אנחנו מפרסמים מידי שבוע מאמר מעניין ומקורי בנושאי העיסוק העיקריים שלנו: מיניות, טנטרה, זוגיות והתפתחות אישית.
את המאמרים תוכלו לקבל, יחד עם עדכוני הפעילויות והסדנאות השוטפות שלנו אל תיבת המייל שלכם. הניוזלטר נשלח אחת לשבוע.
על מנת לקבל את המאמרים והעדכונים, הזינו את כתובת המייל שלכם כאן.
אנחנו שונאים ספאם. לעולם לא נמסור את פרטיכם לאף אחד!
"אני לא רוצה שתגבילי לי את החופש..." הוא אומר לה.
"אני לא מגבילה לך את החופש, אני רק רוצה להרגיש בטוחה, להרגיש שזה נכון לי"
והוא: "ודאי שאת מגבילה לי את החופש. אם אני לא יכול להיות עם מי שאני רוצה אז אין לי חופש!"
השיחה הזו התנהלה באחד הסשנים הזוגיים האחרונים שהתנהלו אצלנו והיא אחת מני רבות כאלה. (כמובן שקיבלנו אישור לצטט את חלק השיחה). לא אחת יוצא לנו ללוות ולתמוך בזוגות שמבקשים לפתוח את הזוגיות או לבחון את הדרך הפוליאמורית (ריבוי אהבות). הרצון הזה, לפתוח, יוצר פעמים רבות מתחים לא מבוטלים בין בני הזוג כאשר בן זוג אחד חש לא בטוח בעצמו, זקוק למרחב מכיל ומגונן, זקוק לקרבה ואילו השני זקוק למרחב התנסות ופעולה, לקשר עם אחרים, רוצה להרחיב את הקשר, לחוות, להנות.
שמות רבים אנשים נותנים לזה, וכולם די מגבילים מעצם הווייתם. הם יוצרים הגדרה קשיחה מידי. אנחנו מעדיפים לקרוא לזה "זוגיות מאפשרת" כי זה ביטוי שפותח, לא סוגר, לא מגדיר.
הדיון הזה, על החופש, נמצא במרכז השיחה אצל מרבית הזוגות הללו. אי אפשר להתעלם מהעובדה שאם הצורך בחופש מושמע כטענה כנגד בן הזוג השני, זה מצביע על בעייתיות מסויימת. נקודת המוצא אצל בני זוג כאלה היא שהזוגיות מגבילה ומונעת חופש. סביר להניח שאצלם אכן זה כך. מדוע נוצרה אצלם מערכת כזו?
אנחנו: "רגע, החופש שלך תלוי בה? מי נותן לך חופש?"
הוא: "אני"
"אז למה אתה מרגיש שהיא מגבילה לך את החופש? הוא באמת בא ממך?..."
כאן מגיע רגע של היסוס והרהור נוסף. והוא עונה:
"כי אם היא לא מאפשרת לי להיות עם מי שאני רוצה אין לי חופש".
"היא חשובה לך? הזוגיות חשובה לך?"
"ודאי שכן. אני אוהב אותה מאד. היא יקרה לי..."
"אז איפה החופש האמיתי שלך? חופש אמיתי בא מבפנים, מבחירה! כשאתה בוחר לעשות מה שטוב לה ועוזר לה לחוש בטוחה, אז יש לך באמת חופש. אחרת אתה בעצם מבקש חופש מהקשר הזוגי, והרי אתה בוחר בקשר הזה."
קשה לו לעכל את מה שאנחנו אומרים. הוא רוצה את זה כאן ועכשיו. קשה לו להפנים שהחופש האמיתי הוא לא עם מי הוא נמצא אלא החופש שלו לבחור בחירות חכמות, מעצימות, כאלה שיאפשרו לאפשר לשניהם לצמוח ולהתרחב במרחב בטוח ומכיל ולא להפוך את פתיחת הקשר לטראומה מתמשכת עבורה.
יותר מזה, הוא לא ממש קולט שהעובדה שהוא כל כך תלוי ברצון להיות עם אחרות עד שהוא מוכן לפגוע בה ולסכן את היחסים, היא לא חופש אלא תלות מוחלטת!
