🐇🐰👯 לה לה לה אפצ'י... 🐇🐰👯

הנך מושלם כפי שהינך

היופי נמצא בפשטות, מלמדת הטנטרה.
אנשים מבלים חיים שלמים בנסיון להיות טובים יותר, מוצלחים יותר, מושלמים יותר.
וטנטרה -- טנטרה מלמדת אמת כה פשוטה. היא כה פשוטה עד כי היא קשה לעיכול.
"נבראת מושלם, ונותרת מושלם כפי שהינך"
אלא מה? כל חיפושיך הם תחת הפנס. כל הדרך שאתה עושה נובעת מחוסר היכולת שלך להכיר בכך שאתה כבר מושלם כפי שהינך, אהוב כפי שהינך.
וזו בעצם תכונה אנושית של כולנו, גם של אלו היותר מתקדמים בדרכם. כולנו אלופים בלמצוא בעצמנו את המגרעות, את החסרונות. אנו כה טובים בזה עד כדי כך, שזה ממסך על עובדת היותנו מושלמים כפי שהיננו.

טכניקות כה רבות שטנטרה מלמדת, נועדו בעיקר לכך. להביא אדם למקום בו הוא מסוגל לראות את עצמו כמושלם, כיוון שהינו יציר הבורא וחלק בלתי נפרד ממנו, וככזה, הרי הינו בהכרח מושלם ואהוב כפי שהינו.
זה לא אומר שאין לאן להתפתח, להתעצם, לדייק. אך תהליכים אלו כבר לא יבואו ממקום של חסר, נחיתות, רגשות אשם, שיפוט עצמי, אלא יבואו ממקום של עוצמה בוטחת ושקטה.

שב בשקט וצפה איך הדשא ממשיך לצמוח

רבים מהתרגולים הטנטריים מיועדים בעצם לכוון אותנו למקום של עירנות ומודעות מקסימליות.
כאשר אדם מודע לעצמו ברמות גבוהות, עירני לכל תהליך ותהליך, ארוע ומופע בעצמו ובסביבתו, גדל הסיכוי שיום אחד יוכל לראות במו עיניו שהוא בעצם כבר מושלם כפי שהינו. הוא לא צריך לעשות מאומה, להוכיח דבר, לא צריך להשיג, לכבוש, לאגור... הוא רק צריך להיות.

"רק היה", אומרת הטנטרה. אל תעשה דבר, רק היה,
"שב בשקט וצפה איך הדשא ממשיך לצמוח, השמש ממשיכה לזרוח ולשקוע, המים בנהר ממשיכים לזרום..."

המודעות והעירנות נועדו לאפשר לנו לחיות את המציאות בדיוק כפי שהינה, כיוון שרובנו ככולנו, חיים ברמה מסויימת של חלום, של מציאות מזוייפת. (אין הכוונה כאן ל"מאיה", אלא לפתיסה האישית שלנו).
כבר אמרנו לכם שזה פרדוקס? נשמע לכם מוכר מאיפה שהוא?
מדוע אנו חיים בחלום? כיוון שהחלום, המציאות המזוייפת, מגוננת עלינו מפני המציאות האמיתית.
והרי המציאות האמיתית הינה שאנו כבר מושלמים ואהובים כפי שאנו. אז ממה להתגונן?
הפרדוקס הינו שהמיינד החושב, האגו, אינם מאפשרים לנו פשטות. הם מחפשים את הסיבוך, את המורכבות, את האתגר.
המיינד מתקשה לקבל את העובדה שזה כה פשוט,
הלב יכול לקבל זאת בפשטות רבה, מבלי להסתבך.
הלב הוא אמיץ.

מה בין שיווה ואפצ'י?

וכך, בשיא הפשטות, בוויגיאן בהירווה טנטרה, אומר שיווה:

מתוארת כאן שורה של מצבים בהם אנשים נוטים לחשוב שהם חסרי שליטה. אכן, חלקם אכן מחוץ לשליטתנו, אך אם נביא משהו אחר וחדש אל תוך התהליך, המודעות, התהליך ישתנה ונשיג בו שליטה, לפחות חלקית.
ניקח לדוגמא את תהליך ההתעטשות. התעטשות הינה בעצם פרץ של אנרגיה שמחפשת שחרור.
אם התהליך כבר התחיל, זה מאוחר מידי להכנס למדיטציה. האנרגיה כבר בדרכה החוצה.
ממש ממש כאשר אנו חשים בעיקצוצים או בדגדוגים הראשונים שמופיעים בתחילת התהליך נפנה את כל תשומת הלב והמודעות הפנימית שלנו ובמרבית המקרים הצורך להתעטש פשוט ייעלם מעצמו. זה עובד מדהים - מנסיון!.
נפנה את כל העירנות והמודעות פנימה. נעצום עיניים וניכנס למצב מדיטטיבי כאשר אנו ממקדים את כל מודעותנו אל אותו איזור בו מתחיל להתהוות העיטוש. אם נהייה מודעים באופן מוחלט, העיטוש פשוט ייעלם. האנרגיה שהופנתה אליו תהפוך לעוד יותר מודעות ועירנות.
אנחנו יכולים לספר לכם מנסיון אישי שזה עובד מדהים ממש. כאשר התודעה מופנית לכיוון הנכון העיטוש פשוט נעלם ברוב המקרים, ובמרבית המקרים בהם הוא לא נעלם, לא היינו ממוקדים מספיק.
בשעת התעטשות הגוף ממוקד והחשיבה נעצרת. התהליך הזה, שמאפשר שניות קצרות ללא מיינד, ממכר.
נוצר מצב שהוא בעצם מהות המדיטציה האמיתית: מודעות חסרת מחשבה.
אפשר להגיע לחוסר מחשבה בעזרת סמים מסויימים אבל אז אין לנו מודעות ועירנות.
אפשר שתהייה מודעות עם מחשבות, וזו לא חוכמה גדולה, את זה יש לנו ביום יום.
אבל להגיע למהות האמיתית הזו של מודעות ללא מחשבה, זהו האתגר. ואז, גם אירוע קטן כביכול כמו התעטשות עשוי להביא לטרנספורמציה.

מודעות על לכל דבר עלי אדמות.

תהליך דומה קורה עם פחד או עם חרדה. כאשר חווים פחד, נעלה את רמת המודעות שלנו והפחד ייעלם.

בעצם, ניתן להיעזר כמעט בכל דבר ובכל תופעה. העיקר להביא את עצמנו למצב של מודעות נטולת מחשבה.
מה שהסוטרה מביאה כאן, הינו רק דוגמאות ספורות. ניתן למשל להיעזר ברעב. כאשר אנו חשים את הרעב, נפנה את כל המודעות אל עצמנו. איך אנו חשים? מה קורה לי בגוף? ככל שנהייה מודעים יותר לכל מה שמתחולל, כך יגדלו הסיכויים שהרעב ייחלש.
לפני מספר שנים, בתחילת המסע שלנו לשינוי עצום בנושא התזונה, נכנסנו לתקופת צום ארוכה של 3 שבועות. באחד הימים הראשונים, נהגתי (בן) ברכב וחשתי באיתות של רעב. החלטתי להביא מודעות מקסימלית לתחושה ומתוך אות המודעות גבוהה, עלתה בי המחשבה שאני יכול לבחור בעצם, להנות מאותה תחושת רעב. אני מתוכנת למשהו מסויים אבל אני יכול לתכנת את עצמי ההיפך. מאז, תחושת הרעב אינה מנהלת אותי. אני מנהל אותה.
הרעיון כאן הוא ללמוד לא ליצור הזדהות עם הרעב. אנו נשארים במרכז שלנו, בעוד הרעב קורה בהיקף.
אנו היינו שם עוד לפני שהרעב היה קיים, ונמשיך להיות שם גם לאחר שהרעב ייעלם.

כל דבר יוכל לשמש לכך. אפילו תחילתה של התעוררות מינית.

במזרח, היו מאמנים את הלוחמים להיות בראש ובראשונה במודעות אבסולוטית מבלי חשיבה, והקנו לכך חשיבות נעלה, עוד הרבה לפני טכניקות ואסטרטגיות לחימה. זה איפשר ללוחמים להיות חדים וממוקדים וחסרי תהיות ועיכובים, וכן להתגבר על פחדים רבים.
מאסטר הטנטרה בודהידרמה, מייסד מסדר השאולין העלה את זה לרמות מטורפות. דרך השליטה במיינד נקי ומודעות על, הלוחמים מגיעים להישגים שנחשבים על-אנושיים. תבדקו, יוטיוב מלא בסרטונים שמראים זאת בבירור.

