💵💸💰 ההפקדה שהפכה למשיכה... 💰💸💵

היא קבעה איתנו מועד למפגש טנטרה. כולה נרגשת, סיפרה שזו תהייה חוויית השיא של חגיגת יום ההולדת שלה. היא ממש ציפתה לזה... כמה ימים לפני המפגש שלחה לנו SMS כדי לוודא, שאנחנו זוכרים אותה ואת יום ההולדת, שלא נשכח.
ביום המיועד צילצלה בבוקר ושאלה אם ניתן להתחיל את המפגש קצת יותר מאוחר, "חצי שעה עיכוב" היא אמרה, "הוא יצא לאן שהוא, נראה לי שכרגיל, הלך לקנות לי פרחים".
הרגענו אותנ ואמרנו שאין שום בעיה, זה בסדר. אבל דרך הטלפון כבר שמענו את מצב הרוח איך נאמר... לא משהו.

הזמן חלף והיא מתקשרת שוב, כולה כבר רותחת מזעם. היא מתנצלת ומבקשת סליחה. "כל כך הרבה זמן והוא עוד לא חזר. הוא והפרחים שלו, אני בכלל לא רוצה אותם. כל יום הולדת אותו דבר..."
היא הסבירה שהזמן שלהם מאד מוגבל כיוון שהוא חייב להגיע למשמרת לילה בעבודה וזה כבר לא יסתדר. היא חייבת לבטל. יכולנו כל כך לחוש את האכזבה, את התסכול, את הכעס וגם את תחושת חוסר הנעימות כלפינו, למרות שאנחנו היינו בסדר עם זה.

למחרת שוחחנו איתם בטלפון ויכולנו לקבל את שתי נקודות המבט ולהבין את הגיהינום הקטן שעבר בין שניהם ביום ההולדת שלה.
היא - תכננה כל כך הרבה זמן את המפגש הזה. הוא תמיד מאד עסוק בעבודה ואין לו זמן, והנה סוף סוף ביום ההולדת, היה מוכן לפנות את הזמן עבור החווייה הזוגית. היא התרגשה, היא התלהבה, ציפתה בקוצר רוח.
הוא - עבורו אין דבר כזה יום הולדת בלי פרחים. והוא כל כך אוהב אותה שהוא חייב להביא לה את הזר הכי גדול והכי מיוחד שאפשר למצוא, בכל מחיר. זו הדרך שלו להראות לה את אהבתו. אז הוא יצא לקנות לה פרחים, חשב שייקח רגע, אבל נדד מחנות לחנות למצוא את הזר הכי הכי...
והיא בינתיים בבית, מתבשלת במיץ של עצמה, כועסת, מאוכזבת כשהיא מתחילה להבין שזה לא עומד לקרות...
והגרוע מכל - היא בכלל לא רוצה פרחים, לא אוהבת פרחים, כבר נמאס לה מהמנהג הזה שלו.
כשהוא חזר הביתה עם זר ענק - כבר לא באמת היה לו למי לתת אותו. היא כבר נסגרה, כעסה, לא רצתה כלום.

היה כל כך ברור ששניהם לא מבינים זה את זו. לשניהם היו כוונות טובות. שניהם עשו ככל יכולתם לחגוג את יום ההולדת בדרך הכי מיוחדת. למרות ששניהם הבינו את הכוונות הטובות של האחר, זה הסתיים בצער, בכעס, בריחוק.
כמו שאמרנו, הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.

הסברנו להם בשיחה על הקונספט של "בנק הרגשות".
על הקונספט הזה כבר כתבנו לכם כמה פעמים, אך נזכיר שוב בקצרה, כי הוא כה חשוב.
המורה הגדול שלנו סטיבן קובי הסביר: חשבון בנק הרגשות הוא מטאפורה המדמה את היחסים בינינו לחשבון בנק. מצב החשבון משקף את מידת האמון והבטחון הקיימת ברגע נתון בין שני אנשים. כשאנו מפקידים בחשבון בנק הרגשות שלנו - טוב לב, אדיבות, כנות, מחוייבות לקשר שלנו - אנו בונים עתודה. האמון שלנו זה בזה גובר והתקשורת קלה ואפקטיבית. גם אם נשגה, נמשוך בטעות, עדיין תהייה עתודה רגשית שתפצה על כך. אם נבצע משיכות מבנק הרגשות (חוסר כבוד, חוסר רגישות, מעילה באמון, התנשאות, איום) נגיע למשיכת יתר. במצב כזה אנו מתנהלים בשדה מוקשים ובחוסר אמון. כל דבר קטן מקפיץ אותנו ואנחנו חיים במתח.

