🌵 אאוץ', דוקר. תתגלח מהר 🌵

נו... תתגלח כבר...

"אני לא יודעת מה לעשות" היא אמרה לנו, "אני כל כך מסתבכת עם כולם. עם הילדים, עם החברות, עם אנשים בכלל..."
"מדוע?" שאלנו.
והיא הסבירה:
"תראו, למשל, שלשום הבן הגיע הביתה אחרי שבועיים, לא מגולח, כולו קוצים. דקר לי ולא היה לי נעים לנשק אותו, ובמיוחד שעכשיו הוא מסתובב עם חברה חדשה, אז אמרתי לו כמה וכמה פעמים שיתגלח עד שבסוף הוא התעצבן וכעס עלי מאד ואמר לי, די אמא, הבנתי. והבן השני שלי, הגיע הביתה רעב וישב לאכול, ואז כעסתי עליו שהוא לא רוחץ את המחבת ישר אחרי האוכל. הוא אמר לי, אמא, רגע, אני לא חייב לרחוץ אותו מייד. תני לי לבחור מתי אני עושה את זה... וגם עם החברות אני מסתבכת. כשחברה עושה משהו שלא נראה לי כל כך, אני מעירה לה, באמת ממש בעדינות, אבל זה לא עוזר. זה נגמר ברע. והחברות אומרות לי שאני לא קלה ושקשה איתי".

את מייצרת את הסבל של עצמך

מה משותף לכל המקרים האלה? שאלנו.
היא התבוננה בנו די מופתעת. לא מבינה בדיוק מה הכוונה. חשבה ומשכה בכתפיה "לא יודעת".
שימי לב כמה שיפוטיות את מפעילה כלפי אנשים, אמרנו. כשאת כל כך שיפוטית כלפי אחרים ולא מקבלת אותם בדיוק כפי שהם, את לא מאפשרת להם להיות מי שהם באמת. את יוצרת מהם דמות אחרת, לא הם. את בעצם מייצרת קודם כל את הסבל של עצמך ואז גם הסביבה סובלת יחד איתך.

את מי באמת את שופטת?

עזבי אחרים, אמרנו. איך את מול עצמך? עד כמה את מקבלת או שופטת את עצמך?
וואו, היא אמרה, אני עושה לעצמי את המוות.
ברור, אמרנו. כשאדם שופט את עצמו הוא חייב לשפוט אחרים. אי אפשר אחרת. אם את לא מקבלת את עצמך כפי שהינך, איך תקבלי אחרים?
יש בתוכך 4 בעלות תפקידים וכולן את. התובעת, הנאשמת, השופטת והתליינית. את משחקת את המשחק של כולן גם יחד. את חייבת להבין שברגע שהנאשמת תפסיק לשחק את המשחק, לכל בעלות התפקיד האחרות כבר לא יהיה מה לעשות. הן אוטומטית מפוטרות ברגע שהנאשמת לא מסכימה יותר לשבת על ספסל הנאשמים. פשוט תפטרי את הנאשמת בכל מחיר.

להקשיב למסר שבין המילים.

תמיד שימי לב שהתקשורת היא בכמה רבדים והתקשורת המדוברת היא רק חלק קטן מהכל. לדוגמא, מה את בעצם משדרת לבן שלך כשאת מעירה לו כמה וכמה פעמים על זה שהוא לא מגולח?
היא ניסתה: "שזה לא נעים לי?"
"לא", אמרנו. "את בעצם משדרת לו מסרים סמויים, שהוא לא מספיק טוב כפי שהוא, שאת לא סומכת על שיקול דעתו בקשר למראה שלו, שהוא צריך בעצם להתנהל על פי הרצון שלך והצורך שלך בשליטה וכשאת חוזרת על המסר שוב ושוב, את אפילו משדרת לו שהוא אולי קצת טמבל שלא מסוגל להבין מסר חשוב מפעם אחת וגם שאין לו ברירה אלא לפעול לפי הרצון שלך".
היא התבוננה בעיניים נדהמות. "באמת? זה המסר שאני משדרת?"
"די בטוח שכן" ענינו.
כך המשכנו עם עוד ועוד דוגמאות כדי להבהיר לה עד כמה שיפוטית היא בהתנהלות שלה מול העולם.

איש עסקים או הומלס?

