♀️♂️ על אחריות אישית, סקס ואורגזמות מוטרפות ♂️♀️

אולי הכותרת נשמעת לכם קצת מוזרה ותלושה, אבל כן, יש קשר ישיר והדוק בין אחריות אישית, מיניות נפלאה ואורגזמות שלא מהעולם הזה.

ברור לנו שיש כאן עכשיו לפחות שלוש קבוצות:
◾ אלה שיודעים מהי אחריות אישית ולא מבינים את הקשר.
◾ אלה שחושבים שהם יודעים מהי אחריות אישית וטועים.
◾ אלה שבכלל לא יודעים מהי אחריות אישית.

אז אולי בואו נסביר בקצרה מהי באמת אחריות אישית ואיך היא שונה מאחריות. כשתבינו, יהיה לנו בסיס משותף להתקדם ממנו.

אחריות? כולם יודעים ומכירים. יש לנו אחריות על המון דברים (כי קיבלנו עלינו או נתנו לנו). אחריות על ילדים שאנחנו מגדלים או מלמדים. אחריות על נושאים שונים בעבודה. אחריות על מי מביא את הכלים החד פעמיים למסיבה או אחריות לנהוג זהיר בכביש ועוד ועוד... זו *לא* אחריות אישית! זו *רק* אחריות.

אחריות אישית היא בעצם המחוייבות שלי לחיי. להווייה שלי. לאיך נראה וייראה בעתיד מהלך חיי מכל היבט.
הגרעין של אחריות אישית הינו ההבנה, ההכרה המלאה, שכל מצב שיש בחיי כיום הוא תוצאה של בחירות שבחרתי בעבר. זה יכול להיות לפני 5 דקות, 5 שבועות או 50 שנה. זה יכול להיות שבחרתי לא לבחור (לא לבחור זו בחירה!). אין זה משנה. כל בחירה שלי בעבר הביאה אותי למה שיש במציאות חיי כיום.
למי שאינו מורגל במושג, זו גלולה מרה לבלוע. "אני? אני בחרתי בכל זה? מה פתאום? הרי אני לא רוצה את זה!". אבל יש בהכרה הזו המון עוצמה. כשאני מסכים באמת ובתמים להכיר בכך, הרי ברור שכל בחירה שאני בוחר עכשיו קובעת את מהלך חיי בעתיד.
זה לא מושג תיאורטי. חייבים לתרגל אותו בפועל יום יום שעה שעה. זהו מושג אבסולוטי, טוטאלי.

כאשר אדם מתרגל וחי אחריות אישית מלאה, מוחלטת, הוא הופך למאסטר של חייו. הוא זוכה בעצם בשליטה מוחלטת (אמיתית) במהלך חייו.
התחושה העיקרית שאדם כזה יחוש הינה התחושה של להיות אדם שלם.
אדם שלם חי עצמאות רגשית. הוא אינו תלוי באיש. הוא מלא בעצמו. אינו מצפה שמישהו ישלים עבורו משהו. הוא יוזם את חייו ובוטח ביכולתו לכוון את מהלך חייו באופן מלא.

אז איך כל זה קשור לסקס ואורגזמות???

בראש ובראשונה, כדי לחגוג מיניות טובה, משוחררת, מעצימה, אדם חייב שיהיה לו מרחב בטוח.
אכן, חשוב המרחב הפיזי הבטוח. אך הרבה מעבר לכך, חשוב המרחב הבטוח הרגשי שאדם בונה לעצמו.
מה בעצם בונה את המרחב הרגשי הזה? רק דבר אחד! התחושה הבלתי מעורערת של אדם שלם.
יוצרים תחושה כזו רק מתוך הביטחון שיש לנו בכך, שאנחנו באמת מעצבים את חיינו ללא כל תלות באנשים אחרים. רק כאשר אדם מתרגל לכך שחייו באמת מתנהלים על פי בחירותיו המודעות, הוא באמת בוחר במודעות מלאה ורואה תוצאות בהתאם - או אז הוא חש את התחושה של אדם שלם. לא מושלם - שלם!
כשאדם חש שלם, הוא מסתובב בעולם מלא ביטחון בעצמו, כיוון שמה שלא יקרה, היכן שלא יהיה ומה שלא יעשה, יש לו תמיד חופש לבחור את התגובה שלו למה שקורה. זה מקנה ביטחון עצמי ברמות גבוהות ומאפשר לו, לאדם, לבנות לעצמו מרחב בטוח שאינו תלוי באף אחד אחר.