שוחחנו עוד על המשמעות של חופש פנימי מתוך אחריות אישית מוחלטת לעומת חופש חיצוני שהרבה פעמים גובל בתלות רגשית וחוסר אחריות אישית (כשהחופש תלוי בפעולתו של האחר). המושגים לאט לאט חילחלו, אבל נותרה להם עדיין דרך ארוכה להבנה מלאה זה את זו.
ממש בקרוב נחגוג את חג הפסח. פסח הוא חג של חירות. לאורך כל המסע הארוך שניהל העם עד שתושלם החלפת דור העבדים בדור של בני חורין אנו נתקלים שוב ושוב בקושי העצום של בני ישראל לקבל עליהם את הפרדיגמה של אחריות אישית והם מאשימים את כל העולם (בעיקר את אלוהים ואת משה) בכאבם.
אנחנו מאחלים לכם שיהיה זה חג של חירות פנימית. חירות וחופש מקונפורמיות, מצייתנות עיוורת לכללים נוקשים שאינם מתאימים לכם, מסמכות שלא קיבלתם על עצמכם ומהתניות חברתיות שלא בחנתם אם הן באמת שייכות לכם או לאחרים. מאחלים לכם חיים של מודעות, של חופש פנימי אמיתי לחיות איך שבאמת מתאים לכם, חיים של אהבה, במסגרת שמתאימה לכם, ללא כבלים חברתיים.
אם הנושא מסקרן אתכם אך גם מבלבל. אם בחרתם או אתם שוקלים לפתוח או לשנות את מודל הקשר הזוגי שלכם ואתם זקוקים לליווי או ייעוץ, דברו איתנו. כבר ליווינו לא מעט זוגות בדרך הזו בהצלחה מרובה. נשמח לסייע ולתרום מהידע והנסיון העשיר שלנו.
בזמנו התאמנו ברשת גדולה של מכוני אימון. לא נזכיר כאן את שמה כי לא ממש מגיע להם פרסום חינם.
שמנו לב לתופעה מעניינת. כמות המראות שמוצבות בכל פינה במכון (והוא גדול... מאד) לא תבייש אף זגג. יש מראה בכל חור. יש מראות בכל סטודיו, יש מראות בחדר הכח והמשקולות, יש מראות במלתחות פשוט בכל פינה כך שאדם יכול לראות את עצמו מכל כיוון, מלפנים, מאחור ומהצדדים.
חשבתם פעם למה זה כך?
למה יש מצב שבו יש כל כך הרבה מראות?
יש כל כך הרבה מראות, עד שאתה פשוט לא יכול לברוח מעצמך. וזה מה שהם רוצים. הם רוצים "להכריח" את המנויים להביא מודעות לעצמם, לגוף שלהם, למצבו החיצוני מבחינת מראה וכושר, אחוזי שומן...
כשאתה חולף על פני כל כך הרבה מראות, יש לך רק שתי אפשרויות: להכיר במציאות הגופנית שלך ולעשות איתה משהו, או לרמות את עצמך ולהגיד לעצמך שהכל בסדר למרות שזה לא באמת כך.
זה עובד גם בכיוון החיובי. מי שלוקח את האימונים שלו ברצינות יכול אחרי כמה זמן להתבונן במראה ולראות את השינוי החיובי, לראות את השרירים תופחים, את אחוזי השומן יורדים ואת הגוף מתעצב. זה נותן לו זריקת מרץ ועידוד חיובית. כשרואים התחלה של תוצאות כאלה נכנסת הרבה מוטיבציה להמשיך ולהגביר את עוצמת האימונים.
במסגרת העבודה שלנו אנחנו מציעים לקהל עבודה תהליכית במסלולים שונים. יש מסלולים למיניות, לזוגיות, לתמיכה ביחסים פתוחים ופוליאמוריה וכמובן מסלול להתפתחות אישית.