זו דרכה של הטנטרה - דרך החווייה.
אתה יכול לשנן בעל פה כל מיני הצהרות לעצמך על כך שאתה אינך הגוף ואתה מנותק מהגוף, אבל באמת, אם אתה אינך מודע לחלוטין, זו תהייה הצהרה ריקה מתוכן כי רק הראש יאמר אותה.
כאשר תחווה את זה באמת בגופך, בחווייה הפרטית שלך, לא תצטרך (או תרצה) לדבר על כך.

המודעות הגבוהה תשנה את חייכם מקצה אל קצה.
הזוגיות שלכם, המיניות שלכם, תפיסת השפע ותזרים המזומנים, החברויות שלכם, ההורות שלכם...
כל אלה ועוד יכולים להשתדרג בעזרתנו דרך לימוד המודעות בעזרת החווייה הטנטרית.
אנחנו מזמינים אתכם להעז לפתוח את הצוהר ולבוא ללמוד ולשנות את חייכם.
התקשרו או שלחו ווטסאפ ל 054-465-5868 וצאו לדרך חדשה.

🌍 בראשית ברא אלוהים 🌍

"אין לי כוחות יותר בן.
אני מרגישה אנוסה, פגועה,
איך כל פעם אני נקלעת מחדש לאנשים שפוגעים בי?"

כבר היינו בקשר לפני כן. ידעתי בדיוק איך...
כשילדה נולדת לתוך עולם של אלימות קשה בבית, היא גדלה קורבן.
היא לא יודעת אחרת. היא פשוט בברירת מחדל בתדר הזה ואז היא מושכת אליה את אלה שפוגעים.

גם לאחר שנים ארוכות של ניסיון מקצועי עם מקרים כאלה, זה מטלטל אותי כל פעם מחדש. איך אבא יכול לפגוע ככה בילדה קטנה. להיות אלים כלפיה בצורה קיצונית. כמה? כמה רע יכול להיות לבן אדם עד שהוא הופך להיות כל כך רע בעצמו?...

"אני מפחדת לאבד את הרצון לחיות..."

בואי, אמרתי לה. פשוט בואי בלי לחשוב יותר מידי.
קבענו סשן חירום בערב החג.

ישבנו זה מול זו. יכולתי לחוש את האנרגיה הקשה שעטפה אותה. חבית חומר נפץ של כאב... רק חסר ניצוץ קטן.
הרגעתי. נתתי לה לחוש שהיא במקום מוגן ובטוח.
הסברתי לה קצת על המהות האמיתית של העולם הזה. כל המציאות הפיזית הזו היא רק אשלייה. הכל הכל אנרגיה, הכל תדרים. וכשתדרים תואמים, הם מהדהדים ומגבירים זה את זה.
כולנו נולדים באופן טבעי בתלות מוחלטת. פיזית, מנטלית, רגשית ורוחנית. התפקיד של ההורים הוא להביא אותנו לעצמאות בכל המימדים האלה בהקדם האפשרי.
נתתי לה להבין שמה שקרה איתה הוא שהיא נולדה לתוך סביבה שניצלה לרעה את התלות הזו, הפכה אותה מראש לקורבן וגידלה אותה כך. האבא האלים שפגע בה, לא נתן לה הזדמנות ללמוד מי היא באמת ודיכא כל ניסיון לומר "לא" ולעמוד על שלה.
כך היא גדלה בתפיסת עולם של קורבן מוחלט. אם היא לא היתה קורבן של עשרות רבות של אנשים נצלנים ופוגעניים, היא מצאה את האדם הקרוב אליה ביותר שיתעלל בה - היא עצמה.