אנשים שלמים שאינם חשים תלות, יכולים לחגוג את מיניותם בחופשיות מכיוון שכאשר הם אינם תלויים באיש, מאד קל להם לפרוץ את חומות הכלא החברתי ולהשתחרר. הם אינם תלויים במה יעשו או יחשבו בני זוגם. רוצים כך או אחרת, כן גמרו, לא גמרו... לא רלוונטי. אנשים שלמים אינם תלויים באחרים עבור העונג שלהם.

יכולת התמסרות מאד חשובה למיניות טובה. היא משפיעה לא רק על מה שעושים אלא אפילו על איכות המגע שלנו. התמסרות היא בעצם סוג של וויתור מרצון ובחירה על הכח שלנו, על יכולתנו להשפיע על מה שקורה.
הביטחון העצמי שיש לאדם שחי אחריות אישית מלאה מאפשר לו להרפות ולא להיות בשום מתח. הוא יכול לזרום בחופשיות עם כל מה שיבחר. הוא לא תלוי בגורמים חיצוניים כמו אלכוהול על מנת להשתחרר. המגע שאדם כזה יעניק יהיה בדרך כלל איכותי מאד, זורם ברכות ומתמסר בנוכחות מלאה לגופו של האחר.
גם איכות האורגזמות של אדם כזה תהיינה אחרות לאין שיעור.
אתם מבינים? אורגזמה אמיתית היא בעצם התמסרות טהורה למה שקורה ונוכח. היא אובדן שליטה מוחלט. אנשים שחייבים "שליטה" ולא יכולים להתמסר באמת, חווים אורגזמות הרבה פחות איכותיות, אם הם חווים אותן כלל.

מאחר והאדם השלם אינו תלוי באחר והוא רגיל ליצור תמיד את מציאות חייו דרך בחירותיו, הוא גם אחראי לאורגזמה של עצמו בלי שום תלות באדם אחר. הוא לא יבוא בדרישות או טענות בקשר לאורגזמות שלו או להיעדרן. הוא גם רגיל לשאת רק באחריות האישית שלו ולא לוקח אחריות של אחרים על כתפיו. לכן, השאלות המיותרות והמלחיצות האלה של "מאמי, גמרת?", "מתי?", "כמה פעמים?" לא יופיעו.
בקיצור, חשבתם שאחריות אישית קשורה רק לקואצ'ינג והתפתחות אישית?
טעיתם.

עכשיו תגידו,
רוצים להעצים את המיניות, את האורגזמות ודרך זה את האחריות האישית שלכם? (או ההיפך...)
ווטסאפ או טלפון אלינו ואתם שם!
תלמדו, תתרגלו ותקחו את המיניות והחיים שלכם למקום הרבה יותר עוצמתי וגבוה.

מטוב✅ עד רע⛔, משיווה🧘 ועד 🔥ברסלב

ככל שאנו מתעמקים בכתביו של האיש המדהים הזה, גאון אדיר שהלך לעולמו בטרם עת (בגיל 36)
, אנו מוצאים בו יותר ויותר אמירות שהן טנטרה טהורה. ונזכרים באמירתו של גוטאם בודהה:

בטנטרה יש המון עומק רוחני. חלק מרעיונות הטנטרה הבסיסיים ביותר קשים לעיכול.
הם פשוטים ביותר, הם יפים וקסומים, אבל אנחנו כבני אדם החיים כבר אלפי שנים בחברה ממסדית, הורגלנו ברעיונות כה שונים עד שקשה לנו להשתחרר מהם.
טנטרה הינה דרך החופש האמיתי ומתוך שכך, הינה גישה נון-קונפורמיסטית, לא ממסדית.
לעיתים רבות, דרכה של הטנטרה היא לטלטל, לזעזע, ולגרום בכך להתבוננות פנימית מעמיקה.
הפעם נעסוק באחד מעקרונות היסוד המהותיים ביותר של הטנטרה. זהו רעיון שקשה לעכל את כולו לחלוטין, וברור לנו, שנקבל תגובות נמרצות לגביו. אז מה? גם עבורנו אנו, חלקו קשה לעיכול ועם זאת, אנו מוצאים בו את היופי המדהים.