אחד הדברים המשותפים לכל המסלולים האלה הוא הגישה שלנו ודרך העבודה. מבחינתנו, לא חשוב מה הנושא המוצהר שעליו עובדים, אנחנו נוגעים באותה אמת. כמו שאמר גוטאם בודהה "מהיכן שתטעם את האוקיינוס, תמיד תמצא שהוא מלוח". מה שמאפיין בין היתר את הגישה שלנו בעבודה הוא, שאנחנו מהווים מראה קריסטלית מלוטשת למי שאיתו (או איתם) אנחנו עובדים. אנחנו משקפים לאדם את מציאות חייו כפי שהיא בצורה הרבה יותר אובייקטיבית ממה שהוא מסוגל לה. יש פתגם ערבי שאומר "הגמל לא יכול לראות את הדבשת שלו", מה שאומר בעצם שלכולנו קשה לראות את עצמנו כפי שאנחנו באמת. אנחנו נוטים לייפות או לכער את המציאות שלנו.
ההבדל הגדול בין המראות במכון הכושר ובין המראות שלנו הוא, שהמראה שלנו היא אקטיבית. אנחנו יכולים לדחוף באופן פעיל את האדם להתבונן במראה. לא נותנים לו את הפריווילגיה של לברוח מהמציאות, ליפות אותה או לכער אותה.
יש לכך הרבה דוגמאות מהשטח. למשל, בן זוג שחי בריצוי והוא נותן לעצמו תירוץ שהוא עושה טוב למען הזוגיות וההבנה, בלי לראות שהוא מקריב את עצמו ובכך הוא גם מחבל בזוגיות. כשפוקחים לו את העיניים הוא יכול לראות פתאום את דפוסי ההתנהלות ולבחור לשנות אותם. יצא לנו לא מעט לעבוד עם אנשים שהתנהלו בצורה שגוייה מבחינה כלכלית, ביזבזו כספים באופן לא מבוקר ולא הסכימו לראות מה הם עושים לעצמם. כל פעם שהם הגיעו לקצה גבול היכולת הם פשוט לקחו עוד הלוואה מהבנק והמשיכו להתעלם. כאן נכנסנו והצבנו מראה אמיתית וכואבת, כזו שקשה להתבונן בה. עשינו איתם סדר בהוצאות והדרכנו אותם להתנהל נכון. הענקנו להם כלים פשוטים ואמרנו "אם אין, לא מוציאים!!!". ותתפלאו, אחרי שנים ארוכות של התנהלות כואבת, פתאום בא השינוי לטובה.
תפקידה של המראה שאנחנו מציבים אינו תמיד להראות לאדם דברים לא רצויים שהוא התעלם מהם. לעיתים זה ההיפך.
יש לאנשים נטייה לא רק לייפות, אלא גם לכער את המציאות. הם עושים את זה בעיקר לגבי נושאי ההצלחה האישית שלהם ("אני אמא לא מספיק טובה", "אני גרוע בעבודה", "אני לא מספיק סקסית ומושכת"...) והרבה לגבי נושא הדימוי העצמי הגופני. להרבה אנשים (נשים וגם גברים!) יש דימוי גוף נמוך. הם בעיני עצמם שמנים מידי, רזים מידי, גבוהים או נמוכים מידי, שדיים קטנים או גדולים או נפולים מידי, בטן, רגליים, תחת, פנים.... You name it...
פגשנו אפילו אנשים שאין להם בבית מראה מלאה. הם לא מסכימים לראות את עצמם מהראש ומטה!
כאן, אנחנו עובדים עם מראה מאד חיובית, שמראה להם את היופי שיש בהם כמו שהם. ודאי ניחשתם שכאן אנחנו גם עובדים עם מראה מלאה אמיתית, מזכוכית. אנחנו עוזרים להם לראות את עצמם במראה כפי שמעולם לא הצליחו לראות.
פעמים רבות, די במפגש אחד כדי לחולל שינוי אחרי חיים שלמים. התגובות הרגשיות אחרי מפגש כזה הן עוצמתיות ומרגשות וממלאות את ליבנו בסיפוק ותחושת הגשמה. כמה כיף לעזור לאדם להתאהב בעצמו, בגופו, לראות את היופי האלוהי שבו, להשתחרר מהסלעים המכבידים של השוואת עצמו לסטנדרטים חברתיים מעוותים ומסולפים.
ואתם? מה קורה איתכם? אתם מתבוננים במראות של החיים שלכם? או שקצת קשה לכם לראות דבשת כזו או אחרת?