"תזדקפי! תביטי לי ישר בעיניים ואל תעזבי לרגע. נוכחות מלאה." ביקשתי ממנה.
היא הביטה בעיני ויכולתי להבחין מייד כמה לא קל לה להתבונן.
במקרים כאלה אני משרה עד כמה שאפשר נוכחות של עוצמה. לא וויתרתי לה. המשכתי עד שנרגעה והיתה מסוגלת להתבונן.
"אל תפחדי מכל מה שתראי. תבטחי בי..." ביקשתי.
"תתבונני לי ישר בעיניים. תגידי לי לא"
היא היססה ואמרה לי "לא" מספר פעמים. בכל פעם כזו חיזקתי אותה עוד, עד שהצליחה להביא רמה מסויימת של עוצמה.
"בואי נקום ונעמוד" ביקשתי.
עמדתי מולה והנחיתי אותה לעמידה של עוצמה, חיבור לאדמה וקירקוע. לשאוב אנרגיה מאמא אדמה ולמקד אותה במרכז האנרגטי של הגוף.
"עכשיו תגידי לי לא עם כל העוצמה הזו ששאבת. אני רוצה את כל כולך בזה."
ה"לא" שלה הלך והתחזק יותר ויותר.
"עצמי עיניים ותאמרי לי איך את מרגישה" ביקשתי.
"הרבה יותר קלה" אמרה לי.
חיוך עלה על שפתי. ידעתי עוד קודם שהיא כבר עלתה על דרך המלך, אבל עכשיו הגיע האישור הראשון ממנה.
כעת הנחיתי אותה לדחוף אותי תוך כדי אמירת הלא. אני יודע מנסיון כמה עוצמה יש בזה. זה ממש משנה חיים...
כמו כולם כמעט, היא חששה מאד. הרגעתי אותה והזמנתי אותה לבטוח בי. לסמוך עלי שאהייה בסדר...
היא החלה לדחוף ולומר לא. העוצמות שלה עלו עוד ועוד. יכולתי כבר ממש לחוש בהן.
"תרשי לנמרה להתעורר!!!"
המשפט הזה נגע בה, טילטל אותה.
היא שאגה בעוצמה מלאה את ה"לא" שלה. הדהימה אותי ממש.

אושר גדול מילא אותי. כשאדם משנה את חייו תוך שעתיים משחור ללבן, מתהום לדרך המלך, זה ממלא אותי בתחושה עילאית. זה שווה עבורי הכל. את האתגרים המקצועיים, את הימים שבהם היומן ריק, את כל המכשולים שהמדינה ה***** הזו מערימה על עצמאיים, את הוויתור על חיי נוחות באקדמיה...
זה פשוט מעניק לי תחושת הגשמה וערך בלתי נתפסים ממש.
נשמע אולי קלישאתי משהו - אבל זר לא יבין זאת. אלו רגעי שיא בחיים שלי.

אספתי אותה אלי לחיבוק ארוך ארוך.
המשכתי לעשות איתה עבודה אנרגטית מאד מורכבת ששיחררה כמויות היסטריות של אנרגיה אגורה משנים ארוכות של סבל. האנרגיה עלתה, זרמה... הנחיתי אותה איך לאפשר לה לזרום ואיך לא לעצור אותה.

לקראת סיום הסשן, בתוך חיבוק ארוך, חשבתי לעצמי שהערב הוא ערב חג ושהיא עומדת לצאת מהדלת אדם אחר, חדש.

"איזה חג יהיה לך?" שאלתי אותה, מצפה לתשובה האוטומטית של "חג שמח".

"חג יום הולדת?..." התבוננה בי וספק אמרה, ספק שאלה.

פתאום זה ירד עלי כמו מכת ברק. ממש טפחתי על מצחי עם היד כשנפל האסימון.

"היום זה ערב שמחת תורה" אמרתי לה.
"בשמחת תורה מסיימים את קריאת התורה ומתחילים לקרוא מבראשית!!! בראשית ברא אלוהים את השמיים והארץ"
וחשבתי לעצמי - בראשית ברא אלוהים את השמיימי, האנרגטי, הרוחני ואת הארצי שאותו אנו חיים כמין משחק שהוא בסה"כ השלכה אנרגטית של השמיימי, הרוחני.
"כך גם את" אמרתי לה. "את סוגרת היום פרק ישן בחיים שלך ומתחילה מבראשית"
כל כך התרגשתי מהתזמון, מהתובנה, מההקבלה...

היא נפרדה ממני בדלת עם חיוך מאוזן לאוזן.
"אני יוצאת עכשיו מהדלת הזו אדם חדש" אמרה לי.

נפרדתי ממנה כשכולי הוקרת תודה על הזכות הגדולה שניתנה לי. הוקרת תודה לעצמי על הבחירה בנתיב הנוכחי של חיי.

בראשית.

אם את זקוקה לעזרה, רוצה גם לבחור לצאת לדרך חדשה, חוששת...
אם אתם מכירים מישהי שנפגעה, או מתמודדת בחייה, רוצים לעזור לה...
טלפון או ווטסאפ ל 054-465-5868 והכל יסתדר!
במרחב מוגן ובטוח, עם שנים ארוכות של ניסיון ומקצועיות - הכל מסתדר.
יש לאן לפנות.