טנטרה מלמדת קבלה מוחלטת, של כל מצב הזורם לחיינו ושל כל אדם סביבנו, ללא כל שיפוטיות.
טנטרה מלמדת שאדם הוא יישות בלתי נפרדת מהאחד שהוא הכל. כשאנחנו מתבוננים לאדם בעיניים אנחנו רואים את ניצוץ הבריאה. הוא לא כל הקליפות החיצוניות שלו. הוא לא איש עסקים או הומלס, הוא לא ישראלי או אמריקאי או צרפתי, הוא לא הינדי או יהודי או מוסלמי, או הומו או לסבית, יפה או מכוער. אדם הוא פשוט נשמה טהורה.
לשפוט אדם זה לעלות שוב על גלגל הסמסרה, לייצר לעצמנו את הסבל.
אנחנו לא מתייגים אנשים, לא מקטלגים אותם, לא מכניסים אותם למסגרות ותבניות אלא פשוט מקבלים אותם כפי שהם.

ואם יורים עלי טילים, גם את זה לקבל?

כמובן שזה מאתגר! לא תמיד פשוט להתנהל בקבלה מוחלטת ובמיוחד במקרים קיצוניים. למשל, כשמישהו יורה עליך טילים ומצהיר באופן גלוי שהוא מוכן לעשות הכל על מנת להשמיד אותך, כולל להקריב את חייו הוא - מאד קשה, עד בלתי אפשרי לקבל אותו כמו שהוא. עדיין, ביום יום שלנו, אנחנו יכולים לעשות עבודה עם עצמנו ולצמצם למינימום האפשרי את רמת השיפוטות שלנו.

מה בסך הכל כולנו רוצים?

כשאדם חש שמקבלים אותו כפי שהוא, בלי שום שיפוטיות, הוא יכול להירגע, להיפתח, כי בסך הכל מה כולנו רוצים?
שיאהבו אותנו, שיבינו אותנו ושיקבלו אותנו כפי שאנחנו.

שולחים תדר של אהבה עם אמונה גדולה.

📈💸 המחירים עולים! איך סוגרים את המינוס 💳🪙

פשוט לא? מפקידים!

בבנק זה פשוט (כשיש לך מה להפקיד כמובן... ).
אבל בבנק הרגשות זה לא כל כך ברור מאליו. מה זה? עוד מעט נסביר. אבל תחילה, סיפור מעניין ומרתק מהחיים.
(ניסינו למצוא את המקור ולא הצלחנו, אז זה בערך, מהזיכרון שלנו...).

מסע יומי עם פק"ל מים.

בכפר מסויים באפריקה (כמו בכמעט כל אפריקה, הודו ועוד מקומות), נשים צריכות ללכת כל יום בין פעם לפעמיים ביום מרחק של 12 ק"מ לנהר ולחזור לכפר, נושאות כל אחת כ 20 ליטר של מים לשתיה. ההליכה לא קלה, לרוב בחום כבד, ונשיאת המשקל גם היא כאובה. כל מי שסחב פעם בצבא פק"ל מים עם ג'ריקן 20 ליטר יודע איזה עונש זה. עכשיו תחשבו על כך שילדות בנות 12 מתחילות עם המטלה הזו באופן יום יומי, נושאות 20-40 ליטר על הראש, בלי מנשא, עם כפכפי אצבע.

במסגרת המאמץ לפתור את הבעיה ולהקל על המעמסה שנופלת על כתפי הבנות, הארגון ההומניטרי "מים לאפריקה" אירגן חפירה של בור מים עם משאבה, על מנת שיוכלו לשאוב מים ישירות בכפר ובכך תיחסך ההליכה המפרכת. הבור נחפר והמשאבה הותקנה.
ההפתעה של אנשי האירגון היתה רבה כאשר התגלה שלאחר מספר ימים הבורות נסתמו והמשאבה חובלה.
חדורי מוטיבציה, תיקנו אנשי הארגון את המשאבה והבור נחפר מחדש. לאחר מספר ימים שוב חזרה התופעה על עצמה. הבור נסתם והמשאבה חובלה.

אז מה באמת קרה?