אבל לקנות זר פרחים גדול ויפה ליום ההולדת זו הפקדה של ממש לא?

כאן טמון סוד חשוב ודיוק לגבי מושג ההפקדות והמשיכות.
מה שתעשה אינו נחשב הפקדה כי אתה חושב או מנחש שזו הפקדה. הוא ייחשב הפקדה רק אם הוא באמת הפקדה בעיני האחר. ייתכן שכוונותיך טובות, אבל אתה מפספס בגדול.

עבור ילדת יום ההולדת, ההפקדה האמיתית היתה לקיים את ההבטחה לבוא למפגש, לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו, ללוות את זוגתו באופן רגשי דרך החווייה. הפרחים בכלל לא היוו הפקדה. היא לא אוהבת פרחים. במיוחד כשהיא יודעת שבכל פעם הפרחים יבואו על חשבון משהו אחר שהיא באמת רוצה. העיכוב שבנסיעה המיוחדת לחיפוש הזר היפה והגדול בעצם נתפש כמשיכה גדולה. כשזה הפך להיות ביטול של כל התכנון זה הפך למשיכה בלתי נסבלת שהשאירה את שניהם במצב של משיכת יתר.

זכרו תמיד: הבסיס לניהול נכון של בנק הרגשות הינו תקשורת פתוחה, כנה ושקופה. בני הזוג צריכים לתקשר ביניהם מה עבורם הפקדה או משיכה.
אנחנו נוהגים בינינו להשתמש ממש בשפה הזו: "מה שעשית עכשיו היה עבורי הפקדה/משיכה מאד גדולה".
חשוב מאד לתקשר גם (אולי אפילו בעיקר) את ההפקדות.

ובהקשר הזה זכרו ותרגלו גם את כלל הברזל שלנו: "דבר אינו מובן מאליו"

💳😲 הבנק התקשר — והציע למחוק לי את כל החוב! 💰🏦

זהו מאמר המשך על היבט מאד מיוחד של בנק הרגשות.

בנק הרגשות הוא קונספט מרכזי וחשוב מאין כמותו שנוגע לכל סוג של מערכות יחסים.
זה לא רק בזוגיות, אלא גם יחסי הורים-ילדים, חברים, יחסי עבודה, ספקים, לקוחות ועוד.
אם עדיין לא קראתם את שני המאמרים הקודמים בנושא, אנחנו ממליצים לכם בכל לב.

באוגוסט 1999 חזרתי (בן) לארץ, אחרי חמש שנות שהות בחו"ל עם המשפחה.
בגלל גורמים שונים, חזרתי לארץ עם חובות לא מבוטלים לבנק צ'ייס האמריקאי (CHASE Manhatten Bank)
חזרתי עם התמחות בביואינפורמטיקה, ומכיוון שהנושא בארץ עדיין היה בחיתוליו, גם נשארתי מובטל.
מצב לא פשוט כלל עם משפחה בת חמש נפשות.

הימים היו ימים קשים ולחוצים, ימים של הישרדות כלכלית דוחקת, על הקשקש ממש.
כל הוצאה, אפילו קטנה, היתה מחושבת.
לאחר זמן מה, הצלחתי להשיג עבודה בפרילאנס והיה מעט אוויר לנשימה, אבל ממש מעט.
החובות עדיין היו כבדים.

יום אחד קיבלתי שיחת טלפון מחו"ל.
האדון הנחמד מעברו השני של הקו אמר באנגלית במבטא אמריקאי כבד:
"מר שומר, מדבר מר כך וכך מצ'ייס מנהטן בנק. מה שלומך?"
חשתי כיצד הצבע אוזל מפני.
עניתי שאני בטוב ושאני יודע שיש לי אצלם חוב לא מבוטל.
הסברתי שהייתי מובטל עד כה ושרק כעת התחלתי לעבוד. ברגע שיתאפשר לי, אחזיר להם כל סנט.

