לקוח שלנו, איש יקר פנה אלינו בשאלה:
"לקיחת אחריות במובן המלא של המילה כפי שהצגתם במאמרים, מביאה לפעמים גם תחושת אשמה ואשמה חוסמת.
איך הטנטרה מנטרלת את עניין האשמה?"
מהי האשמה?
תחושת אשמה בעצם הינה חלק מאי-לקיחת אחריות.
מלכתחילה, זה נשמע קצת מוזר, נכון? אבל תחשבו על כך לעומק, אם אדם לוקח אחריות מלאה על הכל, הרי אין באמת מקום לאשמה.
לקיחת אחריות אומרת בעצם, שברגע נתון, קיבלתי החלטות מסויימות, גם אם שגויות בעליל, על סמך סט הנתונים שהיה לי באותו רגע. סט הנתונים כולל גם את המצב הרגשי שלי ברגע קבלת ההחלטה, את מכלול נקודות ההשקפה והפרדיגמות שלי בזמן זה.
אם אני לוקח אחריות מלאה, אני גם מכיר בקיום כל אותם גורמים באותו רגע נתון, ולכן אין מקום לאשמה.
את מי בעצם, אני מאשים?
בהתאם לעקרון האחד, על פיו הבורא והבריאה הינם אחד במשמעות השלם, טנטרה שואפת תמיד בכל דרכיה וצורות ההתבוננות המעמיקות שלה, לצמצם עד לאפס את הדואליות, את ההפרדה, הן החיצונית והן הפנימית.
בכל הוראותיה תפעל הטנטרה לצמצום המאבקים הפנימיים והקונפליקטים לגבי כל נושא ועניין. רבות הן הדרכים.
עצם הקבלה המוחלטת של כל דבר הנכנס לחיינו כפי שהוא, מבלי לשפוט אותו כ"טוב" או "רע" מהווה בסיס איתן לחוסר קונפליקט פנימי.
מתוך אותה קבלה מוחלטת, גם אם שגינו בתהליך קבלת ההחלטות שלנו, הרי שהתוצאות שקיבלנו אינן "טובות" או "רעות", אלא הן מה שהן.
אותו דבר בדיוק לעניין המוסר.
טנטרה (כפי שאתם אולי זוכרים) אינה עוסקת במוסר, מתוך אותו חוסר דואליות. אם לא נשפוט את החלטותינו באשר הן בראי המוסר (שהינו לרוב המוסר של אחרים ולא שלנו) לא יהיה לנו בסיס להאשמה העצמית.
לחיות את הרגע.
טנטרה מלמדת לחיות את הרגע, כאן ועכשיו.
מבחינת הטנטרה, אין עבר או עתיד (בהקשר של "לחיות את הסרטים שלנו"). העבר כבר קרה, כבר מאחורינו. הדבר היחיד שיש לעשות עימו הינו
להפיק את הלקחים ולזרום הלאה. העתיד עדיין לא כאן, ולמרות שאנו בהחלט צריכים לתכנן את חיינו, איננו אמורים לחיות בפחד או חשש מהעתיד.
לחיות בהאשמה עצמית (או הדדית, אין זה משנה כלל), אומר להשאר תקוע רגשית בעבר.
כל אחד מאיתנו מכיר את זה, נכון?
"אם רק הייתי יוצא בזמן...",
"אם לא הייתי פותח את הפה...",
"אם הייתי נמצא יותר בחברת...... אז......",
ועוד ועוד, הרשימה אין סופית.
טנטרה מלמדת להיות המים הזורמים בנהר. בעיני הטנטרה, כל ארוע שקורה בחיינו הינו פשוט הזדמנות לשיעור. תלמד מהארועים, תפיק לקחים, תעלה מדרגה רוחנית ותמשיך הלאה.
לעיתים, ההבדל הדק שבין ההאשמה העצמית ולמידת השיעור הינו דרך ההתבטאות.
אם כל אחד מהמשפטים שהזכרנו קודם היה פשוט הופך ל:
"אני בוחר לצאת תמיד בזמן...",
"אני בוחר להקפיד על דברי הנאמרים..." וכו'
עצם ההתבטאות השונה והאחרת, הופכים את ההאשמה למחוייבות אישית.
גם אם טעיתי, ולקחתי אחריות על התוצאות של מעשי, אני בקבלה מלאה שלהן כדבר שצריך היה לקרות. אני רק שואל את עצמי, מדוע זימנתי לעצמי את השיעור הזה? מה בחרתי ללמוד כאן? איך אני הופך אותו לעליית מדרגה עבורי?
זה הרגל נפלא, לא להשאיר אבן אחת לא הפוכה בדרך להבין איך להפוך קושי לשיעור.
כאשר אדם מאומן יותר ויותר בקבלה מוחלטת, הרבה יותר קל לו לקבל תוצאות של מעשיו, אפילו כאלה שאינן נעימות כלל, כמה שהינן, ללא תיוגים של טוב או רע. ומתוך שכך, לא לחוש אשמה. האשמה כמובן, תעמוד בדרכו לעליית מדרגה. היא אכן חוסמת.
טנטרה מלמדת שאנו שלוחה ישירה של הבורא. אנו דמות אלים ואלות מבפנים. ככאלו, יש בנו קדושה, ושלמות ויכולת הבריאה. בהתבסס על תפיסת האחד, טנטרה מלמדת לחיות ולהיות באהבה כמצב, וזה כמובן מתחיל בנו עצמנו. טנטרה מלמדת אהבה עצמית לפני הכל, כי אם איני אוהב את עצמי, איני יכול לאהוב אחרים.
אדם שבאמת ובתמים אוהב את עצמו אהבת אמת, אינו נוטה להאשים את עצמו על החלטותיו, כיוון שהוא תמיד שלם עם עצמו.
פרדיגמת השפע של הטנטרה מתחילה תמיד מבפנים. היום קוראים לזה קואצ'ינג. טנטרה לימדה את כל אלה כבר לפני 7000 שנה.
לפעמים להוריד אשמה עצמית או האשמת אחרים זו משימה רגשית מאתגרת מאד. לא מספיק להבין את הרקע התיאורטי אלא צריך להסתייע, לקבל עזרה על מנת לחולל שינוי של ממש. ייתכן שזה דפוס אישי, אולי דפוס זוגי. מה שזה לא יהיה - אתם מוזמנים באהבה לפנות אלינו ולהיעזר בנו. יש לנו את הכלים והגישות הנדרשים.
בואו לפגישת היכרות חינם על כוס קפה ונבחן יחד את האפשרות לצאת לדרך משותפת.