בסוטרה מיוחדת ביותר, שהיא בעצם שילוב של רעיון עם טכניקה (וטנטרה היא כולה טכניקה אחת גדולה), אומר שיווה לדווי (שאקטי) אהובתו:

זהו אחד העקרונות היסודיים ביותר בטנטרה. על מנת להבין אותו לאשורו, חייבים לזכור קודם כל, שטנטרה אינה עוסקת במוסר. עבור טנטרה, מושג המוסריות כפי שאנו רגילים בו, אינו רלוונטי
. מעבר לכך, צריך לראות סוטרה זו מתוך הראייה הטנטרית, שהכל אחד - הבורא והבריאה, שהכל מקודש והכל לגיטימי, שהרי הכל אחד, ואם הבורא מקודש, אזי כל אטום ביקום הזה מקודש, גם האטומים של הזבל.

האמירה הזו מכוונת לכך שדרך ההתבוננות המקובלת ברוב הדרכים האחרות (דתות, זרמים, נקודות השקפה), יוצרת דואליות, דיכוטומיה, פיצול לשניים, ובכך בעצם סותרות את עקרון האחד ואת השלמות שבבורא ובבריאה
. יש לסוטרה הזו גם רקע היסטורי מאד משמעותי וחזק. אם מעניין אתכם, צפו בסדרה שלנו אודות ההיסטוריה של הטנטרה (פרטים באתר שלנו).

עבור טנטרה, היקום, הבריאה, הם שלמות ואחדות. הפיצול הדיכוטומי (דיכוטומיה=בעל שתי זרועות) הזה הינו תמיד תוצר אנוש
. ההפרדה בין טוב ורע, טהור וטמא, מוסרי ובלתי מוסרי, צדיקות וחטא, כולם מושגים יצירי אדם ואינם אמיתיים בכלל
. הרי הקביעה מהו טהור ומה אינו טהור היא עניין של אינטרפרטציה, של השלכות אישיות וחברתיות, של פחדים, ופעמים רבות היא כלי נשק בידי אלו המבקשים לעצמם כח ושליטה באחרים
. הרי מוסריות הינו עניין המשתנה מחברה לחברה, מסביבה לסביבה ואפילו מדור לדור. בסופו של דבר היא המצאה אנושית שאינה קשורה לעובדות. העובדות הינן פשוט עובדות ואינן קשורות להערכתן ולאינטרפרטציה שלהן.

סוטרה זו מלמדת שעצם השיוך, התיוג של משהו כ"טהור", יוצרת בהכרח דואליות. עצם האבחנה מחלקת. הרי לא ייתכן שיהיה צדיק קדוש, מבלי שיהיה כנגדו חוטא. קיום המושג צדיק תלוי בקיום המושג חוטא. והחברה - שואפת לעולם בו אין חוטאים ויש רק צדיקים וזה הרי לא ייתכן, כי אין האחד קיים ללא השני. הם תולדה של אותה אינטרפרטציה בדיוק.

טנטרה אומרת - העובדות הינן אמיתיות, האינטרפרטציה אינה אמיתית.
צריך להתבונן בדברים כפי שהינם ללא אינטרפרטציות. הטוהר והטומאה הינן ההשלכות שלנו על המציאות
. והסוטרה מציעה דרך התבוננות כזו כטכניקה פשוטה ועוצמתית ביותר, אך כמובן, קשה ביותר לביצוע
. אנו כולנו כה מורגלים, (איזה מורגלים? זה בדמנו!) לחשיבה ואוריינטציה דואלית, דו-ערכית, עד שאיננו מודעים כל
ל לנטייתנו ליצור גינוי וצידוק.
אנו מעריכים יופי של גבר או אישה ובעצם יוצרים בהכרח גם את הגבר והאשה ה"מכוערים". ובאיזה אדם אין איז שהוא יופי פנימי מדהים?

עיקר העניין הוא בכך שכאשר אנו יוצרים את החלוקה החיצונית, אנו יוצרים במקביל גם את החלוקה הפנימית בתוכנו. אנו יוצרים קונפליקט, מתרחקים מהאחדות והשלמות הפנימית
. גם עם העולם הרגשי אנו עושים זאת. אם אנו מכנים עצב או כעס כ"רעים", כאשר נהייה אנו במצבים אלו, נלקה את עצמנו ולא נקבל את עצמנו כפי שאנו. ה"רשע" כועס וה"צדיק" מנסה להרגע. והרי הם אותו אחד... ואנו כמובן, רוצים להזדהות עם הקדוש ולא עם הרשע, ומגבירים את המאבק הפנימי
. במצב כזה לא יהיה לנו שקט פנימי, לא נוכל לקבל את עצמנו כפי שאנו.