אנחנו מזמינים אתכם לבוא ולהתבונן במראה המלוטשת, שלא תיתן לכם לברוח מכל הטוב והיפה והנעים שיכולים להיות בחייכם.
בואו לחולל טנרנספורמציה מלאה בחייכם, בדימוי העצמי שלכם, בחיים הרגשיים, במיניות ובחיי האהבה שלכם.
מהר מאד כבר לא תכירו את מי שהייתם לפני שהתחלתם בתהליך הזה.
מספיק לומר "שלום" בווטסאפ ומשם עניינים יתחילו להתגלגל.
המון תהפוכות עברו על אשרם במדבר. במשך תקופה ארוכה מאד הוא היה כמעט סגור עקב משבר הקורונה. אחרי כן, התהפכה עליו חרב האירועים שהתגלו בו בתקופה שקדמה להתחלפות ההנהלה. לאחרונה נודע לנו שהוא בכלל נסגר ומפסיקות הפעילויות בו.
נשארנו עם הגעגוע לימים היפים והאירועים המשמחים שהיו בו ועם ההודייה על הזכות שהיתה לנו להיות חלק מהיופי שהיה שם, למרות הכיעור.
הנחינו באשרם למעלה מ 15 שנים בסופ"שים שלנו וסדנאות בפסטיבלים, עוד מהימים בהם האשרם היה קטן ואינטימי, בקושי בן שנה.
המון דברים השתנו באשרם מתחילת ימיו הראשונים, סגנון ההתנהלות, מקלחות העץ, הגודל של הפסטיבלים, חברי המעגל הקבוע.
אחד הדברים שבאמת לא השתנו מאז ולאורך שנים רבות היה מסמר קטן.
(אחרי שהתחלפה ההנהלה המסמר נעלם יחד עם עוד כמה דברים...)
בפינה נסתרת בתחתית המשקוף הצבוע כחול בשרותי הגברים, היה מסמר קטן כזה, בולט. מסמר מהסוג שדופקים בפנלים שסביב המשקוף.
מאז ומתמיד הוא היה שם, המסמר הזה.
פעם, הוא היה מטריד אותי, במחשבה של מה יקרה אם יתקל בו מישהו יחף, אבל לאורך השנים הוא הפך עבורי מעין סמל למשהו קבוע ולא משתנה באשרם.
מצחיק, אבל אמיתי - בכל פעם שהייתי (בן מן הסתם) יושב בשירותי הגברים ורואה אותו, הייתי חושב על טנטרה ועל נושא ההצמדות שלנו לדברים, האטצ'מנט - attachment.
כל פעם מחדש הייתי חושב לי שאם יבוא פעם מישהו ויעקור את המסמר הקטן הזה מהמקום, או ידפוק אותו פנימה, זה כבר לא יהיה אותו אשרם.
🤣
טנטרה הינה תפיסת עולם שרואה חשיבות עצומה לנושא ההתרחבות.
אחד הפירושים של המילה טנטרה בסנסקריט, ההודית העתיקה, הינו התרחבות. תפישת עניין ההתרחבות הינה עמוקה ביותר ורבים אינם מבינים אותה לעומק. על מנת להבין אותה (ואיך היא בכלל קשורה לאטצ'מנט), חייבים להבין לעומק את עקרון האחד.
טנטרה (כמו תפישות עולם מעמיקות אחרות), מלמדת שהכל אחד. אנו (לא רק אנו בני האדם, אלא כל הבריאה) אחד עם הבורא.
הרעיון הבסיסי הינו שהבריאה, כמו הבורא, הינה שלמה ומושלמת, ועם זאת, מתרחבת ללא הפסקה דרך ההעצמה הרוחנית. זה רעיון נשגב ומיוחד שמלמד שהבורא מתרחב דרכנו, דרך ההעצמה הרוחנית שלנו, כיוון שאנו כולנו אחד איתו.
בני אדם הם יצורים של הרגלים. חלק מההרגלים והדפוסים שלנו הינם חיוביים. ההרגלים הללו נועדו להגן עלינו בפני שפע המידע והמטלות שנוחתות עלינו ביום יום. כל משימה פשוטה לכאורה, מורכבת משפע פעולות, החלטות ומידע חושי הזורם אלינו. כאשר אנו מפתחים דפוס, אנו מצליחים להתמודד עם שפע הגירויים. תחשבו לרגע, כמה פעולות אוטומטיות אתם מבצעים בשעת נהיגה למשל.
