבה לפני בודהה.

אם אתם מוצאים שקשה לכם להיכנס למדיטציה, הנחייה תסייע לכם מאד.
בכל אחת מהסדנאות שלנו אנחנו מנחים יוצר ממדיטציה אחת. זהו שער כניסה נפלא.
כמובן, תמיד תוכלו להגיע גם לסשן פרטי, אישי. ללמוד, לתרגל, לחוות ולצאת לדרך של חיים חדשים, מצויידים בכלי האדיר ביותר שידעה האנושות מימיה כדי לחיות חיים נפלאים ואף לחוות הארה.


#מדיטציה #נשימה #שיווה #בודהה #שלווה #הארה #טנטרה #בן_ואפרת #סדנת_טנטרה #מודעות
Essential SSL