כאן הגיעה הפתעה!
"אני מבין. כמה אתה מסוגל להחזיר ממש כעת?"
נקבתי בסכום באמת לא גדול, ובכנות, זה היה המקסימום שנצלחתי "לגרד" מעצמי.
זה לא כיסה אפילו עשירית מהחוב.
כעת, הלסת שלי ממש פיזית נשמטה, כששמעתי את מר כך וכך עונה:
"אוקיי מר שומר. אם תדאג להעביר לנו את הסכום הזה ממש עכשיו, אנחנו נהייה מוכנים למחוק את החוב שלך לחלוטין"

לא ידעתי את נפשי. כל בנק ישראלי ירדוף אותך עד הקבר, ואז את יורשיך, על כל שקל, עם ריבית.
מה שהפתיע אותי ביותר היה הגישה הפרגמטית.
עדיף להם לקבל ממני משהו, במקום לרדוף אחרי חודשים ארוכים כבעל חוב.
העברתי להם את הסכום - והם אכן שלחו לי אישור שהחשבון שלי מאופס.

מאז שהתחלנו ללוות זוגות בתהליכים זוגיים, אנחנו מלמדים אותם שאפשר לאפס גם את החשבון של בנק הרגשות.
כאשר בני זוג נמצאים ביתרת חובה זה אצל זו, החיים קשים מנשוא. חיים בשדה מוקשים.
ובכל פעם שעולים על מוקש רגשי שכזה, אין מה לעשות, נוצרת שוב משיכה על פני משיכה.
לכן, על מנת לצאת מלולאת הקסמים הזו, אנחנו ממליצים לבני הזוג להיכנס לשיחת עומק ולבחור לאפס חשבון.
הרי ניסיון לסגור את החוב הגדול בעזרת הפקדות, מלווה בתסכול רב, כיוון שכל הפקדה מלווה בהשתדלות, לעיתים מאמץ, ועדיין, המספרים נשארים אדומים עם סימן מינוס.

מה זה אומר?
זה אומר שאנחנו בוחרים למחול על כל אירועי העבר שגרמו למשיכות הרגשיות.
היא תפסיק להזכיר לו שהוא שכח את יום הנישואין שלהם,
הוא יפסיק להזכיר לה שהיא שברה את כד האפר של סבתא יוכבד.
בקיצור - די, מספיק לחפור על כל מה שקרה.
כמו שאומר הפתגם הערבי: اللي فات مات איללי פאת מת (ומה שהיה, מת, עבר. )

ומאותו רגע שאיפסנו חשבון - מתחילים להפקיד באופן מודע כמה שיותר.
לא רק להפקיד, אלא גם להכיר בהפקדות ולתקשר אותן.
זה לא פשוט ולא קל!
זה מחייב את בני הזוג למחוייבות גדולה והתמדה.
זה מחייב אותם להימנע מפנקסנות ועריכת חשבונות ("לא הפקדת אתמול").
שנינו עושים את המקסימום כדי לשמור על הדף חלק לאחר האיפוס.
וחשוב מאד, במיוחד בהתחלה - לגלות המון גמישות. כיוון שהדפוסים הישנים עדיין מפעילים אותנו.
אנחנו עלולים להיקלע בקלות לדפוס הישן של ההתחשבנות ואיזכור המשיכות.
אם בני הזוג שלנו יגלו גמישות וימחלו על "הפספוס", עם הזמן, הדפוס הישן פשוט ייעלם.
מה שהופך את הגמישות הזו לקלה יותר, זה לזכור ששנינו עם הדפוס הזה. זה לעולם אינו חד צדדי.

חשוב שתזכרו תמיד - גם כשאתם בוחרים לעבוד על נושא מסויים, לא אחת נתקלים באתגרים בדרך.
אנחנו תמיד כאן עבורכם, לייעץ, להדריך וללוות דרך.
אל תישארו לבד עם האתגרים.
פעמים רבות אנחנו יכולים לפתור בסשן אחד או שניים, מה שהיה לוקח שנה שלמה או יותר של עבודה.
אפילו אין צורך לדעת באופן מדוייק את הבעיה. פשוט צרו קשר וניקח את זה כבר משם.