אך ההרגלים והדפוסים גם מקבעים אותנו למקומנו. הם גורמים לנו בעצם במקרים רבים, לאבד את רצוננו החפשי. פעמים רבות, ההרגלים שלנו כה חזקים, עד שהם שולטים בנו. האטצ'מנט, ההצמדות, הינה מקרה פרטי חזק מאד של הרגל, של דפוס.
טנטרה מלמדת באופן נמרץ את נושא ההתנתקות מהדפוס - נון אטצ'מנט.
הרעיון הינו שההיצמדות לחפץ, לאדם, להרגל התנהגותי, למחשבה, מונעים מאדם את החופש להתרחבות. הם יוצרים רעש פנימי וחוסר איזון.
כדי להתרחב ולהרחיב את הבורא-הבריאה, אנו חייבים להשתחרר מההיצמדות הזו.
כאשר אנו בהצמדות למשהו, אנו נמצאים במצב של תלות. תלות הינה גורם מגביל שאיננו רוצים. כשאדם נולד הוא תלוי מכל הבחינות, פיזית, מנטלית, חברתית ורגשית. כאשר אנו גדלים, אנו נפטרים לאט לאט מעיקרי התלות שלנו, כל אחד בקצב שלו. הקל ביותר הוא להפטר מהתלות הפיזית. התלות הזו הינה הקלה ביותר להתמודדות. גם אם אדם הופך חלילה לתלוי פיזית בחייו הבוגרים, זו עדיין תלות פתירה יותר.
התלות המנטלית באה אח"כ. אנו גדלים ולומדים דברים במהירות רבה. המוח בחיינו הצעירים מסוגל לקלוט כמויות אדירות של מידע, ותוך תקופה קצרה מאד יחסית, אנו מאבדים את עיקר התלות המנטלית שלנו.
התלות החברתית-רגשית, זה כבר סיפור לגמרי אחר. זו תלות שהרבה יותר קשה להפטר ממנה, וקיימים רבים, שגם בחייהם הבוגרים נותרו בתלות רגשית-חברתית כזו או אחרת.
התלות הזו גורמת לנו סבל רב!
כאשר אנו נצמדים לחפץ, אדם, הרגל או מחשבה, אנו נתונים בתלות רבה, בעיקר רגשית. התלות הזו באה לידי ביטוי באופן בולט ברגע שמשהו משתנה בסביבה הרלוונטית. כאשר משהו שאנו תלויים בו רגשית משתנה, נוצר סבל רב.
תחשבו לדוגמא, מה קורה לרבים כאשר נשבר להם (או גרוע מכך, מישהו אחר שובר להם) חפץ יקר או אהוב. סוף העולם הגיע...
כמה התפרצויות רגשיות לא רציונליות מקלקלות את יופיו של הרגע, מקלקלות מערכות יחסים. במקום שאדם יכיר תודה על אותו חפץ ששירת אותו נאמנה עד שנשבר, הוא שרוי במצב רוח עגום תקופת מה. במקום ששבירת חפץ תוביל לחיוך של אמירת "לא נורא", היא גורמת להתפרצות רגשית שמובילה אחריה כעסים ומשקעים.
ההיצמדות לחפץ הינה הקלה ביותר להתמודדות, והיא גם זוכה להתייחסות בתרבויות רבות. לא לחינם נהוג בתרבות היהודית לקרוא "מזל טוב" כאשר נשברת כוס או צלחת בטעות. לא לחינם נהגו בטברנות היווניות לשבור צלחות כאות הוקרה לזמר המשמח לבבות.
נושא הנון-אטצ'מנט חשוב מאד. הוא נלמד גם בזן בודהיזם וגם בזרמים רוחניים אחרים. הנזירים הבודהיסטים נוהגים לצייר מנדלות בחול. מנדלה הינה ציור גיאומטרי מורכב, המבוסס על מעגל, בעל משמעויות רוחניות רבות. קבוצה של נזירים לוקחת על עצמה משימה של ציור מנדלה על משטח. הציור מתווה על המשטח באופן מדוייק ומוקפד. אז בעזרת חול צבעוני, ממלאים את מתווה המנדלה במשטחים צבעוניים. העבודה הינה מאד מדוייקת, מוקפדת, מדיטטיבית ממש ואורכת בד"כ מספר שבועות. בסיום מילוי המנדלה, מקיימים טקס מיוחד של פירוק המנדלה. בסיום הטקס, מפזרים את החול הצבעוני במימי הנהר הקרוב.