בעבודתנו עם אנשים, כשאנו מתבוננים באדם שאינו מקבל את עצמו כפי שהינו, יציר הבורא מושלם מעצם היותו, נגלה שחוסר הקבלה העצמית נובע מאמות מידה מוסריות של "טוב" ו"רע" אשר בהכרח אינן נכונות. כאשר אדם מסכים להפתח לרעיון הזה, שאין טוב ורע ושהוא אינו צריך לעמוד בסטנדרטים מוסריים של אף אחד (ועם קצת עזרה של אהבה חיבוק וטכניקות) הוא זוכה בשלווה ורוגע, בשחרור מדהים. לעיתים, בחיים חדשים ממש.

טנטרה אומרת - אל תחלק ואל תהייה מחולק. אל תגנה או תפסול. אל תתייג כ"טוב" או "רע". פשוט התבונן בעולם, אל תנסה לפרש מה הוא.
קבל כל דבר כפי שהוא בלי השוואה ובלי הערכה
. הקושי מתעורר כאן באופן טבעי. "רגע, אז מה קורה עם גנבים, אנסים, נשיאים לשעבר?..." מה? גם לגבי אלו לא לתייג ולא להעריך? וטנטרה אומרת לא! גנב הוא גנב, זו עובדה. אבל השיוך של טוב או רע כבר חורג מהעובדות
. זה באופן טבעי לא מתקבל בקלות (אנו לא חריגים בעניין זה). אבל חייבים להבין, זה לא שטנטרה מצדיקה גניבה או אונס וכו', היא פשוט נמנעת כעקרון מהערכה ושיפוט מוסרי של העובדות. וזה בהחלט קונספט שקשה לקבל.

הרעיון הינו שזו בעצם טכניקה שתסייע בידך ליצור אחדות פנימית. הרי לעולם אין לדעת, הזונה והכומר שניהם חלק מאותה הדרמה, נעים על פני אותו הציר במקומות שונים ובלתי קבועים
. בעצם, קשה לחברה לקבל רעיון כזה גם מפני שהצלחתו בעצם נוטלת את העוקץ מבעלי עמדות הכוח וההשפעה
. איזו עמדת כוח תהייה להם מבלי שיהיה גינוי למיניות? למראה כזה או אחר? לחופש ההתנהלות האישי הנקרא בפיהם "הפקרות"?

סיפור מקסים מסופר במסורת הטאו, אודות איכר אחד שהיה לו סוס פראי יפיפה, יקר ערך.
לימים, ברח הסוס. אמרו לו אנשי הכפר, "איזה ביש מזל הוא". והוא רק אמר להם "אולי...".
למחרת, חזר הסוס בחברת עדר סוסים כמותו. "איזה מזל נפלא הוא" אמרו לו אנשי הכפר. "אולי...", השיב להם.
בנו של האיכר ניסה לרכב על אחד הסוסים, נפלא ושבר את רגלו. "איזה ביש מזל" אמרו אנשי הכפר. "אולי...", לא איחרה התשובה לבוא.
למחרת, באו אנשי המלך לגייס צעירים לצבא, למלחמה, אך את בנו הפצוע של האיכר לא גייסו. "איזה מזל נפלא" אמרו אנשי הכפר. והוא כתמיד - "אולי".
וכך זה כמובן נמשך ונמשך...
והסיפור רק בא להמחיש שהכל, אבל הכל, עניין של אינטרפרטציה אישית.

אז בפעם הבאה שבורח לכם סוס, או נופלת הגלידה על המדרכה, או שהפועל ניצחו או שמכבי הפסידו, האוטו התקלקל או זכיתם בפיס, תזכרו - "זה לא טוב, זה לא רע, זה מה שזה".

אם תרצו לתרגל את זה, להיכנס לעוד עומקים, להבין יותר איך לחיות נכון, חיים של עוצמה ושלווה, פשוט
פנו אלינו. נוביל אתכם בבטחה ונפסע יחד במשעולי הטנטרה כדרך חיים.