בחרנו הפעם להביא בפניכם קטע זה שתרגמנו, כיוון שהוא מייצג רעיון מרכזי ביותר בטנטרה,
בדרך החיים שלנו והרבה ממה שקורה לאנשים בסדנאות ובערבים שאנו עורכים.

 


אושו - האושר בחיים של סכנה. דרך הלב.

המילה אומץ Courage מעניינת ביותר. היא נגזרת מהשורש הלטיני Cor שמשמעותו "לב", כך שלהיות אמיץ, פירושו לחיות עם הלב.
והפחדנים, רק הפחדנים, חיים עם הראש. בפחדם, הם יוצרים חגורת ביטחון הגיונית סביב עצמם. בחרדתם, הם סוגרים כל חלון ודלת, עם תאולוגיה, קונספטים, מילים, תאוריות, ומאחורי אותם דלתות וחלונות מוגפים, הם נחבאים.
דרך הלב הינה דרך האומץ.
הווה אומר לחיות בחוסר ביטחון. הווה אומר לחיות באהבה ובאמון, לנוע בתוך הלא ידוע והלא מוכר. זה להניח לעבר ולהרשות את העתיד לבוא. אומץ משמעותו לנוע בשבילים מסוכנים. החיים מסוכנים, ורק פחדנים יכולים להימנע מהסכנה – אבל אז, הרי הם כבר מתים. אדם אשר חי הינו, חי באמת, חי בחיוניות ומרץ, ינוע תמיד אל תוך הלא נודע.
קיימת שם הסכנה, אך הוא ייטול סיכון. הלב תמיד נכון ליטול סיכונים, הלב הוא המהמר.
הראש הינו איש העסקים. הראש תמיד מחשב, ערמומי.
הלב אינו מחשב חישובים.

 


חומות הלב

מרביתנו הורגלנו, במיוחד בעידן המודרני, לחיות בעיקר עם הראש.
הורגלנו לחיות בעולם הביטחון המדומה שמעניקה לנו הידיעה מראש, שמעניק לנו ההיגיון המנתח, המקטלג, המסביר.
מצב חדש עומד בפנינו, ואנו ישר רצים להסביר אותו, לבאר ולפרש אותו.
אנחנו לא שמים לב, שבנטייה זו, אנו מכניסים את עצמנו למסגרות, כובלים את עצמנו. בעצם, מרימים חומות של הגנה מדומה.
בכל פעם שאנו נפגעים, אנו מקימים חומה סביב הלב,
ובכל פעם שנדמה לנו שאנו עלולים להיפגע, גם אם זה לא אכן קורה, אנו מעבים את החומה ומחזקים אותה.

מיריחו ועד מורדור...

חומות אינן מספקות הגנה אמיתית.
גם אם נבחן כאלגוריה את החומות והביצורים בתולדות המין האנושי נגלה,
כי לא היה ולו מקרה אחד בהיסטוריה, בו חומה הגנה על היושבים מאחוריה באופן מוחלט.
לא קיימת חומה שלא תהייה לה נקודת תורפה, שלא יהיה בה איזה פתח נסתר או אבן רופפת.
החומה מגבילה את חופש התנועה של המסתתרים מאחוריה, וגרוע מכל – היא מביאה אותם לכדי שאננות.
הם חשים מוגנים מאחורי החומות ועל כן אינם טורחים לעמוד על המשמר, לפתח את כישורי הלחימה שלהם, את שריריהם.
אם נבחן זאת לעומק, אנשים החיים מאחורי חומות הם בעצם חלשים.
אדם החי חפשי, מחוץ לחומות, חי חיים של תנועה ועירנות.
הוא תמיד חייב להיות מאומן, גמיש וזריז, לעמוד על המשמר, אבל בכך עוצמתו האמיתית.
אדם החי מחוץ לחומות הוא אדם חזק.
כך בדיוק קורה עם אותן חומות רגשיות שאנו בונים סביב ליבנו. הן אינן מספקות הגנה אמיתית.
אדם המקיף את עצמו בחומות, אינו זוכה באמת להגנה. הוא מגביל את עצמו, את חופש התנועה שלו.
זה יכול להתחיל ממקום של חוסר גמישות רגשית, ויכול להסתיים בחוסר תנועתיות אמיתית, פיזית, כי הלב לא מרשה לאדם לזוז ולבטא את עצמו.
החומות לא מרשות לנו ליטול סיכונים בחיים, להיות טוטאליים, לחוות את חגיגת החיים עד תומה.
ההחבאות מאחורי אותן חומות, יוצרת אנשים חלשים, כיוון שהם אינם דואגים להיות עירניים ועומדים על המשמר,
הם לוקים בחוסר גמישות רגשית והם מאד פגיעים, כיוון שבדיוק כמו עם חומות אמיתיות – תמיד יימצא בהן איזה סדק, איזו נקודת תורפה.

לקחת סיכון, להעז, לפרוץ, לחיות ללא פחד!

דרך האומץ של הלב – החיים בחוסר בטחון. כמה מדהימה היא, וכמה מעט אכן בוחרים בה. אנו נתקלים בזה יום יום.
אנשים מתעתדים להגיע לפעילות - "מה בדיוק יהיה?" "איך?" "למה?" "אבל מה בדיוק, לא, לא... באמת בדיוק...???"
הם חייבים לדעת הכל מראש, כי הפתעות הם לא מרשים.
לנוע אל תוך הלא מוכר ולא ידוע, להרשות לעצמך להסתובב בכיסוי עיניים עם עוד אנשים בחדר, ולהיות בבטחון עצמי שהכל יהיה בסדר גמור.
זה לא פשוט, אנחנו יודעים, אבל הלב שמרשה, יודע את ההתרגשות והשמחה שבהעזה, שבהתנסות.

לקחת סיכונים בחיים, להרשות לעצמנו לבחון את הגבולות שאנו חיים איתם ולהעז לפרוץ אותם ולבחון איך אנו מרגישים אחרי שהרחבנו את גבולותינו.
זה – זה הוא טעם החיים. תחושת החופש והחיים ללא פחד.
אם נמשיך את האלגוריה הזו, החיים בתוך החומות או מחוצה להם הרי זה רק עניין של החלטה.
זהו מבחן האומץ הראשון שעלינו לעמוד בו. האומץ לצאת אל מחוץ לחומות וללכת אל הלא ידוע.

אנחנו רוצים להזמין אתכם אהובים, להרשות לעצמכם את הסכנה שבלא מוכר והלא ידוע,
את תחושת החופש המדהימה הנמצאת בחיים שמחוץ לחומות.
לחוות את החגיגה הנהדרת והצבעונית של החיים האלה בטוטאליות, להיות באהבה,
להעז לפרוץ גבולות ולהפתיע את עצמכם בהתמסרות למשהו חדש, אחר ושונה.