בניית ופירוק המנדלה מהווים תרגול נפלא של נון-אטצ'מנט. המנדלה המפורקת מסמלת את זמניות החיים. הנון-אטצ'מנט הגבוה ביותר שיכול להיות - לחיים עצמם.
כה קל לנו להבין, מדוע אנשים שנמצאים בתחילת דרכם, מביטים בנו בעיניים פעורות לרווחה, מעין שואלים "אתם רציניים?", כאשר אנו מזמינים אותם לעבוד בסדנה עם אנשים אחרים. אחת ההיצמדויות החזקות שיש לנו הינה ההיצמדות לבן זוג. עם בן/בת זוג, אנו יוצרים דפוסי התנהלות חזקים ביותר. אנשים רבים מתנהלים מול בני זוג מתוך הצמדות ותלות רגשית. דוקא כאשר הם מרשים לעצמם כבני זוג לשבור את הדפוסים הללו, לנצל את ההזדמנות לעבוד עם בני זוג אחרים, הם מגיעים למקום חדש, אחר, מאד מעצים את הזוגיות.
זוגיות שבנויה על עצמאות רגשית מוחלטת הינה זוגיות חזקה ועוצמתית.
אצל רבים, הפחד של "מה יהיה אם בן הזוג שלי יעזוב אותי" מנהל אותם. ההתנהלות הזו הינה של כיווץ וסגירה, ואנו מחפשים הרי - התרחבות. אדם שמגיע לנון-אטצ'מנט עם בן זוג, פתוח יותר לאהבה ולקבלה. זוג שמגיע לכך, משיג עוצמה אדירה, כיוון שהם מתנהלים ללא פחד, בהתרחבות.
אנו חיים גם עם דפוסים חברתיים רבים, שלא תמיד עושים לנו טוב. החברה סביבנו מתווה עבורנו רעיונות רבים אליהם אנו צמודים. לרוב אנו צמודים לרעיונות אלו בחוסר מודעות מוחלט. קשה לנו לראות שבעצם איננו מתנהלים מתוך חופש רעיוני מוחלט. שוב, טנטרה הינה תפישת עולם של חופש מוחלט והתרחבות. טנטרה מלמדת אותנו להיות במקום של נון-אטצ'מנט לרעיונות חברתיים. הדרך העוצמתית ביותר ללמד זאת הינה לעודד בחינת גבולות. זהו בעצם מעין מרד פנימי. מרד במגבלות שכופה עלינו החברה, ושאליהם נצמדנו. אנו רואים לעיתים תכופות בעבודתנו, עד כמה קשה לאנשים להשתחרר באמת מרעיונות חברתיים שונים, בעיקר אלו הקשורים בדימוי גוף, מיניות, מוסר... אדם שמתרגל את עצמו להיות בנון-אטצ'מנט לרעיונות חברתיים זוכה בחופש גדול. הוא מסוגל הרבה יותר מאחרים לחשוב מחוץ לקופסה, או כפי שאנו נוהגים לומר לאנשים - לחיות ללא קופסה כלל!
כמובן שחופש כזה משפיע לא רק על דימוי גוף, מיניות וכו', אלא גם על ההתנהלות העסקית, ההתנהלות היצירתית, על יכולת היזמות החפשית, יחסים עם משפחה וחברה ועוד תחומים רבים ומגוונים.
אם אתם מוצאים שהתאחיזה מנהלת את חייכם, את הזוגיות שלכם, את העסקים שלכם ואתם זקוקים לעזרה כדי להשתחרר ולצאת לחיים מעצימים, היעזרו בנו. יש לנו את הידע והכלים. אנו חיים כך את חיינו, בשאיפה לנון אטאצ'מנט. אנחנו יכולים לעזור!
ווטסאפ אחד יכול לשנות את חייכם.