כדי לברר מה קורה, הציבו אנשי הארגון מארב לילי וגילו שהנשים בכפר היו שולחות את הילדים לחבל במשאבה ולסתום את הבור. התדהמה היתה גדולה. הרי הבור והמשאבה היו עבורן, כדי להקל עליהן בעומס.
לאחר שיחות ובירורים לעומק עם הנשים התבררה התמונה העגומה.
סדר היום של הנשים עמוס ביותר. הן צריכות גם לדאוג לאספקת המים, גם לדאוג לבית, לבישול, לילדים ולבעלי החיים. מי שמתחילה במשימות האלה בגיל 12 (ולפעמים אף מוקדם יותר), אין לה ממש ילדות. כאשר הן היו מגיעות לנהר, הן לא היו שואבות מייד את המים וחוזרות, אלא מנצלות את הזמן לרחצה, לרגיעה ומנוחה ובעיקר למשחק והשתובבות. עכשיו, פתאום הפריווילגיה הזו נמנעה מהן.
גרוע מכך - כאשר התפנה להן הרבה זמן בזכות הבור והמשאבה, הן היו נוכחות הרבה יותר שעות בכפר ואז הן סבלו הרבה יותר מהטרדות מיניות ואחרות מצד הגברים.
פתרון הבעיה הגיע כאשר הוקם בכפר מרכז קהילתי לנשים והכריזו עליו כעל מרכז תעסוקתי עבור הנשים לטובת הכפר. באופן הזה הנשים היו בעצם מוגנות בפני הגברים ומה שבאמת קרה במרכז הקהילתי הזה היה, שהבנות הצעירות פשוט קיבלו זמן למנוחה ומשחק וזכו בילדותן מבלי להיות מוטרדות על ידי הגברים.

חשבון "בנק הרגשות"

עם כל אדם שיש לנו איתו קשר, אנחנו פותחים חשבון ב"בנק הרגשות" שלנו. כבר כתבנו על כך בעבר. החשבון הזה מתנהל כמו כל חשבון בנק רגיל. יש הפקדות ויש משיכות, יש יתרת זכות ויתרת חובה. באופן טבעי, כשיש יתרת חובה גדולה העניינים לא טובים ואנחנו מסתובבים בשדה מוקשים.
הפקדה בבנק הרגשות היא בעצם כל דבר שיעשה טוב על הנשמה לצד השני. נימוס וכבוד הדדי, הקשבה, הכלה, אקטים קטנים של פינוק, עמידה במחויבויות, בזמנים, קיום הבטחות... קלטתם את העניין נכון?
משיכה מבנק הרגשות היא בדיוק כל ההפכים של מה שציינו.

אז מה היא באמת הפקדה?

זה לא תמיד פשוט כמו שזה נשמע.
לעיתים קורה שמישהו משוכנע שמשהו שהוא יעשה הוא הפקדה, בשעה שעבור הצד המקבל זה מתקבל אפילו כמשיכה גדולה.
זה בדיוק מה שקרה בכפר ההוא, באפריקה. אנשי הארגון היו משוכנעים שחפירת הבור והתקנת המשאבה יהיו בגדר הפקדה עצומה עבור הנשים, בעוד שעבור הנשים זו היתה משיכה כל כך גדולה, עד שהן נאלצו לחבל בבור ובמשאבה.

רוצים עוד דוגמאות?

כשבן היה ילד קטן, לסבתא וסבא שלו היתה חנות צעצועים, אבל לימי הולדת וחגים הם היו קונים לו בגדים. (אולי בגלל זה עד היום הוא מעדיף להסתובב עירום... 🤣). לא צריך להרחיב עוד הרבה, נכון?

אולי עבור גבר, ללטף באהבה ובעדינות את הישבן של אשתו נתפס בעיניו באחלה הפקדה. אם אם לה יש אישיו עם איך הישבן שלה נראה, וזה בעיניה מבליט אותו, בעצם מתבצעת משיכה.

אז מה בעצם צריך לעשות?

על מנת להפקיד באמת, צריך לברר באיזו דרך, האם מעשה מסויים יהיה באמת הפקדה. באמת ייצר תחושה טובה וחיובית. צריך לגלות רגישות, לבחון, להציע, אפילו לשאול כשצריך.
זה בעצם מה שעשו אנשי הארגון כאשר "ראיינו" את הנשים והבינו לעומק את הבעייה האמיתית ואת הצרכים האמיתיים. אז, ההפקדה שלהם היתה אמיתית ושלמה.

רוצים ללמוד עוד?

איך להפקיד? איך להתנהל נכון מול בני הזוג שלכם (או כל אדם יקר אחר)? איך להיות ברגישות ובהכלה? איך לבנות לעצמכם חשבון בנק רגשות עם יתרת זכות גדולה?
ועוד נושאים רבים שיוצרים מערכת זוגיות נפלאה, בונה ומעצימה...
אנחנו מציעים לכם לשקול לבוא אלינו למסלול תהליכי של העצמה זוגית.
התקשרו, ובואו אלינו לפגישת היכרות ללא תשלום.